בהנחה שאתה מדבר על אלי שטראוס (ז"ל?)
שהביא לארץ את שיטת קינגסטון, אז למיטב הבנתי חלק מהשיטה שלו דרשה מהמטופלים להפסיק טיפול תרופתי. יש לפחות פוסט אחד שמצאתי ברשת על מישהו שטוען את זה לגבי עצמו באופן מפורש (כלומר שקיבל הוראה מאלי שטראוס להפסיק לקחת תרופות) זה מהווה עבירה על חוק הרפואה. ואכן אם עלו טעונים על הוראה להפסקת טיפול תרופתי, לא משנה עד כמה הוא יכול להוכיח ששיטתו מצילה אנשים, הוא ידרש להפסיק איתה ויצא אשם בדין. לא הצלחתי להכנס אל פסק הדין בענינו של יעקב שלחין, למרות שמצאתי התיחסות אליו בפסק דין אחר לחלוטין של מתחזה לרופא שהטריד מינית ילדים. ושם בסיכום של השופטים עולה דואליות מסויימת. מצד אחד הם טוענים שעצם הכוונה לפתור בעיה בעלת אופי רפואי ועצם ביצוע בדיקה שאמורה לזהות בעיה כזאת הם עיסוק ברפואה. מצד שני הם טוענים שהפרשנות (ה"לכאורה נאותה" כהגדרתם) והמבחנים המוצעים בה אינה מספקים תשובה מניחה את הדעת לגבי כשרות עיסוקם של העוסקים ברפואה משלימה. כלומר סביר להניח שהיו נסוגים בהם ממבחנים אלה אם היה מדובר על נאשם שעבד על פי עקרונות מקובלים ומוכרים של רפואה משלימה. (ושלא היה מציג את עצמו כרופא) לכן אפשר להגיד שהמצב היום מעורפל לחלוטין. הכרת קופות החולים ברפואה המשלימה כתחום שלא דורש הכשרה רפואית מערבית בהכרח משפיעה על ההגדרות. ועוד לפני ההכרה הזאת ההגדרות היו מעורפלות לחלוטין. במצב כזה, כל עוד החוק לא מסדיר את הנושא במפורש, תהיה בעיה קשה למדינה (ושום מוטיבציה אמיתית) להרשיע אנשים שעוסקים ברפואה משלימה. (כל עוד הם לא מתערבים בטיפול רפואי מערבי שהמטופל מקבל. כמו המלצה להפסיק עם תרופות או לקחת תרופות מסויימות) --- ע"פ 10222/06 (הקובץ נלקח מאתר נבו - http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/06102220-a09-e.doc) "תכליתו המרכזית של האיסור שמטילה הפקודה על העיסוק ברפואה ללא רישיון היא להגן על הציבור מפני המתיימרים להיות בעלי הכשרה וכישורים בריפוי חולאים ובעיות רפואיות בעוד שלאמיתו של דבר אין הם בעלי כישורים כאלה. מכאן עולה, כי ההכרעה בשאלה, אם פעולה כלשהי מפרה את האיסור על עיסוק ברפואה, חייבת להתבסס על בחינתה של הפעולה בהקשרה הרחב. לא רק דרך ביצועה של הפעולה, אופייה הטכני והמכשיר המשמש לביצועה צריכים להישקל, אלא גם התכלית אותה נועדה להשיג והמשמעות שמייחסים לה מבצע הפעולה, מחד, והנזקק לשירותיו, מאידך, על רקע מצגו של המבצע."שאלות מרכזיות הטעונות בחינה, על יסוד עובדותיו המיוחדות של המקרה הנתון, תהיינה: כלום הוצגה הפעולה או נתפסת היא כמיועדת לאבחן או לרפא חולי, או מגבלה בריאותית? וכלום מבצע הפעולה מציג את עצמו, ולו גם במשתמע, כבעל כישורים לממש איזה מן התכליות הללו? במאמר מוסגר אוסיף, כי מבחנים אלה - המשקפים פרשנות לכאורה נאותה להגדרת העיסוק ברפואה שבפקודת הרופאים - אינם מספקים תשובה מניחה את הדעת לכשרות עיסוקם של בעלי מקצועות בתחומי הרפואה המשלימה לענפיה (הומיאופתיה, אקופונקטורה, רפלקסולוגיה, אקופונקטורה, רפלקסולוגיה,כירופרקטיקה ועוד)...".