התייעצות בנושא מטפלת
פעם שלישית שאני מנסה להעלות את ההודעה...יצא קצת פחות מסודר הפעם אז סליחה
מבקשת להיעזר בניסיונכן / לקבל פרופורציות אם צריך.
אנחנו עם מטפלת מאז שהבנים בני חודשיים, כחצי שנה. כבר בשלושת החודשים הראשונים החסירה ימים, בעיקר מסיבות משפחתיות (יש לה ילדים מבוגרים אבל עם הרבה בעיות). וגם היתה חולה שבוע אחד. בתקופה הזו זה לא הפריע לי כי חמותי היתה זמינה מתי שרציתי (וגם מתי שלא), ולפעמים אפילו התאים לי שיהיו פחות אנשים בבית. ייתכן שכבר אז העברתי מסר בעייתי שעכשיו קשה לתקן. מאמצע יולי עד אמצע אוגוסט נסענו לחמי וחמותי בארה"ב. בתקופה זו שילמנו למטפלת משכורת מלאה, כפי שסיכמנו בחתימת החוזה. כשחזרנו היתה לי ציפיה שתהיה זמינה ומסורה, אבל ההרגשה היא (כבר כחודש וחצי) שלא כך. כבר כשהיינו בדרך הביתה הודיעה שהיא חולה, ובשבוע הראשון אחרי שחזרנו כמעט ולא היתה. הבנתי שהמחלה לא בשליטתה ולא אמרתי כלום, אבל היה לנו שבוע קשה - היינו צריכים להסתגל להרבה פחות עזרה ולהפרשי השעות, וכולם היו הפוכים. מיד לאחר שבוע זה חזרתי לעבוד במשרה חלקית - מעבר לא קל. כשבוע לאחר שחזרה היתה לה תאונה בבית ושוב החסירה יום. אחר כך היו לה בדיקות רפואיות שהיתה צריכה לצאת בגללן מוקדם.
כשבועיים אחרי שחזרנו, בן זוגי נסע לחמישה ימים בגלל עבודה. עוד הרבה לפני כן סיכמתי איתה שתהיה איתי בשבוע זה ימים ארוכים ואפילו כמה לילות. לא לחצתי עליה לקחת שעות נוספות, להפך, שאלתי מספר פעמים כדי לוודא שזה מתאים לה והיא הבטיחה שמתאים לה מאוד, כמה שיותר שעות. אחרי שהאיש כבר נסע, ביקשה בהתראה של 48 שעות לצאת ליום שלם, שוב מסיבות משפחתיות. היה לי קשה אבל לא יכולתי לסרב. היא הבטיחה שזו פעם אחרונה, אבל בשבוע שעבר החסירה שוב חצי יום מאותה סיבה. הבטיחה להחזיר לי את השעות בערב החג, אבל בסופו של דבר גם היום לא היתה איתי, כיוון שברגע האחרון ביקשה לבוא רק משבע עד עשר והסברתי לה שזה לא עוזר ושעדיף שתחזיר ביום אחר. בנוסף, היא עושה לעצמה גשר ביום שישי ושוב אני לבד במשך ארבעה ימים. בן זוגי עוזר ככל יכולתו, אבל זה לא מספיק. בימים שהיא לא נמצאת אני עובדת קשה.
חשוב לי לציין שבסוף אותו שבוע היא הרגישה שאני לא מרוצה ויזמה איתי שיחה. הסברתי לה אז בצורה הכי רגועה ועניינית שיכולתי מה מפריע לי, אבל היא די התגוננה והחזירה את הדברים חזרה אליי. מתוך ניסיון בכל זאת להבהיר מחדש את הגבולות ישבתי והגדרתי בכתב בצורה מסודרת את הסכם העבודה בינינו - הכנסתי הפסקה קבועה לסדר היום שלה, הגדרתי תעריפים לשעות נוספות ופרוטוקולים להחסרות והחזרות של שעות וימים, מה אני מצפה בכל מה שקשור לאיחורים וטלפונים בעבודה ועוד דברים קטנים שהפריעו לי. ישבתי איתה על כוס קפה והסברתי לה בצורה הכי נעימה שיכולתי, בלי שום ביקורת ובלי להתייחס למה שהיה עד עכשיו - רק מה אני רוצה ומצפה. כאמור, מרגישה כרגע שזה לא ממש עזר.
בנוסף לחיסורים ולכך שהיא מודיעה עליהם ברגע האחרון, יש לי הרגשה, בייחוד מאז אותו שבוע, שגם כשהיא בעבודה היא לא איתנו - לא מרוכזת ועושה הרבה טעויות. למשל, ביום הראשון שבו חזרתי לעבודה, הבן שסובל מריפלוקס ואוכל פורמולה מוסמכת לא אכל כל היום כי התבלבלה ושמה פיטמה לא נכונה בבקבוק (ולא הבינה למה הוא לא אוכל כל היום למרות שמראה סימנים של רעב). דוגמא נוספת: שוכחת שוב ושוב לתת בקבוק לפני שנת צהריים, למרות שיודעת שהם נוטים להתעורר מוקדם ושנושא השינה מדאיג אותי. העניין הזה קשה בייחוד בימים שבהם אני עובדת - אני לא רגועה בעבודה וכשאני חוזרת אין לי אויר לנשימה, כי צריכה מיד לצלול לתוך הבית ולעזור לה.
מה אני כן אוהבת אצלה? היא אישה נעימה ויש לה נוכחות שקטה, אוהבת את הבנים - מחבקת ומנשקת ברכות וברוגע, מסודרת ונקיה ועוזרת לי הרבה בבית, גם בדברים שלא קשורים ישירות לבנים. אני חייבת לציין גם שהסיבות המשפחתיות שבגינן היא יוצאת ככ הרבה הם לא עניין של מה בכך, ואני מכבדת את המסירות שלה למשפחתה. אני גם מכירה באחריות שלי לבעיה, בכך שלא סימנתי גבולות בצורה ברורה ועדיין קשה לי לעשות את זה. למשל, לעיתים קרובות היא מבקשת מקדמה על המשכורת ואני נענית לבקשתה. כשהיא מבקשת לצאת / להחסיר אני לא מסוגלת להגיד לא, ומצפה ממנה שתדע מתי זה מתאים ומתי לא.
ואחרי כל החפירה הזאת, מה אני שואלת? האם נראה לכן סביר שאני רוצה להחליף אותה במטפלת אחרת? האם אני מחמירה איתה? ובעצם אולי גם מטפלת אחרת לא תמצא חן בעיני? ואולי לא כדאי להחליף אחרי שיצרה קשר עם הבנים והם כבר רגילים אליה? כמה קשה יהיה להם להתרגל למישהי חדשה? ואולי אני בכלל צריכה פחות עזרה? הם כבר בני שמונה חודשים, האם כדאי לקחת מישהי למשרה חלקית יותר? מצד אחד אני רואה שאני מצליחה להסתדר גם לבד, מצד שני כל האחריות למשק הבית עלי, ואני חוששת שבשוטף זה יהיה לי קשה מדי.
מה אתן חושבות? כל עצה או תובנה תתקבל בברכה, ותודה למי שהשקיעה וקראה עד פה.
פעם שלישית שאני מנסה להעלות את ההודעה...יצא קצת פחות מסודר הפעם אז סליחה
מבקשת להיעזר בניסיונכן / לקבל פרופורציות אם צריך.
אנחנו עם מטפלת מאז שהבנים בני חודשיים, כחצי שנה. כבר בשלושת החודשים הראשונים החסירה ימים, בעיקר מסיבות משפחתיות (יש לה ילדים מבוגרים אבל עם הרבה בעיות). וגם היתה חולה שבוע אחד. בתקופה הזו זה לא הפריע לי כי חמותי היתה זמינה מתי שרציתי (וגם מתי שלא), ולפעמים אפילו התאים לי שיהיו פחות אנשים בבית. ייתכן שכבר אז העברתי מסר בעייתי שעכשיו קשה לתקן. מאמצע יולי עד אמצע אוגוסט נסענו לחמי וחמותי בארה"ב. בתקופה זו שילמנו למטפלת משכורת מלאה, כפי שסיכמנו בחתימת החוזה. כשחזרנו היתה לי ציפיה שתהיה זמינה ומסורה, אבל ההרגשה היא (כבר כחודש וחצי) שלא כך. כבר כשהיינו בדרך הביתה הודיעה שהיא חולה, ובשבוע הראשון אחרי שחזרנו כמעט ולא היתה. הבנתי שהמחלה לא בשליטתה ולא אמרתי כלום, אבל היה לנו שבוע קשה - היינו צריכים להסתגל להרבה פחות עזרה ולהפרשי השעות, וכולם היו הפוכים. מיד לאחר שבוע זה חזרתי לעבוד במשרה חלקית - מעבר לא קל. כשבוע לאחר שחזרה היתה לה תאונה בבית ושוב החסירה יום. אחר כך היו לה בדיקות רפואיות שהיתה צריכה לצאת בגללן מוקדם.
כשבועיים אחרי שחזרנו, בן זוגי נסע לחמישה ימים בגלל עבודה. עוד הרבה לפני כן סיכמתי איתה שתהיה איתי בשבוע זה ימים ארוכים ואפילו כמה לילות. לא לחצתי עליה לקחת שעות נוספות, להפך, שאלתי מספר פעמים כדי לוודא שזה מתאים לה והיא הבטיחה שמתאים לה מאוד, כמה שיותר שעות. אחרי שהאיש כבר נסע, ביקשה בהתראה של 48 שעות לצאת ליום שלם, שוב מסיבות משפחתיות. היה לי קשה אבל לא יכולתי לסרב. היא הבטיחה שזו פעם אחרונה, אבל בשבוע שעבר החסירה שוב חצי יום מאותה סיבה. הבטיחה להחזיר לי את השעות בערב החג, אבל בסופו של דבר גם היום לא היתה איתי, כיוון שברגע האחרון ביקשה לבוא רק משבע עד עשר והסברתי לה שזה לא עוזר ושעדיף שתחזיר ביום אחר. בנוסף, היא עושה לעצמה גשר ביום שישי ושוב אני לבד במשך ארבעה ימים. בן זוגי עוזר ככל יכולתו, אבל זה לא מספיק. בימים שהיא לא נמצאת אני עובדת קשה.
חשוב לי לציין שבסוף אותו שבוע היא הרגישה שאני לא מרוצה ויזמה איתי שיחה. הסברתי לה אז בצורה הכי רגועה ועניינית שיכולתי מה מפריע לי, אבל היא די התגוננה והחזירה את הדברים חזרה אליי. מתוך ניסיון בכל זאת להבהיר מחדש את הגבולות ישבתי והגדרתי בכתב בצורה מסודרת את הסכם העבודה בינינו - הכנסתי הפסקה קבועה לסדר היום שלה, הגדרתי תעריפים לשעות נוספות ופרוטוקולים להחסרות והחזרות של שעות וימים, מה אני מצפה בכל מה שקשור לאיחורים וטלפונים בעבודה ועוד דברים קטנים שהפריעו לי. ישבתי איתה על כוס קפה והסברתי לה בצורה הכי נעימה שיכולתי, בלי שום ביקורת ובלי להתייחס למה שהיה עד עכשיו - רק מה אני רוצה ומצפה. כאמור, מרגישה כרגע שזה לא ממש עזר.
בנוסף לחיסורים ולכך שהיא מודיעה עליהם ברגע האחרון, יש לי הרגשה, בייחוד מאז אותו שבוע, שגם כשהיא בעבודה היא לא איתנו - לא מרוכזת ועושה הרבה טעויות. למשל, ביום הראשון שבו חזרתי לעבודה, הבן שסובל מריפלוקס ואוכל פורמולה מוסמכת לא אכל כל היום כי התבלבלה ושמה פיטמה לא נכונה בבקבוק (ולא הבינה למה הוא לא אוכל כל היום למרות שמראה סימנים של רעב). דוגמא נוספת: שוכחת שוב ושוב לתת בקבוק לפני שנת צהריים, למרות שיודעת שהם נוטים להתעורר מוקדם ושנושא השינה מדאיג אותי. העניין הזה קשה בייחוד בימים שבהם אני עובדת - אני לא רגועה בעבודה וכשאני חוזרת אין לי אויר לנשימה, כי צריכה מיד לצלול לתוך הבית ולעזור לה.
מה אני כן אוהבת אצלה? היא אישה נעימה ויש לה נוכחות שקטה, אוהבת את הבנים - מחבקת ומנשקת ברכות וברוגע, מסודרת ונקיה ועוזרת לי הרבה בבית, גם בדברים שלא קשורים ישירות לבנים. אני חייבת לציין גם שהסיבות המשפחתיות שבגינן היא יוצאת ככ הרבה הם לא עניין של מה בכך, ואני מכבדת את המסירות שלה למשפחתה. אני גם מכירה באחריות שלי לבעיה, בכך שלא סימנתי גבולות בצורה ברורה ועדיין קשה לי לעשות את זה. למשל, לעיתים קרובות היא מבקשת מקדמה על המשכורת ואני נענית לבקשתה. כשהיא מבקשת לצאת / להחסיר אני לא מסוגלת להגיד לא, ומצפה ממנה שתדע מתי זה מתאים ומתי לא.
ואחרי כל החפירה הזאת, מה אני שואלת? האם נראה לכן סביר שאני רוצה להחליף אותה במטפלת אחרת? האם אני מחמירה איתה? ובעצם אולי גם מטפלת אחרת לא תמצא חן בעיני? ואולי לא כדאי להחליף אחרי שיצרה קשר עם הבנים והם כבר רגילים אליה? כמה קשה יהיה להם להתרגל למישהי חדשה? ואולי אני בכלל צריכה פחות עזרה? הם כבר בני שמונה חודשים, האם כדאי לקחת מישהי למשרה חלקית יותר? מצד אחד אני רואה שאני מצליחה להסתדר גם לבד, מצד שני כל האחריות למשק הבית עלי, ואני חוששת שבשוטף זה יהיה לי קשה מדי.
מה אתן חושבות? כל עצה או תובנה תתקבל בברכה, ותודה למי שהשקיעה וקראה עד פה.
