התייעצות קטנה

[שואלתשאלה1]

התייעצות קטנה

שלום..
אני בת 22,עם חבר כבר שנה וחצי,מאוד אוהבת אותו והוא אותי.
אני מגיעה מרגע דתי..כך שלא שכבנו אף פעם אך הגענו למגע מאוד אינטימי וקרוב לזה.
לפני כמה חודשים קרתה איזשהי סיטואציה במהלך המגע הפיזי שפשוט לא היתה לי נעימה בכלל היתה לי תחושה נוראית של חוסר נוחות ושאני רוצה שיעוף ממני,
מאז פשוט אני מוצאת את עצמי לחלוטין מתרחקת בקטע המיני,מוצאת את עצמי משתדלת שהנשיקות לא יהיו ארוכות מדי כדי לא להגיע למצב מיני..כאילו ממש מפחדת מזה, ובמידה ואנחנו כבר מגיעים לזה,אני כן נהנת אבל לחלוטין לא רגועה.
מאוד נמשכתי אליו עד אותה הסיטואציה ....וגם היום אבל אני לא מבינה למה אני כל כך מתרחקת.
דיברתי על זה עם בן זוגי,והחלטנו שלוקחים קצת צעד אחורה כדי שלא יהיה לי לא נעים,אך אני ממש מתוסכלת מהעניין
האם הגיוני שנגמרה לי המשיכה אליו?
האם זה אבוד? או האם זה משהו מחסום פסיכולוגי שניתן לשבור?

אשמח לכל התייעצות

 

[אלון דובובי]

שלום

קצת לא ברור לי מה לא ברור לך. את ובן-זוגך נהנים ממגע אינטימי, באחת הפעמים כמעט והגעתם לכדי 'עבירה', הדבר כה הפחיד אותך / אתכם באופן כזה שהשפיע על עוצמת הרגשות ביניכם. שניכם מגיעים מעולם שבו מימוש האהבה טרם החתונה הוא טאבו, ולמעשה אתם משחקים באש, כמו אדם שמחליט על דיאטה אולם ממשיך לבקר בקביעות בקונדיטוריה. שזה מעלה את השאלה מה את באמת רוצה? חיי דת על כל המשתמע מכך, או מימוש אהבתך לבן-זוגך? הרודף אחרי שני ארנבים נותר בידיים ריקות לבסוף.

אינני מכיר לאשורו את העולם הדתי. האם מקובל לקיים תקופת חיזורים כה ארוכה (שנה וחצי)? מדוע בעצם טרם נישאתם?

 

[שואלתשאלה1]

האמת שזו לא הסיבה

האמת שלא...
זה לא מה שהפחיד אותי בכלל...וזה לא מה שהרתיע אותי..אני והוא חזרנו בשאלה בשנה האחרונה..
זו היתה תקופה די לחוצה שלי...וחשבתי בכלל לאן הקשר מוביל כמו שסיפרתי אני מגיעה מבית דתי והיה עלי לחץ מטורף מהמשפחה להבין לאן הקשר הולך ולסגור על חתונה..
באותו יום לא היה לי ממש בא והוא התחיל קצת לנשק ולחבק ואמרתי לעצמי בכל זאת נזרום אולי זה ישחרר אותי ..
ויצא מצב שנכנסו כזה לתוך המוד..ועדיין הייתי מוטרדת מאוד בראש האם הוא הבחור שלי לחיים והאם לא,ומה לעשות עם הקשר..לא הצלחתי להכנס לסיטואציה,ואז פתאום שראיתי אותו ככה נוגע בי..כשאני לא שם בכלל..כאילו -לא הבנתי איך אצלי בראש הכל מלא במחשבות,והוא כל כך עסוק במשהו שלא עושה לי בכלל טוב..
עכשיו ברור לי שהייתי צריכה להגיד לו להפסיק..הרי בזוגיות הכל מתחיל ונגמר בתקשורת.
אבל לא הבנתי איך הוא לא קלט את זה לבד...ופשוט פתאום נהיתה לי תחושה איומה שאני רוצה שהוא יעוף ממני...ושלא טוב לי המגע ..וזהו
התקפלתי והשתבללתי..

דיברנו על זה..אני והוא,והיו כמה פעמים די טובות מאז..אבל עדיין אני מאז לא מצליחה ליזום...זה כאילו אין לי יצר משלי,ואין לי חשק ליזום ..כאילו אם הוא כבר מצליח להכניס אותי לסיטואציה,אז מצויין..למרות שעדיין אני גם במהלך האקט אני מוצאת את עצמי חושבת המון האם נעים לי,האם אני נמשכת אליו.. ואני מוצאת את עצמי מפחדת להרגיש כמו שהרגשתי אז..אבל אני מעצמי לא יוזמת כמעט בכלל..
וזה מוזר..כי הוא בחור מדהים בעייני,אני אוהבת אותו,אני אוהבת את הקשר שלנו...הוא הבחור הראשון שנמשכתי אליו בצורה כזו ושבאמת רציתי לנסות איתו דברים.

אני אציין שהוא הבחור הראשון שהיה לי איתו מגע מאז ומעולם..אז אין לי ניסיון יותר מדי,שנינו למדנו אחד עם השני ולימדנו אחד את השני.
אין לי פחד דתי כזה או אחר מעבירה.הקטע של לשמור על הבתולין עד החתונה זה משהו תרבותי וסימבולי שהחלטתי שאני לוקחת מהחינוך הדתי.

 

[אלון דובובי]

אני מבין

כלומר האישיו לא היה האיסור הדתי אלא העובדה שעל אף האינטימיות הרבה הוא לא 'קרא' אותך באותם רגעים, ובתחושותיך אף כפה עצמו עליך. משהו בדימוי שלך אותו נשבר באותו רגע שבו הוא נגע בך והיה עסוק בעצמו ולא ראה שזה לא עושה לך טוב, בעצם לא ראה אותך.

כן, את צודקת, הפתרון באותו הרגע היה להגיד לו, ובטווח הארוך יותר ללמד אותו להיות קשוב ורגיש לשפת הגוף שלך. זוגיות טובה כרוכה בטעויות ותיקונים כל הזמן. כלשונך, "שנינו למדנו אחד עם השני ולימדנו אחד את השני".

 

[שואלתשאלה1]

מה אני יכולה לעשות?

השאלה היא מה אני יכולה לעשות עם זה עכשיו.?
זה ככה כבר חודשיים..וזה לא שאני מרגישה שאני לא נמשכת..אני ממש כן
אני יוזמת נשיקות וחיבוקים וליטופים...אבל בשניה שמשהו מתחיל להתחמם אני כאילו מתחילה למצוא כל סיבה בעולם למה לא.

דיברתי איתו על הנושא,והוא הבין ואמר שניקח צעד אחורה בקטע הפיזי כדי לא ללחץ וכדי שיהיה בינינו רגוע ועדין.
אבל אני רואה שמצידי כבר חודש מאז וחצי מאז שהחלטנו לקחת צעד אחורה בקטע הפיזי..ואני עדיין באותו המקום המפחד והחושש?
כל כך מפחדת שנהיה בקטע אינטימי ואז ארגיש את זה שוב

מה אני יכולה לעשות?

 

[שרץ העוף]

חוות דעת עממית

מהתיאור שלך אני מסיק כמה דברים:
אין לך כרגע משיכה מינית, ״בא לך״ מגע ואינטימיות אבל לא מין.
הרקע שממנו את באה או גם הצורך שלך לא פתוחים למין.

יש במין קיצוניות משהו, או שהוא מאוד מהנה או שהוא מגעיל ובלתי נסבל, אני חושב שזה צריך לבוא בשלבים, בהתחלה עם עצמך בלבד להיות כנה מה באמת מושך אותך- הרצון לעשות או הצורך לעשות.
משם ורק משם תשקלי צעדייך.
זו דעתי לפחות, בהצלחה.

 

[שואלתשאלה1]

אני לא חושבת שזה המצב.

אני כן מינית, נכון אמנם שגדלתי במסגרת שלא נותנת לזה לגיטימציה
אבל אני כן מינית,וכן רוצה להגיע לזה.
מה שאני מתארת פה זה פחד שנבע מאיזשהי סיטואציה לא פחד שהיה תמיד.

 

[שרץ העוף]

איזשהי סיטואציה, זו הבעיה, איזה

כוונתי שתבחני מה עומר מאחורי הרצון שלך, לבדוק במלוא הכנות העצמית ללא הטיות של שאיפה: האם זה צורך שלך להגיע לסיפוק מיני או רצון שלך להגיע אליו משלל סיבות שהם לא הסיפוק עצמו, לאור הרקע הנחתי שזה האפשרות השנייה.
אני חושב שהאבחנה נחוצה בכדי לדעת אם מהאקט עצמו נובע הפחד(האפשרות שהניה) או ממשהו בדרך אליו(האפשרות הראשונה).
כל זה נחוץ לדעתי בגלל שאת לא מצליחה להצביע על הפחד.
בהצלחה