התייעצות לגבי המשך תרפיה

התייעצות לגבי המשך תרפיה

בני בן 5.5, מאובחן כמובן, מגיל שנתיים. בחודשים האחרונים רמת האובססיביות שלו, והצורך בשליטה עולה ועולה. הוא מאוד שלילי לגבי החיים בכלל - אני לא אוהב את המיטה שלי, האוטו, הגרביים הישנים, לעיתים זה לא אוהב את אבא ואמא... לא אוהב קייטנה, לא אוהב בית ספר. בכלל יש לו קטע של לא אוהב דברים ישנים רק חדשים: "חברים חדשים, בגדים חדשים, נעלים חדשות, בית חדש" והרשימה ממשיכה וממשיכה.

בקטע של השליטה זה מתחיל מרצון לשלוט דרך איפה ניסע עם האוטו, ועד לזה שאמא לא תתקלח בלעדיו, או תלך לקניות בלעדיו. הוא מרגיש שהוא מפסיד דברים, ותמיד שואל אותי לאן אני הולכת, ואני למעשה מוצאת את עצמי משקרת ואומרת לו שאני בבית , ואם כן יש לי עניינים אז מסיימת אותם עד שהוא חוזר, כדי שלא יחשוד (למרות שגם זה לא עובד כי הוא ישר קולט אם יש משהו חדש בבית, או לדוגמא שחפפתי את השיער חחח).
הבעייה הכי גדולה מבחינתו זו אובססית השירותים שלו, שנמשכת מאז שהוא גמול מגיל 3. הוא אוהב ללכת מליון פעם לשירותים כשיוצאים החוצה, הוא מסוגל ללכת בהפרשים של 10 דקות, הוא ממש מתרגש שאומרים לו כן, וחלק גדול מהעניין של ללכת למקומות איתנו, זה ללכת לשירותים במקומות האילו וגם בגלל זה אני נמנעת מלקחת אותו איתי, כי אני לא יודעת איך זה יגמר.
זה הגיע למצב שנשך את הסייעת שלו בקייטנה בגלל שאמרה לו לא על שירותים, וזה הדהים אותי כי זה ילד שלעולם לא נושך אחרים, ומאוד עדין באופן כללי.

כשתתחיל השנה הוא יחזור לקלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק, בעבר עשינו ABA אבל הפסקנו. אנחנו עכשיו עובדים איתו קצת בשיטת גרינשפן, עם הדרכת הורים. אנחנו מתלבטים מה להוסיף לו בשנה הקרובה... האופציות הן תוכנית של after school לילדים מיוחדים, שהוא דווקא אוהב, הוא שוחה שם, משחק טניס, ועובדים איתו על כישורים חברתיים, אבל בגלל הנגטיביות שלו, הוא אף פעם לא מביע שביעות רצון, למרות שהמנחה אומרת שטוב לו שם.
האופציה האחרת זה פעמיים בשבוע להוסיף איזו שהיא תרפיה. מה יכול להקל על המתח בו הוא נמצא? אני רוצה שיהיה לו כיף, שילך מרצון.. האם לחזור לABA? האם עדיף הafter school
בעלי חושב שהגיע הזמן לנסות טיפול תרופתי...
אשמח לתובנות
 

miss owl

New member
טיפול פסיכולוגי התנהגותי

עם הוא וורבלי לדעתי זה יעשה לו טוב. זה לא כיף במיוחד אבל אם הגעתם למצב שבעלך חושב על טיפול תרופתי אז אתם צריכים בעייני לחשוב קודם כל על מה שיעזור וטיפול כזה הוא מאוד עוזר.
בשביל הכיף תוסיפו לו משהו אחר או קחו אותו סתם לים וכאלה - כיף לא חייב להיות בקבוצה מאורגנת בתשלום.
 
טיפול

טיפול פסיכולוגי התנהגותי זה ע"י פסיכולוג?
אנחנו הרבה לוקחים אותו למקומות שהוא אוהב.. אבל לא נראה שזה מרגיע אותו לגבי כל השאר...
 

miss owl

New member
זה ע"י פסיכולוג שמומחה לשיטה

הקוגנטיבית התנהגותי ומטפל בילדים, כן.
 

dina199

New member
אולי זה לא רמת האובססיות

אלא 'גיל שנתיים הנורא' ? כי אם זה כך ברור הצורך בשליטה - הוא מפתח אישיות עצמאית.
לדעתי כאי להתנהג איתן כצו עם מישהו עצמאי - לפני שחושבים על תרופות.
כן אפשר לסרב לו , כן אפשר להסכים איתו שיש דברים שהוא לא אוהב אבל הם קיימים ולא הולכים שלום מקום, וצריך להיות מוכן להתקפי זעם שלו.
תרופות זה מוצא אחרון ואתם צריכים לבדוק טוב טוב אם אתם כבר נמצאים שם.
 
הקטע שתמיד היה לו צורך לשלוט מאז שהיה קטן יות

יכול להיות שזה קשור, גם הוא בתקופת "לעשות לבד" (להתלבש, לחגור חגורת בטיחות וכו'), גם הייתה לו קפיצה מאוד גדולה בשפה לאחרונה, והוא מדבר נהדר ונכון.
הבעיה שהכל בהגזמה, וגם אם הוא מסתבך עם החגורה הוא צורח שלא יעזרו לו.
אנחנו מנסים לתת לו להחליט כשזה הגיוני ואפשרי, לעיתים מן הסתם הנסיבות לא מאפשרות (אם יורד גשם אז אי אפשר לרדת לבריכה לדוגמא) אבל כל פעם שנותנים לו להחליט זה כאילו פותח פתח להתנהגות הזו לחזור ולהתעצם
לדוגמא פעם אחת יצא לי לאסוף אותו עם הרכב שלי, כי לבעלי היה פנצר ברגע האחרון, שיש בו רק כסא ילדים אחד, אז הוא ישב ללא הכסא באמצע, ומאז הוא מסרב לשבת בכיסא בטיחות ברכב של בעלי, ורוצה רק ברכב שלי.
אז האיזון בין לתת לו להחליט לבן לסרב מהפחד שזה יהפוך למשהו קבוע מאוד מלחיץ ומקשה על החיי יום יום..
אני ממש לא רוצה לתת תרופות וכמובן גם בעלי לא, אבל נראה שהדפוס התנהגות רק מחמיר עם הזמן
 

dina199

New member
אל תפחדו לא לתת לו להחליט. אתם המחליטים.

זה מצויין שהוא רוצה לעשות דברים לבד (ותתנו לן כמה שאפשר במידת האפשר) אבל גבולות צריכים להיות.
אצל ילדים נ"יטים בד"כ מגיל שנתיים עד ארבע זה 'הלעשות לבד' ומהומות (לכן 'זה גיל שנתיים הנורא'). אצל א"סים זה יותר מאוחר , הילד יותר גדול לכן כל העסק נתפס כיותר קשה.
האם מישהו היה חושב לתת תרופות לילד נ"ט בגיל שנתיים שלוש אם היה מתעקש לשלוט , רוצה לעושת הכל לבד, נכנס להתקפי זעם , ונושך ?
 
אני מאוד מקווה שזה העניין...

השאלה האם לדעתך יש תרפיה שיכולה להקל עליו שיהיה יותר רגוע, פחות בסטרס, גמיש יותר?
 

dina199

New member
אולי הוא צריך קצת זמן שבו

הוא לא יידרש להיות רגוע וגמיש . לבן אדם מותר להיות עצבני ועקשן , ואין צורך לוותר לו כי הוא עצבני ועקשן.
 
הוא היה בגן משולב

כרגע עם סייעת בקייטנה, ושנה הבאה, עולה לגן חובה, חינוך מיוחד (אנחנו מתגוררים בארצות הברית)
 
הוא בקייטנה רגילה עם סייעת אישית

היא מקבלת הדרכה, אבל כנראה שהיא לא מספיק אסרטיבית איתו... זו ההרגשה שלי. שנה שעברה הייתה לו משהי אחרת , והיה לו יותר טוב
מצד שני הוא גדל בשנה ודברים משתנים
 

TikvaBonneh

New member
תובנות

תשובות לשאלותייך:
1. האם הגיע הזמן לנסות טיפול תרופתי?
לא עד שלא מוצו אפשרויות הטיפול האחרות. התרופות אינן סוכריות, יש להן תופעות לואי, הן צריכות להיות מוצא אחרון. לקיחת תרופות לאורך זמן עלולה לפגוע בתפקודי כבד. זה קרה לבן שלי. התרופות הפסיכיאטריות ממכרות קשה מאוד להפסיק אחרי שמתחילים, אז תחשבו טוב טוב לפני שאתם מתחילים. זו החלטה גורלית. כל טיפול אחר את יכולה להפסיק מהיום למחר, ולא יקרה כלום.
2. האם לחזור לABA? כן, בהחלט, לפחות לחודשיים שלושה כדי שתקבלו הדרכת הורים אפקטיבית. נראה שהדרכת ההורים שאתם מקבלים כעת לא מכסה את הנושא של ההתמודדות עם הקטע של השליטה, ואם היא מכסה, היא עושה זאת בצורה לא אפקטיבית, כי הבעיה לא פוחתת. תקפידו לקחת מנתחת התנהגות מוסמכת.
טיפים חינוכיים:
1. הוא מקטר? תני לו לקטר. יש אנשים כאלו שמתלוננים על כל דבר. אולי זו פאזה כזו שהוא עובר. אל תציקי לו עם זה. הוא לא באמת לא אוהב את אבא ואמא, אל תתיחסי ברצינות להצהרות האלו. ה
2. אל תתני לו לשלוט בך! זה מאוד מפחיד לילד בגילו שנותנים בידיו כוח לנהל חיים של אדם מבוגר. הוא צריך לסמוך עליך שאת יודעת איך להתנהל בחיים ולא צריכה אותו שיגיד לך מאיפה לנסוע וכמה פעמים בשבוע לחפוף את הראש. אל תשתפי עם זה פעולה. בהדרכת ABA יתנו לך כלים לעמוד על שלך מולו.
3. הסייעת גם צריכה לקבל הדרכה כיצד להתמודד איתו. זה גם דבר שמנחת ABA תוכל לעשות.
 
למעלה