התייעצות (זה ארוך.....)
לפני חצי שנה בדיוק גיסתי ואני רבנו. היינו ממש קרובות ובגלל ערב אחד לא דיברנו במשך חצי שנה. אני אתחיל מההתחלה... יש לי 7 אחיינים ואני שומרת עליהם המון. אחד האחים שלי בצבא קבע ולכן אישתו נמצאת רוב הזמן לבד ואני עוזרת לה ככל יכולתי למרות שהיא גרה קצת רחוק. גיסתי שנקרא לה ש' ואני היינו חברות ממש טובות. היא גדולה ממני ב8 שנים אבל זה לא הפריע לנו. בפסח היא הייתה אצלנו כל השבוע כי אחי היה בצבא ואנחנו עזרנו לה עם הילדים. באחד הערבים הייתה אצלי חברה ותיכננו לצאת. גיסתי כרגיל הייתה אצלי בחדר עם הילדים והם התעסקו עם כל דבר שבא לידם (הקטן צייר לי על הריצפה ולקח לי חודשיים עד שהצלחתי להוריד את זה) אבל זה לא הפריע לי... אחרי חצי שעה גיסתי רצתה לתלות כביסה אז היא השאירה את הקטן אצלי והגדולה הלכה לראות טלווזיה. זה הזמן לציין - הקטן היה באותה תקופה רק עם אמא שלו. הוא אפילו לא הלך עדיין למעון! טוב, אני שמרתי עליו בחדר עד שהוא שמע את אמא שלו מחוץ לחדר שלי והתחיל לצרוח מבכי ולמשוך לי בשיער בטירוף. אז יצאתי לגיסתי ואמרתי לה שאני לא יכולה לשמור עליו ואני אתלה את הכביסה במקומה. להפתעתי- גיסתי התחילה לצרוח עלי "אני לא צריכה את הטובות שלך" לקח אותו והלכה. אני הייתי בשוק. אבל לא לקחתי את זה קשה מדי אלא המשכתי כרגיל ואחרי 10 ד' באתי לומר לה שהשיר שהיא ביקשה ממני נמצא כבר במחשב... אז היא אמרה יופי והלכה. מאותו הרגע היא התחילה לשחק איתי בברוגז. אני לא בנאדם שמשחק משחקים. אני שונאת את כל משחקי הברוגז הזה וש' יודעת את זה. למזלי באותו הערב יצאתי עם חברות אז זה ממש לא הטריד אותי. ככה נמשך כל חג שני... היא התעלמה ממני ולאט לאט התעלמה מכל מי שהיה בבית אני לא עשיתי שום דבר בנידון.... אפשר לומר שכן, קצת שיחקתי במשחק הברוגז. טוב, עברו כמה שבועות ועדיין לא דיברנו אבל גם לא נפשנו... כשנפגשנו - בפעם הראשונה אני מודה- עדיין לא דיברתי איתה אבל אחרי ה-מון מחשבות בנושא החלטתי שאני לא משחקת משחקים ומתנהגת כרגיל.... חוצמזה שלא ממש עניין אותי הנושא כי באותה תקופה עברתי דברים יותר קשים. התחלתי להתייחס אליה כמו שאני מתייחסת לגיסות האחרות שלי (אולי קצת פחות) אבל היא המשיכה במשחקים שלה..... המשפחה שלי כל הזמן לחצה עלי להפסיק את המריבה אבל אני לא הסכמתי להתנצל כי לא הרגשתי שיש לי על מה... טוב, אז הסיבה שאני כותבת את כל המגילה הזאת.. שעתיים לפני תחילת יום כיפור ש' התקשרה אלי ואמרה שהיא לא מבינה למה המריבה המשיכה כ"כ הרבה זמן והיא הייתה צריכה להסתיים מזמן והיא מתנצלת שהיא פגעה בי. וכששאלתי אותה למה היא כ"כ נפגעה אז היא אמרה שאני לא יודעת שהיא שמעה אבל כשהיא נכנסה להתקלח אמא שלי ביקשה ממני לשמור על הילדים בשביל שאח שלי יוכל להיכנס להתקלח בנתיים ואני עניתי "אני לא שומרת על הילדים שלה." והיא נעלבה מזה שאמרתי "שלה"..... טוב, כמובן שהתנצלתי וכו'.... וסיימנו את השיחה. אחר כך חשבתי על זה- זה לא הגיוני! אם אמרתי כזה דבר זה חייב להיות ביום למחרת! כי באותו ערב אני יצאתי וחוצמזה אמא שלי לא אומרת לאח שלי מתי להיכנס להתקלח אלא אם כן זה ערב שבת או חג ולכן זה ממש לא מסתדר לי..... עכשיו, אני לא יודעת מה לעשות... האם לפתח את זה? או להשאיר את זה ככה? אני חייבת לציין שגיסתי פגעה בי מאוד! בגלל שהיינו כ"כ קרובות היא יודעת את כל החולשות שלי ופגעה בדיוק בהן. זה ברור לי שלא נחזור להיות כ"כ קרובות כי אני לא יכולה לבטוח בה שוב והאמת שאני לא מתגעגעת אליה. בעצם, אני לא כ"כ יודעת מה אני מבקשת....אולי רק את דעתכם?!
לפני חצי שנה בדיוק גיסתי ואני רבנו. היינו ממש קרובות ובגלל ערב אחד לא דיברנו במשך חצי שנה. אני אתחיל מההתחלה... יש לי 7 אחיינים ואני שומרת עליהם המון. אחד האחים שלי בצבא קבע ולכן אישתו נמצאת רוב הזמן לבד ואני עוזרת לה ככל יכולתי למרות שהיא גרה קצת רחוק. גיסתי שנקרא לה ש' ואני היינו חברות ממש טובות. היא גדולה ממני ב8 שנים אבל זה לא הפריע לנו. בפסח היא הייתה אצלנו כל השבוע כי אחי היה בצבא ואנחנו עזרנו לה עם הילדים. באחד הערבים הייתה אצלי חברה ותיכננו לצאת. גיסתי כרגיל הייתה אצלי בחדר עם הילדים והם התעסקו עם כל דבר שבא לידם (הקטן צייר לי על הריצפה ולקח לי חודשיים עד שהצלחתי להוריד את זה) אבל זה לא הפריע לי... אחרי חצי שעה גיסתי רצתה לתלות כביסה אז היא השאירה את הקטן אצלי והגדולה הלכה לראות טלווזיה. זה הזמן לציין - הקטן היה באותה תקופה רק עם אמא שלו. הוא אפילו לא הלך עדיין למעון! טוב, אני שמרתי עליו בחדר עד שהוא שמע את אמא שלו מחוץ לחדר שלי והתחיל לצרוח מבכי ולמשוך לי בשיער בטירוף. אז יצאתי לגיסתי ואמרתי לה שאני לא יכולה לשמור עליו ואני אתלה את הכביסה במקומה. להפתעתי- גיסתי התחילה לצרוח עלי "אני לא צריכה את הטובות שלך" לקח אותו והלכה. אני הייתי בשוק. אבל לא לקחתי את זה קשה מדי אלא המשכתי כרגיל ואחרי 10 ד' באתי לומר לה שהשיר שהיא ביקשה ממני נמצא כבר במחשב... אז היא אמרה יופי והלכה. מאותו הרגע היא התחילה לשחק איתי בברוגז. אני לא בנאדם שמשחק משחקים. אני שונאת את כל משחקי הברוגז הזה וש' יודעת את זה. למזלי באותו הערב יצאתי עם חברות אז זה ממש לא הטריד אותי. ככה נמשך כל חג שני... היא התעלמה ממני ולאט לאט התעלמה מכל מי שהיה בבית אני לא עשיתי שום דבר בנידון.... אפשר לומר שכן, קצת שיחקתי במשחק הברוגז. טוב, עברו כמה שבועות ועדיין לא דיברנו אבל גם לא נפשנו... כשנפגשנו - בפעם הראשונה אני מודה- עדיין לא דיברתי איתה אבל אחרי ה-מון מחשבות בנושא החלטתי שאני לא משחקת משחקים ומתנהגת כרגיל.... חוצמזה שלא ממש עניין אותי הנושא כי באותה תקופה עברתי דברים יותר קשים. התחלתי להתייחס אליה כמו שאני מתייחסת לגיסות האחרות שלי (אולי קצת פחות) אבל היא המשיכה במשחקים שלה..... המשפחה שלי כל הזמן לחצה עלי להפסיק את המריבה אבל אני לא הסכמתי להתנצל כי לא הרגשתי שיש לי על מה... טוב, אז הסיבה שאני כותבת את כל המגילה הזאת.. שעתיים לפני תחילת יום כיפור ש' התקשרה אלי ואמרה שהיא לא מבינה למה המריבה המשיכה כ"כ הרבה זמן והיא הייתה צריכה להסתיים מזמן והיא מתנצלת שהיא פגעה בי. וכששאלתי אותה למה היא כ"כ נפגעה אז היא אמרה שאני לא יודעת שהיא שמעה אבל כשהיא נכנסה להתקלח אמא שלי ביקשה ממני לשמור על הילדים בשביל שאח שלי יוכל להיכנס להתקלח בנתיים ואני עניתי "אני לא שומרת על הילדים שלה." והיא נעלבה מזה שאמרתי "שלה"..... טוב, כמובן שהתנצלתי וכו'.... וסיימנו את השיחה. אחר כך חשבתי על זה- זה לא הגיוני! אם אמרתי כזה דבר זה חייב להיות ביום למחרת! כי באותו ערב אני יצאתי וחוצמזה אמא שלי לא אומרת לאח שלי מתי להיכנס להתקלח אלא אם כן זה ערב שבת או חג ולכן זה ממש לא מסתדר לי..... עכשיו, אני לא יודעת מה לעשות... האם לפתח את זה? או להשאיר את זה ככה? אני חייבת לציין שגיסתי פגעה בי מאוד! בגלל שהיינו כ"כ קרובות היא יודעת את כל החולשות שלי ופגעה בדיוק בהן. זה ברור לי שלא נחזור להיות כ"כ קרובות כי אני לא יכולה לבטוח בה שוב והאמת שאני לא מתגעגעת אליה. בעצם, אני לא כ"כ יודעת מה אני מבקשת....אולי רק את דעתכם?!
