ברור שהוא יוצא מהכלל
כי מתוך כלל זוגות ההורים בארץ, רק במיעוט קטן מאוד האם היא לא המטפל העיקרי, ומתוכו רק אצל קבוצה קטנה בהרבה האב הוא המטפל שיותר דומיננטי בצורה משמעותית (ולא שווה בשווה). מתוך קבוצה זו מדובר רק על הורים שמתגרשים, ומתוכם רק המקרים שבהם האב מעונין בחזקה אך אין הסכמה בין ההורים. וכמובן רק על ילדים מתחת לגיל 6. אחרי כל התנאים האלה די ברור שמדובר בקבוצה מאוד מאוד קטנה אם בכלל קיימת של מקרים ולכן לא סביר לראות פסיקות כאלה לעיתים קרובות. עכשיו, את כתבת - "גבר שרוצה את הילדים צריך להוכיח שהאישה לא שפוייה" וזה המשפט שהגבתי אליו. הראיתי לך שעובדתית לפי החוק אין שום איזכור לכך, ביקשת שאני אברר אצל עורכי דין והראיתי לך את מה שכתוב באתר ששיך למשרד עורכי דין וכן את מה שכתב סטודנט55 - שניהם מצביעים על כך שהשיקול המרכזי הוא טובת הילד - ושהחוק נוגע למקרים בהם אין עדיפות משמעותית מבחינת טובת הילד למי מההורים, כך שאני לא מבינה מה לא ברור...