התחלת איבחון

[שרון אמא]

התחלת איבחון

שלום לכ, פעם ראשונה פה. יש לי בת בת 10 וחצי, בכיתה ה'. מאז ומתמיד חשדתי שהיא עם הפרעת קשב וריכוז. היום התחלנו איבחון ,עוד אין תוצאות. אבל די ברור לי מה הן תהינה. לא רק זה, אלא כששמעתי את השאלות, היה לי ברור שגם הבן הקטן שלי הוא כזה. אני מבולבלת, מפוחדת, לא יודעת ממש לקראת מה הולכים. איך הולכים להראות החיים? מה עם הריטלין? קראתי פה הרבה בפורום. מקווה לתגובות ועזרה.

 

[zivadina]

שלום לשרון אמא.

לא צריך להתבלבל. אם באמת תגלי שלילדים יש קשיי קשב ורכוז, את צריכה לדעת שזה אומר קשיי התארגנות וקשיי התנהגות, ואת תצטרכי להיות אמא סופר מאורגנת כדי לספק להם מסגרת מאוד ברורה ועקבית בבית, תצטרכי לקרוא חומר על ההפרעה, שתופסת כ-8% מהאוכלוסיה ויש מליוני אנשים שחיים אתה בשלום (ויש גם מפורסמים, כמו ביל גייטס, איינשטיין ועוד אלפים), ותצטרכי לשמור על קשר עם המורים והגננות, כדי להפגין חזית אחידה (זה שוב שייך לנושא המסגרת) בפני הילד/ה, מה עוד שאם המורה/ גננת לא מעודכנת בפרטי ההפרעה (יש עוד כאלה, לצערנו) את תצטרכי להביא לה מאמר או ספר לקריאה. זה הכל על רגל אחת. כל צעד עושים לאט ובניחותא, ולאט לאט מסתגלים למסגרת הזאת שבנינו לילד וכל כך עוזרת לו. בהצלחה

 

[דליה.ד]

שלום לך וברוכה הבאה!../images/Emo140.gif

כרגע אני רצה לביה"ס, אבל אני חשה את המצוקה שלך ומבטיחה לך שני דברים: מעכשיו את לא לבד, ואני אחזור יותר מאוחר לפרט על כל שאלותייך.

 

[שרון אמא]

תודה, תחושה נפלאה

שאני לי לבד. איפה מתחילים? מה לקרוא? מה זה אומר מסגרת מאורגנת?

 

[דליה.ד]

טוב, חזרתי עם כמה תשובות../images/Emo24.gif

לגבי ילדה בת 10 שמאובחנת כעת, אין מה להיות מופתעת מכיוון שבדרך כלל בנות מאובחנות בגיל יותר מבוגר מבנים. אני מניחה שהיא תמיד הפגינה קשיים כאלה ואחרים בלימודים אבל פחות מבחינה התנהגותית(תקני אותי אם אני טועה) וככה זה אצל בנות. למרות הקושי הרגשי שלך, חשוב מאוד שתתני לה תמיכה ומאה אחוז קבלה והכלה. אני מניחה שהיא מסוגלת לקלוט את הרגשות שלך ולכן חשוב כפליים שתתני לה לראות שאמא ואבא מסוגלים להכיל את הקשיים, לא לפחד ולעזור לה להתמודד. אמרי לה שכל עזרה שהיא תצטרך - את תתני. אני מבינה את הרגשות הקשים שלך, ואני מאמינה שידע הוא המפתח להתמודדות עם כל צרה שנוחתת עלינו. ולכןם חשוב שתרכשי מספר ספרים בנושא (אפשר דרך האינטרנט) ותלמדי אותו. בקשר לילד הצעיר אני מציעה לאבחן אותו כמה שיותר מהר, הטיפול בגיל הרך ימנע הרבה מאוד צרות בגיל היותר מאוחר. קחי גם אותו לאבחון. כשיהיו תוצאות תספפרי לנו מה קורה ונוכל לייעץ בהתאם. בינתיים היי חזקה והישארי איתנו. בהצלחה.

 

[שרון אמא]

אז הנה השאלות הראשונות

מה לגבי ההשפעה החברתית של הפרעת הקשב והריכוז

 

[דליה.ד]

אוהו...ועוד אייך!

בעיות חברתיות קשורות מאוד להפרעת קשב מכמה בחינות: הילדים שלנו אינם יודעים לפענח קודים חברתיים, הם אינם מבינים שפת גוף, הם גמלוניים ומרגישים כמו דג מחוץ למים באירועים חברתיים (וגם באירועים משפחתיים) ולרוב יתנהגו באופן הפוך מהמצופה.... ילדי adhd הם לרוב בעלי רגישות יתר לסביבה ולכן אפילו אם מישהו עובר לידם זה "מציק" להם, ומיד יגיבו במכות או צעקות או בהתנהגות לא נעימה אחרת. כשיש הרבה אנשים זה מכניס אותם ללחץ והתנהגותם מוקצנת בהתאם: ריצה מטורפת, השכבות על הרצפה, צעקות רמות, דיבור בלתי פוסק... הם פועלים באימפולסיביות רבה ומסתבכים בתגרות ובקטטות במהירות הבזק. ילדי הכיתה כבר יודעים על איזה כפתור "ללחוץ" כדי להוציא אותם מאיפוס. וכשיש לך שם של "טראבל מייקר" אז אתה אטוטמטית אשם למרות שמישהו אחר התחיל. בכלל מצפים מהם "להתעלם" (הרגיזו אותך...תתעלם!...זה מה שאנחנו אומרים) והם לא מסוגלים...כי הם "תקועים" כמו בדיסק שרוט שאותה שורה נשמעת שוב ושוב... לרוב הם, רגשית, ילדותיים יותר וצעירים יותר מהגיל הכרונולוגית וכשאנחנו מצפים להתנהגות "בוגרת" היא לא שם. דברים בלתי צפויים משגעים אותם, פעילות לא מבנית מטריפה אותם, בטיולים שנתיים או אפילו משפחתיים הם יקפצו מכל סלע ויקפצו לכל גב ולך תשתלט עליהם... חייבים להכין אותם מראש לכל דבר חדש, לשנן את ההתנהגות המצופה מהם (מה שלא מבטיח שהם אכן יתנהגו כך, אבל מגביר את הסיכויים). הם פעמים רבות מצטיירים כילדים "אלימים" ה"מפריעים" אלה ש"אין להם גבולות", מי רוצה להיות חבר שלהם? ועם בנות זה יכול להצטייר אחרת: הם שקטות מידי..."טובות" מידי...מכונסות בעצמן...חולמות בהקיץ...נראות "מנותקות"...אפילו עצובות, נחבאות אל הכלים... מנסות ל"היעלם"... כמובן, שלא כל הילדים והילדות מדגימים את כל הקריטריונים (חוץ מהילדים שלי, שמדגימים את כל הקשת...

) ורק חלק מכל זה בהחלט מספיק לadhd אחד שובב... אבל ברגע שתגיעי לשלב בו אני נמצאת ולראות את ההומור שבזה, את כבר במקום בו היאוש הופך יותר נוח, לא? והדבר הטוב בכל העסק הוא שניתן לטפל ולשנות...

אופטימיות קוסמית?... אולי...

 

[merav250]

../images/Emo24.gifברוכה הבאה

לשרון, ראשית, זה לא סוף העולם. גם בני בן 10.2 אובחן בסוף כיתה ד' כ- ADD ללא ה- H, אעפ"י שלפעמים חלק מהסימנים שמאפיינים את ה- H מופיעים גם אצלו. הבן השני - בן 5.5 מאובחן כ- ADHD. שניהם מקבלים ריטלין. הקטן החל כמעט מתחיל שנת הלימודים לאחר שהופיעה אלימות לא פוסקת וחוסר יכולת להיות במסגרת (הוא בגן חובה במסגרת חטיבה צעירה). לשניהם ערכנו מבחן TOVA והתוצאות היו מדהימות. שניהם "ידועים" למערכת (שניהם לומדים בבי"ס אחד) וכך אנו זוכים לתמיכה מערכתית. חשוב מאד להשלים את האבחון ורק בסופו להחליט עם הנויורלוג/פסיכיאטר על טיפול המתאים. חשוב להציב גבולות ומסגרות מאד ברורות כי לילדי ADD/ADHD נורא קל לצאת ממסגרת. לגבי בעייה חברתית - תדפדפי בדפים אחרים - יש המון חומר בנושא. אין לי בנות כך שאיני יודעת האם יש הבדל, לגדול שלי נראה שאין בעייה חברתית, אעפ"י שהוא מעדיף להיות עם עצמו ולשחק במשחקי טלויזיה ומחשב, אך הוא מוזמן ומזמין חברים ללא בעייה. הקטן - מפגין את כל הקשת שנכתב ע"י דליה (אם איני טועה) אך אנו עוזרים לו במציאת וחיבורו לילדים השקטים יותר של הגן. שרון, הכי חשוב, צעד, צעד, תהיי שם בשביל הילדים שלך ושוב, זו הפרעה שניתן לטפל ולעזור לילדים המקסימים שלנו. חיבוק גדול, מרב

 

[r66]

ברוכה הבאה, שרון.

מקווה שתמצאי אצלנו בית חם ומסייע. גם לי יש בן ADHD, כיום ללא בעיות בעקבות טיפול התנהגותי ותרופתי. נכון, יותר קשה לאתר בנות. אני אובחנתי, בעקבות בני רק בגיל 36. הידיעה והקבלה מאוד מקלה על הטיפול. יש המון מידע בנושא. תקראי את המאמרים של הפורום. תוכלי למצוא כתבות ברחבי האינטרנט בלי סוף. בהצלחה

 

[עקרבית שחורה]

ברוכה הבאה שרון

שרון שלום רב כמו שאמרו לך פה את לא לבד, גם אני די חדשה פה בפורום אך לא בעסק. כדי להתמודד עם קשיים כאלו את צריכה קודם כל כל בוקר לקום ולאמר בוקר טוב זהו יום חדש לקחת נשימה עמוקה ולשמור על ראש פתוח, להשתדל לחשוב שניים שלושה צעדים קדימה. רק ככה תוכלי להתמודד עם דברים שעוד יבואו אך שוב, את לא לבד יש לי בן בן 12 ועברתי איתו 7 מדורי גהנום עד שהגעתי היום למצב שאני יכולה לנשום ולהרגע מעת. הכנסתי את בני לחינוך מיוחד בראשל"צ בבית ספר ארזים תאמיני לי אין עוד מקום כזה. תבררי ותראי אין טעם לתת לילד להמשיך לסבול ואל תצפי שמהסגרת הרגילה תוכל להתמודד עם קשיים אלו כי היא לא. תחשבי על זה ותשאלי את דליה, אני משלבת כל מה שאפשר- טיפול תרופתי(לא רטלין), שיחות עם פסיכולוגית וטיפול משפחתי,ואת כל זה אני עושה במרפאת בריאות הנפש בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה. הכותרת אולי מפחידה אבל אין ממה לפחד. בהצלחה ואני פה כמו כולם בשבילך אל תהססי לשאול. ורד

 

[zivadina]

ADHD שונים ומשונים

חשוב לציין שכל ADHD מקבל מנות שונות מתכונות שונות של ההפרעה, ולכן טיפול לילד אחד לא חייב להיות מתאים לילד אחר.