התייעצות - פחד מרעש

dipsy1

New member
התייעצות - פחד מרעש

נוהר (בת שנתיים ושלושה חודשים) לפני כ-3 ימים סתם כך לפתע התחילה לפחד מרעשים. אמבולנס שעובר, השכן שמשפץ את הבית, אישה שצורחת קולולולו בבית כנסת הסמוך, הכל גורם לבכי היסטרי ולפניקה. קשה לה ללכת לבד בבית היא צמודה אליי או לבעלי ואם היא רוצה לעבור מאחד לשני היא עושה זאת בריצה. כשאני מחליפה את אחותה על שידת ההחתלה היא מתחבאת ביני לבין הקיר. היא כבר לא מסוגלת להירדם לבד. עד עכשיו היא היתה נרדמת בחדרה אחרי סיפור עכשיו היא מתעקשת שמישהו מאיתנו ישאר לידה (עד שנרדמת), אצלה בחדר שלנו (צריך גם להרדים את אחותה הקטנה....). ההסברים שלנו על מקורות הרעש לא עוזרים. היא פשוט כל הזמן בלחץ מהרגע שהרעש יתחיל, היא מדברת על זה המון. מה קורה פה? מישהי נתקלה בתופעה? אשמח לתובנות והארות.
 

dipsy1

New member
../images/Emo41.gif../images/Emo70.gif../images/Emo41.gifמקפיצה ומדגישה...../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

 

מירי7676

New member
בגילאים האלו ישנם תופעה של פחדים

כל ילד פוחד ממשהו ,במקרה של בתך זה רעש במקרה של בני הבכור בן שנתים ו-7 חודשים זה ליצנים ואנשים עם כובעים הוא נכנס לחרדה פניקה ולחץ ,מה שאני עושה זה מדבר על זה הרבה כאשר הוא רגוע מקשיב ולא בוכה ,יש בספריה ספר שנקרא להתמודד עם הפחד במיוחד לילדים לגילאים הנ"ל אני מקריאה לו . לדעתי אין הרבה מה לעשות בענין פשוט כאשר מתחיל הרעש לדבר איתה ולהסביר בסבלנות את המתרחש ושזה יעבור עוד מעט . הפחדים בדר"כ עוברים מעצמם אין לדעתי פתרון קסם לכך להוציא להם את הפחדים זה חלק בילתי נפרד מהתפתחות הריגשית והנפשית של הילד,כך אמרה לי פסיכולוגית ילדים שהתיעצתי איתה בהתפתחות הילד . ב"ה הכל יעבור עם הזמן ,הרבה סבלנות ושלווה והמון הסברים לילדה ,שבוע טוב,מירי.
 
מצטרפת עם שאלה לגבי שיתוף

הבונבון בן שלוש ומאד קשה לו להתחלק בצעצועים שלו הוא יורד למטה משחק במשחקים של אחרים אך לא מרשה לאף אחד לגעת לו בדברים לפעמים מישהו לוקח לו משחק והוא נלחץ ובא לשבת לידי ולשמור על המשחקים שלו אם ילדים מהגן מגיעים לגינה אז הוא כן קצת משתף אותם(לפעמים) ניסיתי להסביר לו שכל המשחקים יחזרו אליו לפני שנלך הביתה זה לא עזר ..... בקיצור לא נעים גם שהוא שומר על הדברים שלו ולא משחק וגם שהוא משחק עם משחקים של ילדים אחרים ולא נותן להם לגעת בשלו..... עצות?
 
מקל וגזר

כשהוא מסכים לוותר- שבחים אין קץ, בלי פרופורציות, כמה הוא בוגר ואיזה יופי וכו'. לעודד נתינה. מאידך- כשאת מרגישה שהוא כבר מגזים בסירוב לחלוק, אפשר לדעתי להטיל 'סנקציות': את אתה לא נותן לאחרים- אני לא מרשה לך לקחת מאחרים אם אתה לא חולק את X - אף אחד לא מקבל את זה וכן הלאה לפי ראות עינייך הוא חייב ללמוד ולכבד את עקרון ההדדיות. כך אנחנו עשינו במקרה הצורך, והגוזל הפרטי תפס את הפרינציפ של הקשר בין לקבל ולתת ומהר מאוד הסרבנות חלפה. ולפני שההומניסטיות יורות בי- זה לא איום אלא התניה. לא צריך להשתמש בזה הרבה, אלא רק באמת במקרים קיצוניים ותמיד בקול נעים ורוח טובה עם הסבר מלווה.
 

בוליפלג

New member
רק מנסיון, רוני נרעשת בכל פעם כשיש רעש חזק

אם סירנה, אם משאית גדולה שעוברת וכו', אך מה שגיליתי שאם הזמן יש מידה של התרגלות לעניין. כלומר, בכל פעם דרושה עוצמה חזקה יותר על מנת 'להפחיד'. אני תומכת במתן הסברים ויותר מכל לנוכחות שלי/שלך איתה כשהיא מבוהלת, עד גבול מסויים. כפי שכתבו קודם, אם לא מדובר ברגישות שמיעתית, אלא בעניין של 'פחדים', זה כמובן חולף, אך דורש את תשומת הלב לכשקיים. שימי לב שהיא לא תהיה 'מתוגמלת' מדי בעקבות ההתראה על הפחד, כיוון שאז לא תהיה 'סיבה' טובה 'לוותר' עליו. (כל עוד זה עובד ומביא את אמא-אבא אליה, סביר שזה ימשיך).
 
זה מה שהיה לנו

גם הילדונת שלי בגיל הזה הגיבה בדיוק כמו שלך - היא פחדה מכל רעש, קידוחים, משאית, שואב - כל רעש חזק שלא רואים מה מקורו - היה מפחיד אותה נורא. זהז היה מגיע עד שהייתי פשוט בורחת איתה מהבית אם שכן היה עושה קידוחים בקירות. לאט לאט עם הגיל זה נחלש, היום היא בת 3.5 ועדיין פוחדת אם למשל גוזרים עצים ועושים רעש חזק אבל הרבה פחות ממה שהיה. אני מניחה שעם הגיל זה יעבור - רק צריך הרבה סבלנות והרבה להסביר ולהרגיע. אני חושבת שזה גם תלוי באופי של ילד - הילדה שלי מאד עדינה - בטח גם זה משפיע. בהצלחה
 

mevav1

New member
כשבתי בגיל הזה חששה לראשונה מרעש מסויים

כאשר היא מעולם לא חששה ממנו לפני כן, פשוט צחקתי איתה על הרעש והפגתי לה אותו עי הצחוק. אמרתי לה כאילו שזה מצחיק בקול כזה אמאאאאא אני רועדתתתת והיא צחקה על איך שאמרתי זאת..או שבכלל, חיקיתי את הרעש וכל פעם סה"כ קרה כ4 פעמים, המצאתי משהו אחר שלא תפחד וזה עבסד יופי. מאז ועד היום, בעצם, רק אז שהיו לה הפחדים הללו וגם כי ישנו אצל סבתה בחדר לא שלה כששיפצנו את הבית, אז רק אז היא חששה מרעשיםן ועד היום היא לא חוששת לא מחושך ולא מרעש ולא מכלום חמסה עליה. אני חושבת שזה תלוי איך את מעבירה לה תחושות. תהיי רגועה אבל אמפטית וכשהיא תראה שזה לא מזיז לך גם לה ה לא יזיז. בהצלחה.
 

dipsy1

New member
תודה לכולן על העצות והתגובות../images/Emo140.gif

ננסה ליישם
 
גם שירן התחילה לפחד לאחרונה

בת שנתיים, לא מוכנה לישון לבד ובלילה מתעוררת כל הזמן מה"אללה וואקבר" של הערבים, גם במהלך היום כשהיא שומעת את זה היא נעשת חיוורת ומפסיקה כל פעילות. אז אין מה לעשות הרבה חוץ מלהיות איתם בזמנים האלה ליתמוך בהם ולהסביר פעם ועוד פעם את מקור הרעש. בסוף זה יעבור להם ( :
 
למעלה