את מכניסה לי מילים לפה, וחבל
לא אמרתי שתסדרו להם דירה כדי לפתות אותם. שוב, את מכניסה לי מילים לפה.
אמרתי שאם עוד שנתיים הוא יחליט להיפרד מחברה שלו (שאת כבר רואה בתור הכלה העתידית שלך, ממה שאני רואה מההודעות שלך, ללא שום התחשבות בכך שמדובר בחבר'ה מאוד צעירים שזה כנראה קשר רציני ראשון שלהם. אבל תחשבי מה שאת רוצה, בן שלך ולא שלי), אז כן - לעובדה שיהיו אולי נשואים ולכן יצטרכו להתגרש, וכל החיים שלהם מתוכננים כבר 5 שנים קדימה, כולל גם אולי תכניות לתואר שני בארה"ב, מקום לחיות בו כנראה, משפחה שהחליטה שהם יחיו ביחד לנצח - אז כן, יש לזה השלכות על החלטות עתידיות.
אני לא רוצה את זה לבנים שלי או לבת שלי (שהם עוד קטנים כרגע). אני רוצה שבגיל 25 (נגיד), אם הבן שלי ירצה להיפרד מהחברה שלו, מי שלא תהיה, הוא יוכל לעשות את זה מבלי לחשוב שזה אומר בעצם להתגרש (ויהיה לו כתוב בתעודת זהות "גרוש". במקרה של נשים זה אפילו יותר בעייתי במדינת ישראל, כמו שאת יודעת), ומבלי שהוא חלילה ירגיש שהוא מאכזב אותנו כי כבר תכננו להם את כל החיים, ועזרנו לה לקבל גרין קארד, ועזרנו לה להתקבל ללימודים, וסידרנו להם מקום לגור בו. ולא כי אתם מנסים "לפתות" מישהו, אלא כי אתם הורים וכמובן שתעזרו בכל זה. ה"לסדר להם דירה" זה עוד דוגמא למשהו שמתוכנן להם בחיים 5 שנים קדימה, מן הסתם לא הדבר העיקרי.
אם בעינייך אין לדברים האלה השפעה - את טועה. אבל בכיף, תחשבי מה שבא לך.
אם בעינייך חתונה עכשיו היא האופציה המועדפת לכך שהכלה העתידית שלך תגיע לארה"ב עוד 4 שנים (אם בכלל יהיו עדיין ביחד ואם בכלל ירצו להגיע לארה"ב) - אז שיהיה לך בכיף. בעיניי זו צריכה להיות האופציה האחרונה, אבל שוב - לא ילד שלי, אז מה אכפת לי.
בעיניי חתונה יכולה לקרות גם עוד 4 שנים שלמות, אם יחליטו שזה מה שמתאים להם, כשהם כבר סגורים יותר על עצמם ועל הקשר ביניהם ומחליטים שבכלל מתאים להם לעבור לארה"ב. גם אז היא תקבל גרין קארד (אה, שכחתי. אולי חוקי ההגירה ישתנו עד אז. אולי. ואולי העולם יחרב וכולנו נמות. גם אולי).
ועוד הערה לגבי העוד הערה שלך: "אבל להזכירך - הם כבר מאוהבים וכבר חיים ביחד, כלומר החלק הזה הוא מובן מאליו".
לא, הוא לא. אני מרגיש שאני מדבר עם הקיר...
הם מאוהבים וחיים ביחד כמו לא יודע כמה זוגות אחרים בגילם - מעולה. שיהיה להם בכיף.
אבל כמו הרבה זוגות אחרים בגילם, הם לא מחליטים להתחתן עכשיו, נכון? וכנראה שכמו כמעט כל זוג חילוני אחר בגילם, הם גם לא היו מעלים את זה על דעתם אם לא היה את עניין המעבר האופציונלי (אולי) עוד 4 שנים (אולי). אז אם הם יתחתנו מחר, רוב הסיכויים שזה לא יהיה בגלל שהם נורא מאוהבים ודחוף להם להתחתן עכשיו (כי הם לא דתיים ואנחנו לא ב-1950 אז הם פשוט יכולים לגור ביחד כמו כולם), אלא בגלל ענייני הגירה, נכון?
אבל סבבה, אם יתחתנו מחר תגידי לעצמך שזה בגלל שהיו מאוהבים (הרי גרו ביחד, מה, לא?) ולא בגלל שלבן שלך יש גרין קארד. בכיף.
כבר בהודעה הראשונה שלך הסברת למה האופציה השניה (לימודים) היא מסובכת ובעייתית ומסוכנת ויקרה, ולמה בעצם האופציה הראשונה (חתונה) עדיפה. אז בכיף, תמליצי לו להתחתן ושיהיה במזל טוב
לילד שלי הייתי ממליץ משהו אחר לגמרי, אבל כל אחד ואיך שהוא רואה את הדברים.
ודי כבר עם הניתוקי קשר (מכל צד שלא יהיה). אני נגד זה וגם אמרתי שאם הבן שלי יחליט להתחתן בגיל 20 אביע את דעתי אבל אעמוד מאחוריו ואתמוך בו, כך שלא תהיה לאף אחד שום סיבה לנתק קשר.
מן הסתם הקשר שלי עם הבן שלי הרבה יותר חשוב מההחלטה שלו באיזה גיל להתחתן (גם אם זה יהיה בגיל 18, נראה לי שזה הגיל המינימלי לחתונה) או אפילו עם מי להתחתן.
לסיכום, נראה שכבר החלטת כבר בהודעה הראשונה שלך, אז אאחל לך מזל טוב כמו כולם ונסגור את הדיון
