התחלת חשבון נפש
התחלת חשבון נפש
אז זהו. יצאתי מהבועה ומביה"ח (הייתי אמורה להשאר עוד יומיים לצורך מעבר מזריקות לכדורים ומעקב בדיקות דם אבל אני יכולה לעשות את זה גם בבית וחוץ מלחטוף שם מחלה זיהומית אין לי מה לעשות שם) אני בבית. ראשית - תודה ענקית לכולכן על הדאגה והאהבה. אני לא במיטבי אבל הולכת ומשתפרת, ויהיה בסדר. בבי"ח הקפדתי כדרכי בקודש לשמור על האופטימיות והסבבה. (ומי שלא ראה אותי יושבת במיטה כשמשקפי חמצן לאפי מוניטור לחזי ואוכלת סושי מהמסעדה הכי שווה בעיר במקלות - לא ראה מחזה ביזארי מימיו). ועכשיו כשהסכנה חלפה אין מנוס מהתחשבנויות. היה לי מצב מאד מסכן חיים שנגרם קרוב לודאי בגלל הIVF. (אני עוד צריכה להשלים בירור אבל סביר למדי שיצא תקין) אני צריכה לקחת טיפול תרופתי למשך לפחות חצי שנה, כשהטיפול בכדורים אסור בהריון, והטיפול בקלקסן הוא די ג'יפה. אם וכאשר אחזור לטיפולי פוריות זה יהיה תחת קלקסן למשך כל הטיפול וההריון, וכאמור בינתיים לא מוצא חן בעיני בכלל הקלקסן הזה. (מזריקים אותו במותן וקשה לי כי הציצי שלי מסתיר לי). ועוד מחשבה: בשנה האחרונה הייתי מאושפזת 14 יום (כולל לפרוסקופיה, שאיבות החזרות ותסחיף. לא כולל ימי מנוחה בבית בגלל היפר או פינוקי או כי הרופא אמר. זה לא מעט. איפה נכנסים "החיים הנורמליים"? (מזכירה לעצמי שבכ"ז הייתי בחו"ל בחגים, עם מזרקים היפר ומצברוח טוב). כלומר: (ולמתלבטות לגבי טיפולים נא לא להמשיך לקרוא) לוקחים אישה בריאה ונורמלית באופן יחסי, חושפים אותה שוב ושוב למצבים שהם או בעלי תופעות לוואי משמעותיות (היפר, דיכי) או פוטנציאלית מסכני חיים, וכל זה שלא על מנת להציל את חייה. אלא על מנת להשיג "לוקסוס" פאק. אני מסתכלת על אורי ואומרת לעצמי שזה לא לוקסוס. זו הסיבה לכך שאני חיה. זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי בימי חיי.וכמו שכתבתי כאן לא פעם. אני משערת איך היו נראים חיי ללא אחותי (בקיצור: רע) לעומת איך הם היום . אז??? ומה יצא טוב מהסיפור הזה? גיליתי שאני לא מפחדת ממוות. שכבתי במיון עם מודעות מלאה למצבי ולסיבוכים האפשריים, והייתי שלווה. אולי אני אפסיק לעשן (זה לא פשוט אבל אני מקווה שיהיו לי כוחות) סיפרתי לאבא שלי (באופן מאד מצומצם) על הטיפולים והרשיתי לעצמי להעזר בו. ועכשיו צריך לתת לדברים לשקוע. קודם כל להחלים לגמרי, לברר כל מה שצריך לברר- הן רפואית, והן נפשית, ובעיקר לתת לעצמי להבין מה המסר (הרוחני? ) בזה שהיתה לי שנה כל כך קשה. אז כרגע אני בהפסקה מטיפולים. עוד אקפוץ לכאן. מאחלת לכולכן שכאשר (|אם?) אחליט לחזור לטיפולים לא יהיה כאן שום שם מוכר.
התחלת חשבון נפש
אז זהו. יצאתי מהבועה ומביה"ח (הייתי אמורה להשאר עוד יומיים לצורך מעבר מזריקות לכדורים ומעקב בדיקות דם אבל אני יכולה לעשות את זה גם בבית וחוץ מלחטוף שם מחלה זיהומית אין לי מה לעשות שם) אני בבית. ראשית - תודה ענקית לכולכן על הדאגה והאהבה. אני לא במיטבי אבל הולכת ומשתפרת, ויהיה בסדר. בבי"ח הקפדתי כדרכי בקודש לשמור על האופטימיות והסבבה. (ומי שלא ראה אותי יושבת במיטה כשמשקפי חמצן לאפי מוניטור לחזי ואוכלת סושי מהמסעדה הכי שווה בעיר במקלות - לא ראה מחזה ביזארי מימיו). ועכשיו כשהסכנה חלפה אין מנוס מהתחשבנויות. היה לי מצב מאד מסכן חיים שנגרם קרוב לודאי בגלל הIVF. (אני עוד צריכה להשלים בירור אבל סביר למדי שיצא תקין) אני צריכה לקחת טיפול תרופתי למשך לפחות חצי שנה, כשהטיפול בכדורים אסור בהריון, והטיפול בקלקסן הוא די ג'יפה. אם וכאשר אחזור לטיפולי פוריות זה יהיה תחת קלקסן למשך כל הטיפול וההריון, וכאמור בינתיים לא מוצא חן בעיני בכלל הקלקסן הזה. (מזריקים אותו במותן וקשה לי כי הציצי שלי מסתיר לי). ועוד מחשבה: בשנה האחרונה הייתי מאושפזת 14 יום (כולל לפרוסקופיה, שאיבות החזרות ותסחיף. לא כולל ימי מנוחה בבית בגלל היפר או פינוקי או כי הרופא אמר. זה לא מעט. איפה נכנסים "החיים הנורמליים"? (מזכירה לעצמי שבכ"ז הייתי בחו"ל בחגים, עם מזרקים היפר ומצברוח טוב). כלומר: (ולמתלבטות לגבי טיפולים נא לא להמשיך לקרוא) לוקחים אישה בריאה ונורמלית באופן יחסי, חושפים אותה שוב ושוב למצבים שהם או בעלי תופעות לוואי משמעותיות (היפר, דיכי) או פוטנציאלית מסכני חיים, וכל זה שלא על מנת להציל את חייה. אלא על מנת להשיג "לוקסוס" פאק. אני מסתכלת על אורי ואומרת לעצמי שזה לא לוקסוס. זו הסיבה לכך שאני חיה. זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי בימי חיי.וכמו שכתבתי כאן לא פעם. אני משערת איך היו נראים חיי ללא אחותי (בקיצור: רע) לעומת איך הם היום . אז??? ומה יצא טוב מהסיפור הזה? גיליתי שאני לא מפחדת ממוות. שכבתי במיון עם מודעות מלאה למצבי ולסיבוכים האפשריים, והייתי שלווה. אולי אני אפסיק לעשן (זה לא פשוט אבל אני מקווה שיהיו לי כוחות) סיפרתי לאבא שלי (באופן מאד מצומצם) על הטיפולים והרשיתי לעצמי להעזר בו. ועכשיו צריך לתת לדברים לשקוע. קודם כל להחלים לגמרי, לברר כל מה שצריך לברר- הן רפואית, והן נפשית, ובעיקר לתת לעצמי להבין מה המסר (הרוחני? ) בזה שהיתה לי שנה כל כך קשה. אז כרגע אני בהפסקה מטיפולים. עוד אקפוץ לכאן. מאחלת לכולכן שכאשר (|אם?) אחליט לחזור לטיפולים לא יהיה כאן שום שם מוכר.
