התייעצות דחופה
טוב, אני הולך לרשום פה הרבה, כי אני נמצא בבעיה, משבר עמוק, שאין לי מושג מה הגורם לו ואיך להתמודד איתו.
לפני שנה איבדתי את אמא שלי ממחלה קשה.
מאז חיי השתנו מאוד, סיימתי מסגרת צבאית, ומאז אני אזרח.
מאז הצבא עשיתי פסיכומטרי, ומאז שסיימתי את הפסיכו', אין לי שום מסגרת.
כיום אני גר באותה דירה שבה גרתי עם אימי, אך כעת רק עם אחותי הקטנה (לא ממש קטנה, בתיכון).
אבי גר בעיר אחרת ואנחנו בקשר, למרות שרגשית יש בינינו משקעים רבים.
בתקופה שמאז הפסיכו', אני ללא מסגרת ממשית, מתקשה להשתלב בעבודה.
מספר עבודות לא התאימו לי, או שלא התקבלתי, או שלא רציתי לעבוד בהן מסיבות כאלה ואחרות...
אז אני לא עובד, רק מתאמן מדי יום כמעט בחדר כושר, עושה את סידורי הבית (כביסות וכו'), ורואה חברים בערב.
אוסיף שלפני מספר חודשים הייתה לי התנסות (לא ראשונית) עם סמים, לאחר תקופה של כמה שנים שלא עישנתי, שלאחריה חוויתי כמה ימים של פרנויות, ותחושה קשה של מועקה פנימית שלא יכולתי להסביר... הרגשתי סחרחר, ותחושת "משהו לא בסדר" שלא ידעתי להסביר לסובבים אותי.
התחושה הייתה קשה מאוד, וממש שיתקה אותי לכמה ימים, שבהם לא עשיתי כלום (אפילו לא הייתי מסוגל להכין לעצמי אוכל).
מאז היה פחות או יותר בסדר.
בתקופה האחרונה (שבוע פחות או יותר), אני שוב חווה תחושה דומה למה שקרה אז..
אך הפעם הדבר אינו רציף (היו ימים של הפסקות באמצע), ובא בגלים.
תחושה שהיא בחלקה פיזית (סחרחורת, חוסר שיווי משקל, חסר שקט, מעין פחד משתק), וחלקה נפשית, שכוללת המון מחשבות שמציפות אותי, על היותי לא נורמלי, על חוסר היכולת שלי להשתלב, ודאגות לעתיד. לעיתים השילוב בין התחושה הפיזית לנפשית, כל כך חזק שאני ממש מתאמץ לא לאבד עשתונות ולרוץ לכביש...
אני חייב לציין שכבר שנים, (מאמצע גיל ההתבגרות) אני מרגיש שאני "שונה" מקבוצת השווים שלי... מחבריי ואנשים בגילי... תמיד התעניינתי בדברים יחסית אזוטריים, בדברים מקבריים ומורבידיים, והמון פילוסופיה קיומית. ה"שונות" שלי התבטאה בכל תחומי החיים, החל מתחומי עניין, תחביבים ועד לבחורות ויחסי אישות.
בכל מקרה, התחושה הקשה שאני חש שהיא בחלקה פיזית ובחלקה נפשית, משאירה אותי די משותק, ולרגעים אני בטוח שאני מאבד את שפיות דעתי.
ההרגשה קשה מנשוא, עד שנאלצתי לספר לאבי שאיתו אני לא חולק כמעט דברים אישיים עקב יחסינו העכורים...
אני יודע שאני חייב לטפל בכל העניין, אני לא יודע מהיכן להתחיל.
אני לא בטוח אם הבעיה מתעוררת מהחוסר במסגרת, במותה של אימי, או בסם...
אולי בכלל זה היה בי תמיד ומשהו פשוט הפעיל את זה.
אני לא בטוח אם אני צריך טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, אבל אני יודע שלא אוכל לתפקד ככה לאורך זמן.
מקווה להענות בהקדם, בתודה מראש
טוב, אני הולך לרשום פה הרבה, כי אני נמצא בבעיה, משבר עמוק, שאין לי מושג מה הגורם לו ואיך להתמודד איתו.
לפני שנה איבדתי את אמא שלי ממחלה קשה.
מאז חיי השתנו מאוד, סיימתי מסגרת צבאית, ומאז אני אזרח.
מאז הצבא עשיתי פסיכומטרי, ומאז שסיימתי את הפסיכו', אין לי שום מסגרת.
כיום אני גר באותה דירה שבה גרתי עם אימי, אך כעת רק עם אחותי הקטנה (לא ממש קטנה, בתיכון).
אבי גר בעיר אחרת ואנחנו בקשר, למרות שרגשית יש בינינו משקעים רבים.
בתקופה שמאז הפסיכו', אני ללא מסגרת ממשית, מתקשה להשתלב בעבודה.
מספר עבודות לא התאימו לי, או שלא התקבלתי, או שלא רציתי לעבוד בהן מסיבות כאלה ואחרות...
אז אני לא עובד, רק מתאמן מדי יום כמעט בחדר כושר, עושה את סידורי הבית (כביסות וכו'), ורואה חברים בערב.
אוסיף שלפני מספר חודשים הייתה לי התנסות (לא ראשונית) עם סמים, לאחר תקופה של כמה שנים שלא עישנתי, שלאחריה חוויתי כמה ימים של פרנויות, ותחושה קשה של מועקה פנימית שלא יכולתי להסביר... הרגשתי סחרחר, ותחושת "משהו לא בסדר" שלא ידעתי להסביר לסובבים אותי.
התחושה הייתה קשה מאוד, וממש שיתקה אותי לכמה ימים, שבהם לא עשיתי כלום (אפילו לא הייתי מסוגל להכין לעצמי אוכל).
מאז היה פחות או יותר בסדר.
בתקופה האחרונה (שבוע פחות או יותר), אני שוב חווה תחושה דומה למה שקרה אז..
אך הפעם הדבר אינו רציף (היו ימים של הפסקות באמצע), ובא בגלים.
תחושה שהיא בחלקה פיזית (סחרחורת, חוסר שיווי משקל, חסר שקט, מעין פחד משתק), וחלקה נפשית, שכוללת המון מחשבות שמציפות אותי, על היותי לא נורמלי, על חוסר היכולת שלי להשתלב, ודאגות לעתיד. לעיתים השילוב בין התחושה הפיזית לנפשית, כל כך חזק שאני ממש מתאמץ לא לאבד עשתונות ולרוץ לכביש...
אני חייב לציין שכבר שנים, (מאמצע גיל ההתבגרות) אני מרגיש שאני "שונה" מקבוצת השווים שלי... מחבריי ואנשים בגילי... תמיד התעניינתי בדברים יחסית אזוטריים, בדברים מקבריים ומורבידיים, והמון פילוסופיה קיומית. ה"שונות" שלי התבטאה בכל תחומי החיים, החל מתחומי עניין, תחביבים ועד לבחורות ויחסי אישות.
בכל מקרה, התחושה הקשה שאני חש שהיא בחלקה פיזית ובחלקה נפשית, משאירה אותי די משותק, ולרגעים אני בטוח שאני מאבד את שפיות דעתי.
ההרגשה קשה מנשוא, עד שנאלצתי לספר לאבי שאיתו אני לא חולק כמעט דברים אישיים עקב יחסינו העכורים...
אני יודע שאני חייב לטפל בכל העניין, אני לא יודע מהיכן להתחיל.
אני לא בטוח אם הבעיה מתעוררת מהחוסר במסגרת, במותה של אימי, או בסם...
אולי בכלל זה היה בי תמיד ומשהו פשוט הפעיל את זה.
אני לא בטוח אם אני צריך טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, אבל אני יודע שלא אוכל לתפקד ככה לאורך זמן.
מקווה להענות בהקדם, בתודה מראש