התטלטל?

[פיטינטין]

התטלטל?

ידוע לי שקיימת הצורה הטלטל בגלל ההידמות של ת' לט'. האם גם הצורה התטלטל כשרה?
האקדמיה בתשובה מתייחסת רק ל"הדרדר" ול"התדרדר".
מה ההבדל? אם ישנו. אשמח לקבל גם מקור מהימן.
תודה!@

 

[trilliane]

לא; לכן דבר האקדמיה מתייחס לפה"פ דל"ת אך לא לתי"ו או לטי"ת

כי במקרים האלה ההידמות תחול תמיד. לפיכך הצורה "היטלטל" (יש להוסיף יו"ד בכתיב חסר הניקוד) היא הצורה התקנית היחידה (כך ידוע לי מספרי הלימוד ומהמילונים).

ההבדל טמון בקרבה בין העיצורים ובעיקר (אני מניחה) בתיעוד במקורות. כפי שכתוב בתשובת האקדמיה להִדַּרְדֵּר או הִתְדַּרְדֵּר?: "שתי האפשרויות – בהידמות התי"ו ובקיום התי"ו – מתועדות במקרא".

 

[פיטינטין]

מה עם המקור הזה?

רמב"ם בהלכות כלים הלכה א'כל כלי עץ העשוי לנחת אפילו אינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומאה לא מן התורה ולא מדברי סופרים וכל כלי עץ העשוי להתטלטל מלא וריקן כשק אפילו היה מחזיק מאה סאה ואף על פי שיש לו שוליים הואיל ואינו עשוי לנחת הרי זה מקבל טומאה דין תורה כשאר כלי קיבול וכל כלי עץ שהוא סתם אם היו לו שוליים לישב עליהם על הקרקע כדי שלא יהא נוח להתגלגל והיה מחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש אינו מקבל טומאה כלל לא מן התורה ולא מדברי סופרים מפני שחזקתו שעשוי לנחת ודברים אלו דברי קבלה הן מפי השמועה למדו מה שק שהוא מתטלטל מלא וריקן אף כלי עץ לא יטמא אלא אם כן היה מיטלטל מלא וריקן להוציא כלי עץ העשוי לנחת.
למרות שגם פה קיימות שתי הצורות. בעיות גרסה או ראייה?

 

[trilliane]

לא יודעת לענות לך נקודתית, אבל באופן כללי

א. לא כל מקורות העברית שווים. המקרא הוא ה"קאנון", המקור המופתי והיוקרתי ביותר. לשון חז"ל מעט פחות, ולשון ימי הביניים נחשבת למקור נחות יותר (או לכל הפחות נחשבה לכזאת ע"י מחדשי העברית). מלבד עניין העתיקות והקדושה, יש לזכור שזו עברית שנכתבה בתקופה שבה העברית שרתה ב"תרדמת", ע"י אנשים שלא דיברו עברית כשפת אם וחיו בה את חיי היום יום.
&nbsp
ב. לא כל צורה המצויה במקורות (קל וחומר אם אינה סדירה / נדירה) נחשבת לתקנית או למקובלת בימינו. בלשון חז"ל (או אולי מעט מאוחר יותר) ניתן למצוא (בין היתר) צורות כמו "תינוקים" (במקום תינוקות), "לקרות" (במקום לקרוא), "מצינו" (במקום מצאנו), אך צורות אלה אינן נחשבות לחלק מהעברית התקנית בימינו, למיטב ידיעתי. כמו כן האקדמיה ללשון קובעת תקנים ע"ס המקורות אך הם לא בהכרח חופפים לכל צורה המצויה במקורות, ולא פעם הם שונים מהמצוי במקרא.
&nbsp
מעבר לכך אני ממליצה לך לפנות לאקדמיה ללשון (באתר שלה). אם וכשתתקבל תשובה, נשמח לעדכון.

 

[פיטינטין]

באשר לי הרמב"ם הוא מקור מספק בהחלט

את צודקת לגמרי, אך גם בתנ"ך ישנם ניסוחים שנחשבים כלא תקניים בעברית המודרנית, ומה בכך? ועוד, גם צורות שנכנסו לשפה, הגם שהייתה בתרדמת, עדיין הן חלק מהשפה, וגם האקדמיה לא יכולה לשנות את זה.
תודה על ההחכמה. אני אנסה את מזלי שם.
&nbsp

 

[aqh]

הופעת המילה 'תינוקים' בחז"ל

http://maagarim.hebrew-academy.org.il/Pages/PMain.aspx?koderekh=34631&page=1&tsura=תינוקים
;
https://www.facebook.com/groups/734...tif_t=group_comment&notif_id=1467537133635741

 

[איתי שלר]

אתה יכול לראות

אתה יכול לראות בקישור הראשון שצירפת - זמן החיבור: בין שנת 1100 לשנת 1150" - כלומר החיבור נערך במאה ה-12, בעיצומה של תקופת הראשונים, ולשונו לא בהכרח מייצגת את לשון חכמים הקלאסית.
בנוסף, זהו המקום היחיד שנמצאת צורה זו, וסביר להניח שזו טעות סופר שנובעת מהצמדה אוטומטית של הסיומת הזכרית הנפוצה - ִים (במקומות אחרים במדרש זה עצמו, ננקטת הצורה הרגילה "תינוקות").
הסיבה שסיומת הרבים של המילה תינוק היא -וֹת, היא שמילה זו מקורה בלשון חז"ל, שבה הסיומת הנפוצה היא -וֹת הן לזכרים והן לנקבות. ואפילו מילים שבלשון המקרא מתרבות בסיומת - ִים נוטות לפעמים בלשון חכמים בסיומת -וֹת. לדוגמה בכורים-בכורות, קברים-קברות.
וכן שנינו בתלמוד:
כי סליק איסי בר היני אשכחיה לרבי יוחנן דקא מתני ליה לבריה רחלים.
אמר ליה: אתנייה רחלות
אמר ליה: כדכתיב רחלים מאתים.
אמר ליה: לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן.
[תרגום: כשעלה איסי בן היני (מבבל לארץ ישראל) מצא את ר' יוחנן שהיה שונה לבנו: "רחלים", אמר לו: 'שְׁנה לו רחלות', אמר לו: כמו שכתוב (בספר בראשית) "רחלים מאתים", אמר לו: לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמם]