התייעצות בקשר לפיזיוטרפיה

[סוכותי]

התייעצות בקשר לפיזיוטרפיה

דורון בן 13 חודשים כרונולוגי ו-11 מתוקן אבל נולד iugr רציני במשקל 558 גרם והיום שוקל קצת פחות מ-5 קילו, השבוע התחיל לזחול על 6, יושב יציב אבל עוד לא מתיישב בעצמו וכמה פעמים נצפה אפילו נעמד

אני חושבת שקצב ההתקדמות שלו בסדר גמור ומפרגנת לו את העיכוב (התאום שלו כבר כמעט הולך, אבל התאום שלו כבר שוקל 9 קילו ואין לו bpd), אבל לאחרונה יש לי יסורי מצפון שאולי יכולנו לקדם אותו יותר, אנחנו מקבלים פיזיוטרפיה בקושי פעם בחודשיים ותהיתי לעצמי אם כדאי לבקש העברה לקופ"ח ופיזיוטרפיה אחת לשבוע..... אני רוצה לציין שאין לו שום בעיה פיזית מוגדרת (ב"ה! שימשיך ככה) חוץ מהעיכוב ההתפתחותי שכל המטפלים חושבים שהוא מוצדק ושהוא אפילו מתקדם הרבה יותר ממה שאפשר לצפות ממנו. מה אתם אומרים? לתת לו להתקדם בקצב שלו, או להתחיל לעבוד איתו כמו שצריך? בתור עוד שיקול אני אוסיף שיש לנו איתו ה-מ-ו-ן ביקורות (לפחות יום יומיים בשבוע בשניידר) כך שגם בשבילי וגם בשבילו אני לא בטוחה עד כמה כדאי להוסיף עוד טיפול שבועי.....

 

[אחת ושניים]

דעתי (-:

קודם כל, לפי מה שאת מתארת מצבו של דורון אכן נראה לא מדאיג

. יחד עם זאת, אני תמיד בדעה שחשוב להבחין בין "דאגה" לבין "עשייה". זה חשוב, אגב, גם כשהמצב מדאיג יותר וגם כשפחות. כלומר: כשהמצב מדאיג, יותר יעיל לעשות מאשר לדאוג. אבל גם אם המצב לא מדאיג, זה לא אומר שלא כדאי לעשות את מה שאפשר כדי לסייע לדורון. ואצלכם, לאור כל מה שדורון עבר, בהחלט נראה לי ראוי לפרגן לו טיפול פיזיותרפיה (פעם בחודשיים זה לא טיפול, זה רק מעקב), לא בשביל לעמוד בלוחות זמנים של מישהו בנוגע לאבני דרך התפתחותיות, אלא בשביל להגביר לו את מודעות הגוף, ההנאה ממנו ומגילוי היכולות שלו (הוא בדיוק נמצא בגיל שבו המודעות שלו לגופו וליכולותיו עושה קפיצה משמעותית). זה שהוא תאום רק מחזק את מה שאני אומרת. מצב בו הוא גדל ליד תאום שחזק ממנו בהרבה מבחינה פיזית עלול להביא אותו להתכנסות ולפאסיביות מתוך חוסר רצון להתחרות עם אחיו במקום בו הוא יודע מראש שהוא יפסיד. אצלנו גם היתה קיימת התופעה הזו כי יהונתן מתקדם מוטורית יותר מאיתמר, ואנחנו משקיעים מאמץ וגם רואים פירות בלא לתת לאיתמר להכנס ל"תפקיד" הפאסיבי (מקווה שהסברתי טוב את כוונתי - אני לא בטוחה...). אני מאוד מתחברת גם למה שכתבת על עומסי הטיפולים, התורים וכו', והמחיר שהם גובים מהילד עצמו וגם מכל המשפחה שזה חלק בלתי נפרד מהסיפור. גם אצלי זה נושא חם ובוער שבימים אלו אני חושבת עליו הרבה, ואני מסכימה איתך שצריך לעשות גם את השיקול הזה. אז אולי את לא חייבת פיזיו' פעם בשבוע, גם פעם בשבועיים זה יותר טוב מפעם בחודשיים... אבל בהחלט, תני לו את ההזדמנות הזו - זה הזמן שבו קל יותר לטפל בקשיים מכל הבחינות, תחשבי שבעתיד טיפולים יהיו כרוכים כבר בעקירת הילד מסדר יום שהוא הרבה יותר מודע לו (גן, ביה"ס) ומחירם יהיה הרבה יותר כבד, ומבחינה פיזית הם כנראה יהיו גם פחות יעילים.

 

[סוכותי]

וואו, תודה.....

הבאת פה כמה נקודות חשובות מאד למחשבה, אני ממש מרגישה כאילו היית אצלי בבית וראית את האינטראקציה בין הילדים שלי.... בשבוע הבא כשנהיה בבי"ח אני אכנס לפיזיוטרפיה ואראה אם אפשר להגביר את תדירות המפגשים.

 

[val2006]

פעם בחודשיים זה בהחלט לא מספיק!!!!

כדי להשיג תוצאות יש צורך לעבוד הרבה יותר, שיעור של 45 דקות פעם בשבועיים לא יקדם אותו לכלום. זה הגיל שבו צריך להשקיע כמה שיותר כדי לא לעכב את כל ההתפתחות של דברים אחרים, את תראי שברגע שהוא יגלה שהוא מסוגל ללכת הוא לבד יתחיל לנסות לעשות דברים אחרים. אני ממליצה לך לנצל את הזמן ולדרוש מהקופה שיתנו לו יותר טיפולים, ככל שתעשי את זה יותר מהר ככה הפער שלו יצטמצם יותר מהר, ברגע שהוא ישלים את הפער הזה תוכלו לפנות לצמצום פערים אחרים. בהצלחה!!!

 

[אחת ושניים]

דעתי../images/Emo13.gif

קודם כל, לפי מה שאת מתארת מצבו של דורון אכן נראה לא מדאיג

. יחד עם זאת, אני תמיד בדעה שחשוב להבחין בין "דאגה" לבין "עשייה". זה חשוב, אגב, גם כשהמצב מדאיג יותר וגם כשפחות. כלומר: כשהמצב מדאיג, יותר יעיל לעשות מאשר לדאוג. אבל גם אם המצב לא מדאיג, זה לא אומר שלא כדאי לעשות את מה שאפשר כדי לסייע לדורון. ואצלכם, לאור כל מה שדורון עבר, בהחלט נראה לי ראוי לפרגן לו טיפול פיזיותרפיה (פעם בחודשיים זה לא טיפול, זה רק מעקב), לא בשביל לעמוד בלוחות זמנים של מישהו בנוגע לאבני דרך התפתחותיות, אלא בשביל להגביר לו את מודעות הגוף, ההנאה ממנו ומגילוי היכולות שלו (הוא בדיוק נמצא בגיל שבו המודעות שלו לגופו וליכולותיו עושה קפיצה משמעותית). זה שהוא תאום רק מחזק את מה שאני אומרת. מצב בו הוא גדל ליד תאום שחזק ממנו בהרבה מבחינה פיזית עלול להביא אותו להתכנסות ולפאסיביות מתוך חוסר רצון להתחרות עם אחיו במקום בו הוא יודע מראש שהוא יפסיד. אצלנו גם היתה קיימת התופעה הזו כי יהונתן מתקדם מוטורית יותר מאיתמר, ואנחנו משקיעים מאמץ וגם רואים פירות בלא לתת לאיתמר להכנס ל"תפקיד" הפאסיבי (מקווה שהסברתי טוב את כוונתי - אני לא בטוחה...). אני מאוד מתחברת גם למה שכתבת על עומסי הטיפולים, התורים וכו', והמחיר שהם גובים מהילד עצמו וגם מכל המשפחה שזה חלק בלתי נפרד מהסיפור. גם אצלי זה נושא חם ובוער שבימים אלו אני חושבת עליו הרבה, ואני מסכימה איתך שצריך לעשות גם את השיקול הזה. אז אולי את לא חייבת פיזיו' פעם בשבוע, גם פעם בשבועיים זה יותר טוב מפעם בחודשיים... אבל בהחלט, תני לו את ההזדמנות הזו - זה הזמן שבו קל יותר לטפל בקשיים מכל הבחינות, תחשבי שבעתיד טיפולים יהיו כרוכים כבר בעקירת הילד מסדר יום שהוא הרבה יותר מודע לו (גן, ביה"ס) ומחירם יהיה הרבה יותר כבד, ומבחינה פיזית הם כנראה יהיו גם פחות יעילים. בהצלחה במה שתחליטי

 

[אחת ושניים]

דעתי שהמחשב שלי בצרות!

סליחה על ההודעה הכפולה

 

[אדנא]

אני בעד ואני לא רואה סתירה בין

לתת לו להתקדם בקצב שלו לבין לעבוד איתו כמו שצריך. הבן שלי גם iugr רציני ולמרות שההתפחות שלו היתה לגמרי תקינה, אני רציתי שכמה שיותר עיניים יראו אותו מתפתח ולכן היינו בטיפולי פיזיוטרפיה שבועיים בערך חצי שנה ובשלב מסויים גם במעקב של ריפוי בעיסוק (פגישה פעם בחודש). ולמרות שהוא עשה הכל בסדר - זה מאודג עזר לי לתת את הדגש למה שיכול לקדם אותו באותו רגע, לדוגמא - עליה במדרגות. הפיזיוטרפיסטית ראתה שיכול להיות שתהיה לו התקשות קלה בעניין ולכן הקדמנו תרופה למכה, בנינו לו גרם מדרגות מחבילות חיתולים והוא צלח את השלב הזה בהצלחה. בקיצור, אני בעד כמה שיותר עיניים, כמה שיותר מעקבים ואני בהחלט מבינה את הקושי שלך ושלו בעוד מעקבים, אם כי ביקור אצל פיזיוטרפיסטית יותר דומה לביקור במשחקיה מאשר לביקורת רפואית.

 

[עדיין מנסים]

פעם בחודשיים????

וואו- זה ממש לא יאמן!!! אנחנו בד"כ הולכים לפיזיוטרפיה פעם בשבועיים וכמובן מתרגלים עוד בבית. בעבר בגלל המלחמה יצא שלא היינו חודש וחצי ועכשיו יש לנו חודש בין התור הקודם לתור הבא בגלל חופשה של הפיזיוטרפיסטית ובפעמיים האלה אני ממש מרגישה כמה זה חסר. חודשיים הוא פרק זמן ארוך ויש בו המון שינויים, חבל שלא להיות מלווים בפיזיוטרפיסטית באופן צמוד יותר. למרות העומס הכרוך בכך נראה לי ששווה לבקש ליווי פיזיוטרפי באופן תדיר יותר. בהצלחה שרה