התייעצות חשובה
היי יש לי חבר מזה זמן מה. הוא בחור מקסים, רגיש ומפרגן והקשר שלנו התפתח מהר מאוד במהלך התקופה האחרונה. תמיד חשבתי שאני אדע כשזה יהיה "זה"... אני בחורה החלטית, חוויתי מספר קשרים ואני יודעת מה אני מחפשת בקשר. הבעיה היא שבקשר הזה, אני מרגישה אחרת. אין ולא היה לי את ה"וואו" והפרפרים שאני רגילה לחוות בתחילתו של קשר. אני אוהבת את הבחור (דואגת לו, מתגעגעת אליו ורוצה להיות איתו) אבל אני לא "מאוהבת" בו... לא מרגישה אף פעם את הבטן "מתהפכת" לפני פגישה איתו, לא מסתובבת בבקרים עם עיניים מזוגגות ולא "מרחפת"... אני יודעת שבסופו של דבר מה שנשאר בקשר זו האהבה, החברות והתשוקה (ואלו קיימים) אבל אני שואלת את עצמי האם התחושה שאני רגילה אליה ושחסרה לי היא משהו שאני צריכה לוותר עליו. אני יודעת שזה משהו שאני צריכה להרגיש עם עצמי מבפנים אבל חשבתי שאולי יסייע לי לשמוע קצת מניסיונם של אחרים שנמצאים בזוגיות. אחת מחברותיי הנשואות סיפרה לי שגם היא חוותה בעוצמה את הרגשות הללו ובכל זאת היום היא חיה באושר עם בן זוגה. מה דעתכם?
היי יש לי חבר מזה זמן מה. הוא בחור מקסים, רגיש ומפרגן והקשר שלנו התפתח מהר מאוד במהלך התקופה האחרונה. תמיד חשבתי שאני אדע כשזה יהיה "זה"... אני בחורה החלטית, חוויתי מספר קשרים ואני יודעת מה אני מחפשת בקשר. הבעיה היא שבקשר הזה, אני מרגישה אחרת. אין ולא היה לי את ה"וואו" והפרפרים שאני רגילה לחוות בתחילתו של קשר. אני אוהבת את הבחור (דואגת לו, מתגעגעת אליו ורוצה להיות איתו) אבל אני לא "מאוהבת" בו... לא מרגישה אף פעם את הבטן "מתהפכת" לפני פגישה איתו, לא מסתובבת בבקרים עם עיניים מזוגגות ולא "מרחפת"... אני יודעת שבסופו של דבר מה שנשאר בקשר זו האהבה, החברות והתשוקה (ואלו קיימים) אבל אני שואלת את עצמי האם התחושה שאני רגילה אליה ושחסרה לי היא משהו שאני צריכה לוותר עליו. אני יודעת שזה משהו שאני צריכה להרגיש עם עצמי מבפנים אבל חשבתי שאולי יסייע לי לשמוע קצת מניסיונם של אחרים שנמצאים בזוגיות. אחת מחברותיי הנשואות סיפרה לי שגם היא חוותה בעוצמה את הרגשות הללו ובכל זאת היום היא חיה באושר עם בן זוגה. מה דעתכם?
גם אופציה..
