אמאלה אוהבת1
New member
התייעצות לגבי המשך תרפיה
בני בן 5.5, מאובחן כמובן, מגיל שנתיים. בחודשים האחרונים רמת האובססיביות שלו, והצורך בשליטה עולה ועולה. הוא מאוד שלילי לגבי החיים בכלל - אני לא אוהב את המיטה שלי, האוטו, הגרביים הישנים, לעיתים זה לא אוהב את אבא ואמא... לא אוהב קייטנה, לא אוהב בית ספר. בכלל יש לו קטע של לא אוהב דברים ישנים רק חדשים: "חברים חדשים, בגדים חדשים, נעלים חדשות, בית חדש" והרשימה ממשיכה וממשיכה.
בקטע של השליטה זה מתחיל מרצון לשלוט דרך איפה ניסע עם האוטו, ועד לזה שאמא לא תתקלח בלעדיו, או תלך לקניות בלעדיו. הוא מרגיש שהוא מפסיד דברים, ותמיד שואל אותי לאן אני הולכת, ואני למעשה מוצאת את עצמי משקרת ואומרת לו שאני בבית , ואם כן יש לי עניינים אז מסיימת אותם עד שהוא חוזר, כדי שלא יחשוד (למרות שגם זה לא עובד כי הוא ישר קולט אם יש משהו חדש בבית, או לדוגמא שחפפתי את השיער חחח).
הבעייה הכי גדולה מבחינתו זו אובססית השירותים שלו, שנמשכת מאז שהוא גמול מגיל 3. הוא אוהב ללכת מליון פעם לשירותים כשיוצאים החוצה, הוא מסוגל ללכת בהפרשים של 10 דקות, הוא ממש מתרגש שאומרים לו כן, וחלק גדול מהעניין של ללכת למקומות איתנו, זה ללכת לשירותים במקומות האילו וגם בגלל זה אני נמנעת מלקחת אותו איתי, כי אני לא יודעת איך זה יגמר.
זה הגיע למצב שנשך את הסייעת שלו בקייטנה בגלל שאמרה לו לא על שירותים, וזה הדהים אותי כי זה ילד שלעולם לא נושך אחרים, ומאוד עדין באופן כללי.
כשתתחיל השנה הוא יחזור לקלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק, בעבר עשינו ABA אבל הפסקנו. אנחנו עכשיו עובדים איתו קצת בשיטת גרינשפן, עם הדרכת הורים. אנחנו מתלבטים מה להוסיף לו בשנה הקרובה... האופציות הן תוכנית של after school לילדים מיוחדים, שהוא דווקא אוהב, הוא שוחה שם, משחק טניס, ועובדים איתו על כישורים חברתיים, אבל בגלל הנגטיביות שלו, הוא אף פעם לא מביע שביעות רצון, למרות שהמנחה אומרת שטוב לו שם.
האופציה האחרת זה פעמיים בשבוע להוסיף איזו שהיא תרפיה. מה יכול להקל על המתח בו הוא נמצא? אני רוצה שיהיה לו כיף, שילך מרצון.. האם לחזור לABA? האם עדיף הafter school
בעלי חושב שהגיע הזמן לנסות טיפול תרופתי...
אשמח לתובנות
בני בן 5.5, מאובחן כמובן, מגיל שנתיים. בחודשים האחרונים רמת האובססיביות שלו, והצורך בשליטה עולה ועולה. הוא מאוד שלילי לגבי החיים בכלל - אני לא אוהב את המיטה שלי, האוטו, הגרביים הישנים, לעיתים זה לא אוהב את אבא ואמא... לא אוהב קייטנה, לא אוהב בית ספר. בכלל יש לו קטע של לא אוהב דברים ישנים רק חדשים: "חברים חדשים, בגדים חדשים, נעלים חדשות, בית חדש" והרשימה ממשיכה וממשיכה.
בקטע של השליטה זה מתחיל מרצון לשלוט דרך איפה ניסע עם האוטו, ועד לזה שאמא לא תתקלח בלעדיו, או תלך לקניות בלעדיו. הוא מרגיש שהוא מפסיד דברים, ותמיד שואל אותי לאן אני הולכת, ואני למעשה מוצאת את עצמי משקרת ואומרת לו שאני בבית , ואם כן יש לי עניינים אז מסיימת אותם עד שהוא חוזר, כדי שלא יחשוד (למרות שגם זה לא עובד כי הוא ישר קולט אם יש משהו חדש בבית, או לדוגמא שחפפתי את השיער חחח).
הבעייה הכי גדולה מבחינתו זו אובססית השירותים שלו, שנמשכת מאז שהוא גמול מגיל 3. הוא אוהב ללכת מליון פעם לשירותים כשיוצאים החוצה, הוא מסוגל ללכת בהפרשים של 10 דקות, הוא ממש מתרגש שאומרים לו כן, וחלק גדול מהעניין של ללכת למקומות איתנו, זה ללכת לשירותים במקומות האילו וגם בגלל זה אני נמנעת מלקחת אותו איתי, כי אני לא יודעת איך זה יגמר.
זה הגיע למצב שנשך את הסייעת שלו בקייטנה בגלל שאמרה לו לא על שירותים, וזה הדהים אותי כי זה ילד שלעולם לא נושך אחרים, ומאוד עדין באופן כללי.
כשתתחיל השנה הוא יחזור לקלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק, בעבר עשינו ABA אבל הפסקנו. אנחנו עכשיו עובדים איתו קצת בשיטת גרינשפן, עם הדרכת הורים. אנחנו מתלבטים מה להוסיף לו בשנה הקרובה... האופציות הן תוכנית של after school לילדים מיוחדים, שהוא דווקא אוהב, הוא שוחה שם, משחק טניס, ועובדים איתו על כישורים חברתיים, אבל בגלל הנגטיביות שלו, הוא אף פעם לא מביע שביעות רצון, למרות שהמנחה אומרת שטוב לו שם.
האופציה האחרת זה פעמיים בשבוע להוסיף איזו שהיא תרפיה. מה יכול להקל על המתח בו הוא נמצא? אני רוצה שיהיה לו כיף, שילך מרצון.. האם לחזור לABA? האם עדיף הafter school
בעלי חושב שהגיע הזמן לנסות טיפול תרופתי...
אשמח לתובנות
