התייעצות לגבי אבחון ADHD

[אור לנו]

התייעצות לגבי אבחון ADHD

התייעצות לגבי אבחון ADHD
לבת שלי (עדיין לא מאובחנת רשמית) יש "קוצים בת@#" ותמיד ידענו את זה. גם בביה"ס נאמר לנו אבל היות וזה לא מפריע לה ללמידה אז המחנכות שלה עד עתה אמרו שאין טעם ללכת לאבחון. את הקשיים שיש לה אני רואה דווקא בבית - חוסר יכולת לעמוד בזמנים, חולמנות במקרים מסויימים, חוסר התמדה ועוד. דוגמאות יש למכביר, למשל - היא לומדת לנגן על פסנתר מתוך בקשה ספציפית שלה אבל לא מסוגלת להתמיד ולהתאמן בין השיעורים. היינו בטיפול אצל קלינאית תקשורת עקב אותיות שורקות עם לשון מחוץ לפה ובנוסף גם יבלות על מיתרי הקול - הקלינאית אמרה לי באופן מפורש שהיא לא יכולה להמשיך לטפל בבת שלי כי היא לא מנסה ליישם את הנלמד בבית וכל עוד היא לא "מתאמנת" בבית אין אפשרות לעזור לה. ארוחות ערב - יכולה לשבת חצי שעה ואפילו יותר מול הצלחת ולחלום. בקיצור, החשש שלי הוא שכיום כאשר קל לה בביה"ס (היא בכיתה ג') היא מתמודדת בקלות אבל מה יקרה בחטיבה אם היא באמת היפרית? עד כמה זה יפריע לה ועד כמה זה שלא עשינו לה אבחון יפגע בה?

 

[נועה לביא]

האם בא בחשבון מבחינתכם לטפל בה תרופתית?

התייעצות לגבי אבחון ADHD
לבת שלי (עדיין לא מאובחנת רשמית) יש "קוצים בת@#" ותמיד ידענו את זה. גם בביה"ס נאמר לנו אבל היות וזה לא מפריע לה ללמידה אז המחנכות שלה עד עתה אמרו שאין טעם ללכת לאבחון. את הקשיים שיש לה אני רואה דווקא בבית - חוסר יכולת לעמוד בזמנים, חולמנות במקרים מסויימים, חוסר התמדה ועוד. דוגמאות יש למכביר, למשל - היא לומדת לנגן על פסנתר מתוך בקשה ספציפית שלה אבל לא מסוגלת להתמיד ולהתאמן בין השיעורים. היינו בטיפול אצל קלינאית תקשורת עקב אותיות שורקות עם לשון מחוץ לפה ובנוסף גם יבלות על מיתרי הקול - הקלינאית אמרה לי באופן מפורש שהיא לא יכולה להמשיך לטפל בבת שלי כי היא לא מנסה ליישם את הנלמד בבית וכל עוד היא לא "מתאמנת" בבית אין אפשרות לעזור לה. ארוחות ערב - יכולה לשבת חצי שעה ואפילו יותר מול הצלחת ולחלום. בקיצור, החשש שלי הוא שכיום כאשר קל לה בביה"ס (היא בכיתה ג') היא מתמודדת בקלות אבל מה יקרה בחטיבה אם היא באמת היפרית? עד כמה זה יפריע לה ועד כמה זה שלא עשינו לה אבחון יפגע בה?

האם בא בחשבון מבחינתכם לטפל בה תרופתית?
כי אם לא, לא רואה טעם באבחון ADHD פרופר. אתם מכירים את הקשיים, אז סתם בשביל השם? אבחון פסיכודידקטי אולי יתן לכם יותר מידע מועיל. יכול להיות שהיא בכלל באה מבית כזה?

 

[גל121212]

לא לגמרי נכון

האם בא בחשבון מבחינתכם לטפל בה תרופתית?
כי אם לא, לא רואה טעם באבחון ADHD פרופר. אתם מכירים את הקשיים, אז סתם בשביל השם? אבחון פסיכודידקטי אולי יתן לכם יותר מידע מועיל. יכול להיות שהיא בכלל באה מבית כזה?

לא לגמרי נכון
טיפול תרופתי איננו הטיפול היחיד ב- ADHD ואבחון הבעיה יכול לפתוח פתח לטיפול בתחומים רבים החל מהדרכת הורים ועד שינוי הרגלי אכילה. אני ממלייצה לפנות לפורום הפרעת קשב בתפוז להתייעצות זו. נועה- אבחון פסיכודידקטי לא בהכרח מתאים לתיאור שניתן כאן אלא יותר לנושאים של בעיות למידה, שאין לילדה זו כרגע.

 

[ונגוך]

קשב וריכוז?

התייעצות לגבי אבחון ADHD
לבת שלי (עדיין לא מאובחנת רשמית) יש "קוצים בת@#" ותמיד ידענו את זה. גם בביה"ס נאמר לנו אבל היות וזה לא מפריע לה ללמידה אז המחנכות שלה עד עתה אמרו שאין טעם ללכת לאבחון. את הקשיים שיש לה אני רואה דווקא בבית - חוסר יכולת לעמוד בזמנים, חולמנות במקרים מסויימים, חוסר התמדה ועוד. דוגמאות יש למכביר, למשל - היא לומדת לנגן על פסנתר מתוך בקשה ספציפית שלה אבל לא מסוגלת להתמיד ולהתאמן בין השיעורים. היינו בטיפול אצל קלינאית תקשורת עקב אותיות שורקות עם לשון מחוץ לפה ובנוסף גם יבלות על מיתרי הקול - הקלינאית אמרה לי באופן מפורש שהיא לא יכולה להמשיך לטפל בבת שלי כי היא לא מנסה ליישם את הנלמד בבית וכל עוד היא לא "מתאמנת" בבית אין אפשרות לעזור לה. ארוחות ערב - יכולה לשבת חצי שעה ואפילו יותר מול הצלחת ולחלום. בקיצור, החשש שלי הוא שכיום כאשר קל לה בביה"ס (היא בכיתה ג') היא מתמודדת בקלות אבל מה יקרה בחטיבה אם היא באמת היפרית? עד כמה זה יפריע לה ועד כמה זה שלא עשינו לה אבחון יפגע בה?

קשב וריכוז?
שלום, בתכם יושבת בכיתה ומצליחה להתמודד עם מטלות הכיתה והמסגרת הנוקשה הנדרשת ממנה בבית הספר (שאם לא כן הייתם נדרשים ללכת לאבחון מזמן). מדוע בבית היא אינה מתמידה בביצוע המטלות? ילדה המצויה בטיפולה של קלינאית תקשורת זקוקה לכימיה טובה עם הקלינאית שתיצור בה מוביציה להפנים את הנלמד, הטיפול השפתי יכול להיות חוויה חיובית מאוד לילדה (בעיקר כאשר היא מגובה בתמיכה אינטנסיבית משאר בני המשפחה) כמו גם לעזרתם של הוריה בכדי ליישם את הנלמד בבית. עליה להתאמן בדרך של משחק. ניתן לעשות זאת לפרקי זמן קצרים כאשר את מסיעה אותה במכונית לשחק משחק משפחתי שיגרום לה לתרגל את האותיות השורקות (משחק דוגמת טאבו שישתמש באותיות שורקות) תוכלו לבנות עם הילד טבלת ביצועים של הילדה (נגינה בפסנתר, עשיית שיעורי בית וכו'), באם תעמוד במטלות מסוימות תקבל כוכב, עבור כל X כוכבים תזכה במתנה - עד שתפנים את ההתנהגות הרצויה. עד כאן

 

[אור לנו]

תשובות לכולם...

קשב וריכוז?
שלום, בתכם יושבת בכיתה ומצליחה להתמודד עם מטלות הכיתה והמסגרת הנוקשה הנדרשת ממנה בבית הספר (שאם לא כן הייתם נדרשים ללכת לאבחון מזמן). מדוע בבית היא אינה מתמידה בביצוע המטלות? ילדה המצויה בטיפולה של קלינאית תקשורת זקוקה לכימיה טובה עם הקלינאית שתיצור בה מוביציה להפנים את הנלמד, הטיפול השפתי יכול להיות חוויה חיובית מאוד לילדה (בעיקר כאשר היא מגובה בתמיכה אינטנסיבית משאר בני המשפחה) כמו גם לעזרתם של הוריה בכדי ליישם את הנלמד בבית. עליה להתאמן בדרך של משחק. ניתן לעשות זאת לפרקי זמן קצרים כאשר את מסיעה אותה במכונית לשחק משחק משפחתי שיגרום לה לתרגל את האותיות השורקות (משחק דוגמת טאבו שישתמש באותיות שורקות) תוכלו לבנות עם הילד טבלת ביצועים של הילדה (נגינה בפסנתר, עשיית שיעורי בית וכו'), באם תעמוד במטלות מסוימות תקבל כוכב, עבור כל X כוכבים תזכה במתנה - עד שתפנים את ההתנהגות הרצויה. עד כאן

תשובות לכולם...
אני מאמינה שטיפול תרופתי במידה והיא תאובחן, יינתן לה רק אם לא נצליח לפתור את הבעיות בדרך אחרת. באופן עקרוני אני מתנגדת למתן תרופות מכל סוג שהוא (אלא אם יש צורך אמיתי ואין ברירה אחרת), אבל שוב - זה באופן עקרוני וברור שאם נזדקק אז נשקול בכובד ראש. לגבי מטלות ביה"ס - לדעתי היא בכלל לא מרגישה את המטלות מאחר וברוב ימי השבוע אין לה שיעורים (אני מעריכה שזה בגלל שהיא מסיימת את הכל עוד בביה"ס) והמסגרת שהיא נמצאת בה ממש לא נוקשה - לדעתי אפילו קלה מדי לפעמים. לגבי הקלינאית - זו השנייה שאנחנו הולכים אליה, בעבר ניסינו טיפול וגם הוא לא עבד כי הילדה לא יישמה את מה שלימדו אותה. אני יכולה לשבת איתה כל יום ולעזור לה אבל בסופו של דבר אם היא לא תפנים שהיא צריכה להקפיד על צורת ההגייה - שום דבר לא יעזור מאחר וברור שאני לא נמצאת איתה כל היום והזמן בו אני אשב איתה על הנושא לא מספיק ולא יספיק. ולגבי ההתנהלות בבית - אני דוגלת במתן חופש ועצמאות ככל הניתן. אני לא "יושבת" לילדים שלי על הראש, לא בודקת לה אם היא עשתה ש.ב. או לא - אלו המטלות שלה וזו האחריות שלה ושלה בלבד. אם יגיע היום בו אני אקבל מכתב מביה"ס על חוסר הכנת שיעורים אז - ורק אז אתערב ואקפיד. הילדה שלי מודעת היטב לגבולות המעטים שיש בבית (ועדיין מנסה להתווכח גם עליהם) ומודעת היטב למטלות שלה - בכל המובנים. בגילה אני מצפה שהיא תפנים ותבין את החובות שלה בדיוק כמו שהיא הפנימה את הזכויות שלה. ושוב - ההתלבטות שלי היא האם כדאי לקחת את הילדה לאבחון ולו רק כדי לדעת ואולי - בגלל האבחון לשנות את הגישה שלי ואת דרך ההתנהלות שלי מולה.

 

[אגוזים1]

למה לא בעצם?

תשובות לכולם...
אני מאמינה שטיפול תרופתי במידה והיא תאובחן, יינתן לה רק אם לא נצליח לפתור את הבעיות בדרך אחרת. באופן עקרוני אני מתנגדת למתן תרופות מכל סוג שהוא (אלא אם יש צורך אמיתי ואין ברירה אחרת), אבל שוב - זה באופן עקרוני וברור שאם נזדקק אז נשקול בכובד ראש. לגבי מטלות ביה"ס - לדעתי היא בכלל לא מרגישה את המטלות מאחר וברוב ימי השבוע אין לה שיעורים (אני מעריכה שזה בגלל שהיא מסיימת את הכל עוד בביה"ס) והמסגרת שהיא נמצאת בה ממש לא נוקשה - לדעתי אפילו קלה מדי לפעמים. לגבי הקלינאית - זו השנייה שאנחנו הולכים אליה, בעבר ניסינו טיפול וגם הוא לא עבד כי הילדה לא יישמה את מה שלימדו אותה. אני יכולה לשבת איתה כל יום ולעזור לה אבל בסופו של דבר אם היא לא תפנים שהיא צריכה להקפיד על צורת ההגייה - שום דבר לא יעזור מאחר וברור שאני לא נמצאת איתה כל היום והזמן בו אני אשב איתה על הנושא לא מספיק ולא יספיק. ולגבי ההתנהלות בבית - אני דוגלת במתן חופש ועצמאות ככל הניתן. אני לא "יושבת" לילדים שלי על הראש, לא בודקת לה אם היא עשתה ש.ב. או לא - אלו המטלות שלה וזו האחריות שלה ושלה בלבד. אם יגיע היום בו אני אקבל מכתב מביה"ס על חוסר הכנת שיעורים אז - ורק אז אתערב ואקפיד. הילדה שלי מודעת היטב לגבולות המעטים שיש בבית (ועדיין מנסה להתווכח גם עליהם) ומודעת היטב למטלות שלה - בכל המובנים. בגילה אני מצפה שהיא תפנים ותבין את החובות שלה בדיוק כמו שהיא הפנימה את הזכויות שלה. ושוב - ההתלבטות שלי היא האם כדאי לקחת את הילדה לאבחון ולו רק כדי לדעת ואולי - בגלל האבחון לשנות את הגישה שלי ואת דרך ההתנהלות שלי מולה.

למה לא בעצם?
אם זה מציק לך ומציק לילדה ואת מרגישה שאבחון יכול לעזור לך לשנות גישה כלפיה ואת דרך ההתנהלות שלך מולה אז למה לא ללכת לאבחון? אני גם לא חושבת שהטריגר לאבחון צריך להיות דווקא ירידה בהישגים הלימודיים. כלומר, לקשיים מסוגים שונים יכולים להיות השפעות על הרבה דברים. חברתיים, התנהגותיים, רגשיים. דברים לא פחות חשובים ואולי אפילו יותר מהישגים לימודיים. לכן לא הייתי מחכה דווקא לירידה בלימודים על מנת לאבחן. בעיקר אם את מרגישה שהקשיים שלה, של קשב וריכוז, מפריעים לה.

 

[ונגוך]

שאלות תם

תשובות לכולם...
אני מאמינה שטיפול תרופתי במידה והיא תאובחן, יינתן לה רק אם לא נצליח לפתור את הבעיות בדרך אחרת. באופן עקרוני אני מתנגדת למתן תרופות מכל סוג שהוא (אלא אם יש צורך אמיתי ואין ברירה אחרת), אבל שוב - זה באופן עקרוני וברור שאם נזדקק אז נשקול בכובד ראש. לגבי מטלות ביה"ס - לדעתי היא בכלל לא מרגישה את המטלות מאחר וברוב ימי השבוע אין לה שיעורים (אני מעריכה שזה בגלל שהיא מסיימת את הכל עוד בביה"ס) והמסגרת שהיא נמצאת בה ממש לא נוקשה - לדעתי אפילו קלה מדי לפעמים. לגבי הקלינאית - זו השנייה שאנחנו הולכים אליה, בעבר ניסינו טיפול וגם הוא לא עבד כי הילדה לא יישמה את מה שלימדו אותה. אני יכולה לשבת איתה כל יום ולעזור לה אבל בסופו של דבר אם היא לא תפנים שהיא צריכה להקפיד על צורת ההגייה - שום דבר לא יעזור מאחר וברור שאני לא נמצאת איתה כל היום והזמן בו אני אשב איתה על הנושא לא מספיק ולא יספיק. ולגבי ההתנהלות בבית - אני דוגלת במתן חופש ועצמאות ככל הניתן. אני לא "יושבת" לילדים שלי על הראש, לא בודקת לה אם היא עשתה ש.ב. או לא - אלו המטלות שלה וזו האחריות שלה ושלה בלבד. אם יגיע היום בו אני אקבל מכתב מביה"ס על חוסר הכנת שיעורים אז - ורק אז אתערב ואקפיד. הילדה שלי מודעת היטב לגבולות המעטים שיש בבית (ועדיין מנסה להתווכח גם עליהם) ומודעת היטב למטלות שלה - בכל המובנים. בגילה אני מצפה שהיא תפנים ותבין את החובות שלה בדיוק כמו שהיא הפנימה את הזכויות שלה. ושוב - ההתלבטות שלי היא האם כדאי לקחת את הילדה לאבחון ולו רק כדי לדעת ואולי - בגלל האבחון לשנות את הגישה שלי ואת דרך ההתנהלות שלי מולה.

שאלות תם
רק עוד כמה שאלות של תם: ילדה בבכיתה ג' אמורה להבין את האחריות שלה להפנמת כללי הגיה ולהיות מסוגלת בכוחות עצמה לתרגל את הנלמד? מאיזה גיל היא אמורה להפנים את אחריותה לעתידה 5 שנים או אולי 6 שנים? מהי האחריות שלך כאם, כגורם חיקוי, כדמות מחנכת? מדוע לא התחלת את הטיפול קודם לכן'? - ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר קל יותר לילד להפנים את השינויים, זכרי עליה ללמוד להגות מחדש אותיות אותן היא הוגה זה שנים ארוכות? מדוע את זקוקה למורה כדי להגיד לך שהיא לא מכינה שיעורי בית כדי להציג זאת כבעיה שלך, מה תפקידך כהורה בעיצוב דרכי ההתנהגות של בתך? האם את זקוקה לאבחון כדי לדעת שעלייך לשנות את גישתך לחינוך ילדתך, אז רוצי וערכי אותו יום נעים

 

[אור לנו]

תשובות...

שאלות תם
רק עוד כמה שאלות של תם: ילדה בבכיתה ג' אמורה להבין את האחריות שלה להפנמת כללי הגיה ולהיות מסוגלת בכוחות עצמה לתרגל את הנלמד? מאיזה גיל היא אמורה להפנים את אחריותה לעתידה 5 שנים או אולי 6 שנים? מהי האחריות שלך כאם, כגורם חיקוי, כדמות מחנכת? מדוע לא התחלת את הטיפול קודם לכן'? - ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר קל יותר לילד להפנים את השינויים, זכרי עליה ללמוד להגות מחדש אותיות אותן היא הוגה זה שנים ארוכות? מדוע את זקוקה למורה כדי להגיד לך שהיא לא מכינה שיעורי בית כדי להציג זאת כבעיה שלך, מה תפקידך כהורה בעיצוב דרכי ההתנהגות של בתך? האם את זקוקה לאבחון כדי לדעת שעלייך לשנות את גישתך לחינוך ילדתך, אז רוצי וערכי אותו יום נעים

תשובות...
היינו בטיפול של קלינאית גם כשהילדה הייתה בת 6 וגם אז הטיפול לא צלח למרות שעבדנו אותה על הנושא באופן אינטנסיבי בבית. ברגע שלא עבדנו איתה היא חזרה לדבר על הלשון בחוץ ונאמר לנו באופן מפורש ע"י 2 הקלינאיות שכל עוד היא לא תפנים בעצמה - שום עבודה איתה בבית לא תעזור. תפקידי כהורה הוא לכוון ולעזור במידת הצורך אבל בהתנהלות היום יומית אני מאמינה במתן חופש מוחלט בתוך גבולות מוגדרים וברורים. שיעורי הבית הם באחריותה בלבד, אני לא צריכה להיות ה"שוטר" שדואג שהיא תכין אותם מאחר ואני מאמינה שהיא זו שתצטרך להתמודד עם התוצאות של אי הכנת שיעורים - במידה ויהיו ולכן הצורך והרצון להכין שיעורי בית צריכים להיות אך ורק שלה. ברור שכאשר היא צריכה עזרה - היא מקבלת ובמקביל - כל שאלה שיש לה היא מקבלת תשובה, גם לנושאים שהם מעבר לחומר הלימוד בביה"ס. כאשר הילדה שלי שואלת אותי שאלה - למשל, מי היה ????, אני לא "לועסת" לה את החומר אלא שולחת אותה לקבל תשובות בספרים/אנציקלופדיות/אינטרנט. לאחר שיש לה את התשובה אנו דנות ואני מוסיפה לה מהידע שלי.

 

[apk]

שני דברים

תשובות...
היינו בטיפול של קלינאית גם כשהילדה הייתה בת 6 וגם אז הטיפול לא צלח למרות שעבדנו אותה על הנושא באופן אינטנסיבי בבית. ברגע שלא עבדנו איתה היא חזרה לדבר על הלשון בחוץ ונאמר לנו באופן מפורש ע"י 2 הקלינאיות שכל עוד היא לא תפנים בעצמה - שום עבודה איתה בבית לא תעזור. תפקידי כהורה הוא לכוון ולעזור במידת הצורך אבל בהתנהלות היום יומית אני מאמינה במתן חופש מוחלט בתוך גבולות מוגדרים וברורים. שיעורי הבית הם באחריותה בלבד, אני לא צריכה להיות ה"שוטר" שדואג שהיא תכין אותם מאחר ואני מאמינה שהיא זו שתצטרך להתמודד עם התוצאות של אי הכנת שיעורים - במידה ויהיו ולכן הצורך והרצון להכין שיעורי בית צריכים להיות אך ורק שלה. ברור שכאשר היא צריכה עזרה - היא מקבלת ובמקביל - כל שאלה שיש לה היא מקבלת תשובה, גם לנושאים שהם מעבר לחומר הלימוד בביה"ס. כאשר הילדה שלי שואלת אותי שאלה - למשל, מי היה ????, אני לא "לועסת" לה את החומר אלא שולחת אותה לקבל תשובות בספרים/אנציקלופדיות/אינטרנט. לאחר שיש לה את התשובה אנו דנות ואני מוסיפה לה מהידע שלי.

שני דברים
אז מה אם היא מדברת עם הלשון בחוץ? בתור אחת שגם כזאת (אני עצמי), אני מודעת היטב לרבים וטובים (או לא טובים) מבין הסלבריטאים והפוליטקאים שלנו שהצליחו יפה מאוד בחייהם עם המום "האיום והנורא"

הזה. מנסיוני האישי (מעולם לא הלכתי לקלינאית תקשורת או כל טיפול אחר), דווקא טיפול והתיחסות לענין (כן ניסו לגמול אותי מהענין) רק מחמיר את המצב, כשמניחים לאדם הבעיה קטנה מאוד מעצמה. בנעורי הבעיה הזאת אצלי הייתה מאוד קשה (אם כי לא הפריעה לי בשום תחום מתחומי החיים), היום בגיל 43 היא כמעט לא קיימת, ושוב אזכיר שמעולם לא טופלתי, אבל במשך תקופה קצרה (בסביבות גיל 20) לי אישית זה לא היה נעים, אז פשוט תרגלתי לבד דבור נכון יותר, וזה בהחלט הצליח. כשהיא תתבגר וזה יפריע לה אז בלי שום עזרה חיצונית היא בקלות די רבה תטפל לבדה בבעיה, וגם אם לא והיא תמשיך כך כל חייה לא יקרה שום אסון. לגבי נושא הגבולות. גם אצלנו הגבולות מאוד רחבים, אבל ... הייתי מציעה לך לבדוק אם אצלכם הגבולות לא רחבים מידי ובעיות ההתנהגות אינן נובעות בעצם מהעדר גבולות מספיקים, אולי הילדה המסוימת הזאת זקוקה לגבולות צרים וקשוחים יותר בשלב זה ולשחרור הדרגתי עם עלית הגיל. תיתכן גם האפשרות ההפוכה. אולי, עם כל כמה שנראה לכם שאתם מקנים לה די חופש, מבחינת הצרכים שלה הגבולות שקבעתם באמת צרים מידי, ואם תשחררו יותר היא פתאום תתפוס אחריות ותתפקד טוב הרבה יותר. שווה לעשות חושבים.

 

[אור לנו]

יש לה דחיפת לשון ולא רק בהגייה

שני דברים
אז מה אם היא מדברת עם הלשון בחוץ? בתור אחת שגם כזאת (אני עצמי), אני מודעת היטב לרבים וטובים (או לא טובים) מבין הסלבריטאים והפוליטקאים שלנו שהצליחו יפה מאוד בחייהם עם המום "האיום והנורא"

הזה. מנסיוני האישי (מעולם לא הלכתי לקלינאית תקשורת או כל טיפול אחר), דווקא טיפול והתיחסות לענין (כן ניסו לגמול אותי מהענין) רק מחמיר את המצב, כשמניחים לאדם הבעיה קטנה מאוד מעצמה. בנעורי הבעיה הזאת אצלי הייתה מאוד קשה (אם כי לא הפריעה לי בשום תחום מתחומי החיים), היום בגיל 43 היא כמעט לא קיימת, ושוב אזכיר שמעולם לא טופלתי, אבל במשך תקופה קצרה (בסביבות גיל 20) לי אישית זה לא היה נעים, אז פשוט תרגלתי לבד דבור נכון יותר, וזה בהחלט הצליח. כשהיא תתבגר וזה יפריע לה אז בלי שום עזרה חיצונית היא בקלות די רבה תטפל לבדה בבעיה, וגם אם לא והיא תמשיך כך כל חייה לא יקרה שום אסון. לגבי נושא הגבולות. גם אצלנו הגבולות מאוד רחבים, אבל ... הייתי מציעה לך לבדוק אם אצלכם הגבולות לא רחבים מידי ובעיות ההתנהגות אינן נובעות בעצם מהעדר גבולות מספיקים, אולי הילדה המסוימת הזאת זקוקה לגבולות צרים וקשוחים יותר בשלב זה ולשחרור הדרגתי עם עלית הגיל. תיתכן גם האפשרות ההפוכה. אולי, עם כל כמה שנראה לכם שאתם מקנים לה די חופש, מבחינת הצרכים שלה הגבולות שקבעתם באמת צרים מידי, ואם תשחררו יותר היא פתאום תתפוס אחריות ותתפקד טוב הרבה יותר. שווה לעשות חושבים.

יש לה דחיפת לשון ולא רק בהגייה
כך שנאמר לנו גם ע"י רופאת השיניים וגם ע"י הקלינאית שאם היא תמשיך לדבר ככה, הטיפול האורטודנטי שהיא תצטרך לעבור לא יעבוד וכל כמה שנים היא תצטרך שוב טיפול כזה. לגבי הגבולות - אני לא חושבת (ולא בגלל שאני מנסה להוריד מהאחריות שלי חס וחלילה) שהגבולות שלה רחבים מדי אלא מתאימים לה בדיוק. אני גם לא מגדירה את הבעיות שלה כבעיות התנהגות כי היא באמת ילדה נוחה לנו ובכלל והדבר היחיד שמפריע לי ! הוא שהיא היפרית בהתנהלות שלה. כבר מגיל צעיר קראתי לה אנרג'ייזר, לא ישנה כמעט וכל היום בתנועה.

 

[apk]

אם היא אך ורק היפרית

יש לה דחיפת לשון ולא רק בהגייה
כך שנאמר לנו גם ע"י רופאת השיניים וגם ע"י הקלינאית שאם היא תמשיך לדבר ככה, הטיפול האורטודנטי שהיא תצטרך לעבור לא יעבוד וכל כמה שנים היא תצטרך שוב טיפול כזה. לגבי הגבולות - אני לא חושבת (ולא בגלל שאני מנסה להוריד מהאחריות שלי חס וחלילה) שהגבולות שלה רחבים מדי אלא מתאימים לה בדיוק. אני גם לא מגדירה את הבעיות שלה כבעיות התנהגות כי היא באמת ילדה נוחה לנו ובכלל והדבר היחיד שמפריע לי ! הוא שהיא היפרית בהתנהלות שלה. כבר מגיל צעיר קראתי לה אנרג'ייזר, לא ישנה כמעט וכל היום בתנועה.

אם היא אך ורק היפרית
לטעמי האישי (כמי שהיא עצמה היפרית וכך כל יתר בני המשפחה המורחבת, זה ודאי למרות שאיש מאתנו לא אובחן רשמית) אז אתם והיא קבלתם מתנה גדולה. באמת, אני מאמינה שהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאדם זה שהוא יהיה היפראקטיבי, את זה צריך רק לעודד, ורק בגיל נצעיר לשמור מהפנית האנרגיות לכיוונים לא רצויים ומסוכנים. הבעיה היא, שלרוב להיפריות נלוות גם הפרעות קשב ורכוז (גם זה יש לי וליתר בני משפחתי) וזו בהחלט בעיה קשה לא רק בלמודים. לגבי דחיפת הלשון, זו בדיוק הייתה הבעיה שלי, ואני טופלתי לישור שיניים במשך שנתיים, ובכתה ח על דעת עצמי זרקתי את הפלטה לזבל ולא חזרתי יותר לטיפול. דחיפת הלשון נמשכת במידה גדולה עד היום, ומצב השיניים תקין לחלוטין

 

[פלגיה]

יש בעיות הגיה

שאלות תם
רק עוד כמה שאלות של תם: ילדה בבכיתה ג' אמורה להבין את האחריות שלה להפנמת כללי הגיה ולהיות מסוגלת בכוחות עצמה לתרגל את הנלמד? מאיזה גיל היא אמורה להפנים את אחריותה לעתידה 5 שנים או אולי 6 שנים? מהי האחריות שלך כאם, כגורם חיקוי, כדמות מחנכת? מדוע לא התחלת את הטיפול קודם לכן'? - ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר קל יותר לילד להפנים את השינויים, זכרי עליה ללמוד להגות מחדש אותיות אותן היא הוגה זה שנים ארוכות? מדוע את זקוקה למורה כדי להגיד לך שהיא לא מכינה שיעורי בית כדי להציג זאת כבעיה שלך, מה תפקידך כהורה בעיצוב דרכי ההתנהגות של בתך? האם את זקוקה לאבחון כדי לדעת שעלייך לשנות את גישתך לחינוך ילדתך, אז רוצי וערכי אותו יום נעים

יש בעיות הגיה
שלא מטפלים בהם לפני גיל 5. גם כי לפעמים הן עוברות מעצמן, וגם כי צריל כדי לתקן אותן הרבה שיתוף פעולה של הילד, שלא קיים לפני גיל 5.

 

[פלגיה]

אם היא מתמודדת יפה עכשיו

התייעצות לגבי אבחון ADHD
לבת שלי (עדיין לא מאובחנת רשמית) יש "קוצים בת@#" ותמיד ידענו את זה. גם בביה"ס נאמר לנו אבל היות וזה לא מפריע לה ללמידה אז המחנכות שלה עד עתה אמרו שאין טעם ללכת לאבחון. את הקשיים שיש לה אני רואה דווקא בבית - חוסר יכולת לעמוד בזמנים, חולמנות במקרים מסויימים, חוסר התמדה ועוד. דוגמאות יש למכביר, למשל - היא לומדת לנגן על פסנתר מתוך בקשה ספציפית שלה אבל לא מסוגלת להתמיד ולהתאמן בין השיעורים. היינו בטיפול אצל קלינאית תקשורת עקב אותיות שורקות עם לשון מחוץ לפה ובנוסף גם יבלות על מיתרי הקול - הקלינאית אמרה לי באופן מפורש שהיא לא יכולה להמשיך לטפל בבת שלי כי היא לא מנסה ליישם את הנלמד בבית וכל עוד היא לא "מתאמנת" בבית אין אפשרות לעזור לה. ארוחות ערב - יכולה לשבת חצי שעה ואפילו יותר מול הצלחת ולחלום. בקיצור, החשש שלי הוא שכיום כאשר קל לה בביה"ס (היא בכיתה ג') היא מתמודדת בקלות אבל מה יקרה בחטיבה אם היא באמת היפרית? עד כמה זה יפריע לה ועד כמה זה שלא עשינו לה אבחון יפגע בה?

אם היא מתמודדת יפה עכשיו
חבל לדאוג על מה יהיה להבא. אם מאוד חשוב לך - לכי למאמרים של פורום הפרעות קשב וריכוז, וחפשי זם מאמרים הקשורים להתנהלות בבית הספר. הטיפים שם יכולים לעזור גם למי שלא מאובחן. לגבי הפסנתר - היא לא מתאמנת בכלל? או שמתאמנת לפעמים הרבה, לפעמים מעט, ולפעמים בכלל לא? הבת שלי בכיתה ד' והפסיקה להתאמן בזמן האחרון. דיברתי עם המורה והיא אמרה שבחופשת פסח היא יכולה לחתום לי שאף ילד לא התאמן, ושגם בשאר הזמן - קשה לשמור על מתח אימון אחיד לאורך כל השנה, ולכן זה בסדר אם יש תקופות ללא אימונים.

 

[אור לנו]

לגבי הפסנתר

אם היא מתמודדת יפה עכשיו
חבל לדאוג על מה יהיה להבא. אם מאוד חשוב לך - לכי למאמרים של פורום הפרעות קשב וריכוז, וחפשי זם מאמרים הקשורים להתנהלות בבית הספר. הטיפים שם יכולים לעזור גם למי שלא מאובחן. לגבי הפסנתר - היא לא מתאמנת בכלל? או שמתאמנת לפעמים הרבה, לפעמים מעט, ולפעמים בכלל לא? הבת שלי בכיתה ד' והפסיקה להתאמן בזמן האחרון. דיברתי עם המורה והיא אמרה שבחופשת פסח היא יכולה לחתום לי שאף ילד לא התאמן, ושגם בשאר הזמן - קשה לשמור על מתח אימון אחיד לאורך כל השנה, ולכן זה בסדר אם יש תקופות ללא אימונים.

לגבי הפסנתר
מתחילת לימודיה היה קשה לה להתמיד באימונים. המורה שלה ביקשה שהיא תתאמן כל יום ומהר מאוד היה ברור לה וגם לי שזה לא יקרה ולכן דיברנו איתה על 3 פעמים בשבוע. אני דווקא לא מדברת על חופשת הפסח כי ברור לי שהחופשה משבשת את סדר היום. אני אכנס למאמרים של פורום הפרעות קשב וריכוז ואקרא - אולי באמת אקבל רעיונות.

 

[מרבה ידיים]

אימון פסנתר הוא לא דוגמא לבעיית קשב

לגבי הפסנתר
מתחילת לימודיה היה קשה לה להתמיד באימונים. המורה שלה ביקשה שהיא תתאמן כל יום ומהר מאוד היה ברור לה וגם לי שזה לא יקרה ולכן דיברנו איתה על 3 פעמים בשבוע. אני דווקא לא מדברת על חופשת הפסח כי ברור לי שהחופשה משבשת את סדר היום. אני אכנס למאמרים של פורום הפרעות קשב וריכוז ואקרא - אולי באמת אקבל רעיונות.

אימון פסנתר הוא לא דוגמא לבעיית קשב
לבנות שלי גם היה קשה מאוד להתמיד באימונים אימוני פסנתר הם דבר תובעני מאוד, ואם הילד לא מתאמן בכייף האימון לא שווה הרבה, אני גרמתי למורה להנמיך ציפיות, אז הן יתקדמו יותר לאט, לא אכפת לי, כל עוד הן נהנות.

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo45.gif גמצלינו ככה.

אימון פסנתר הוא לא דוגמא לבעיית קשב
לבנות שלי גם היה קשה מאוד להתמיד באימונים אימוני פסנתר הם דבר תובעני מאוד, ואם הילד לא מתאמן בכייף האימון לא שווה הרבה, אני גרמתי למורה להנמיך ציפיות, אז הן יתקדמו יותר לאט, לא אכפת לי, כל עוד הן נהנות.

גמצלינו ככה.

 

[shani74]

לדעתי לפני שאת שולחת אותה לאבחון

התייעצות לגבי אבחון ADHD
לבת שלי (עדיין לא מאובחנת רשמית) יש "קוצים בת@#" ותמיד ידענו את זה. גם בביה"ס נאמר לנו אבל היות וזה לא מפריע לה ללמידה אז המחנכות שלה עד עתה אמרו שאין טעם ללכת לאבחון. את הקשיים שיש לה אני רואה דווקא בבית - חוסר יכולת לעמוד בזמנים, חולמנות במקרים מסויימים, חוסר התמדה ועוד. דוגמאות יש למכביר, למשל - היא לומדת לנגן על פסנתר מתוך בקשה ספציפית שלה אבל לא מסוגלת להתמיד ולהתאמן בין השיעורים. היינו בטיפול אצל קלינאית תקשורת עקב אותיות שורקות עם לשון מחוץ לפה ובנוסף גם יבלות על מיתרי הקול - הקלינאית אמרה לי באופן מפורש שהיא לא יכולה להמשיך לטפל בבת שלי כי היא לא מנסה ליישם את הנלמד בבית וכל עוד היא לא "מתאמנת" בבית אין אפשרות לעזור לה. ארוחות ערב - יכולה לשבת חצי שעה ואפילו יותר מול הצלחת ולחלום. בקיצור, החשש שלי הוא שכיום כאשר קל לה בביה"ס (היא בכיתה ג') היא מתמודדת בקלות אבל מה יקרה בחטיבה אם היא באמת היפרית? עד כמה זה יפריע לה ועד כמה זה שלא עשינו לה אבחון יפגע בה?

לדעתי לפני שאת שולחת אותה לאבחון
נסי לראות אם לא ניתן לפתור את הבעיות בדרכים אחרות. לדעתי את צריכה פשוט לעזור לה למצוא את המוטיבציה לעשות דברים שנראים לך חשובים או שאת חושבת שהיא תהנה מהם - אם אלה דברים לא חשובים או שלא מעניינים אותה בכלל, ואת לא מוצאת סיבה הגיונית לעשות אותם, אז למה בעצם שתעשה אותם? כשמדובר בפסנתר השכנוע צריך להיות מוסיקלי ולא מילולי. לא ברור לי באיזו רמה היא, אבל ההנאה הגדולה היא כשמנגנים יצירות שכבר ממש נשמעות כמו יצירות, ולא כשמתרגלים סולמות. אז בקשי אולי מהמורה שלה שתלמד אותה משהו שכבר אפשר ממש להנות ממנו מוזיקלית (יש יצירות באורך עמוד שלא מכילות דיאזים או במולים, והיד של הליווי מנגנת משהו מאוד פשוט וחוזר על עצמו - ועדיין הן נפלאות). נסי גם להשמיע לה יצירות פסנתר קצת יותר מורכבות (בהנחה שהיא לא מאזינה להן כבר), או אולי להראות לה סרטים על מוסיקאים ופסנתרנים שמכילים נגינה (כמו "ניצוצות", למשל, או סרט על גלן גולד - אם כי אולי תבדקי קודם את הסרטים בעצמך - אני לא זוכרת עד כמה הם מתאימים לגילה). אם תצליחי לשכנע אותה והיא תתמיד, יכול מאוד שזה יעזור לה גם להתמיד ולהתרכז בתחומים אחרים, מעבר להנאה שהיא תפיק מהנגינה עצמה ומהאזנה למוסיקה בעתיד. לגבי בעיות הדיבור, אם יש לה יבלות על מיתרי הקול את יכולה להסביר לה אולי שזה לא בריא ויפגע בה בעתיד (אבל בלי להפחיד) ושעם קצת השקעה והתמדה הבעייה תיפתר. לגבי האותיות השורקות את יכולה להגיד לה אולי שהדיבור שלה קצת לא ברור, וזה יקשה אולי על אנשים שאינם מכירים אותה להבין אותה בעתיד, ואולי שתתן לשיטה של הקלינאית הזדמנות ותנסה להתאמן במשך תקופה קצובה (נגיד חודשיים - תשאלי את הקלינאית כמה זמן היא מאריכה שהטיפול אמור לקחת עם רמת אימונים "ממוצעת", בוא נאמר) באופן קבוע (אגב, במקרה הזה את יכולה להציע לה להתאמן יחד איתה בבית ולקבוע זמן קבוע לאימונים, כדי לעזור לה להתמיד - כי סך הכל זה טיפול שדווקא לא אמור לקחת הרבה זמן). אבל שוב, עדיף שתנסי את למצוא את הנימוק שנראה לך שישכנע אותה ספציפית, אבל גם לא יפחיד אותה או יגרום לה להרגיש שהיא לא בסדר. וחולמנות היא לדעתי תכונה נפלאה ואולי גם הכרחית לכל מי שמתכוון לעסוק במשהו שמצריך חשיבה או יצירתיות.