התחלות קשות

תמRי

New member
התחלות קשות

אני יודעת שדובר רבות על תחילת שנה בגן , אבל בכל זאת זה הילד שלי. בני בן 4 התחיל השנה לבקר בגן עירוני. עבר מחממה של 10 ילדים וגננת וסייעת מקסימות לקבוצה של 35 ילדים. הגננת עושה רושם מצוין, הסייעת לא כל כך. אין סצינות של לא רוצה ללכת לגן שזה מאוד מעודד אותי , אבל , כשאני באה לקחת אותו הוא בדר"כ יושב בודד ונראה לי עצוב ומסכן. לדברי הגננת הוא משחק יפה במהלך היום, משתתף ושמח וגם רכש לו חברי או שניים. הוא מאז ומתמיד מסרב לספר לי מה קורה בגן, וקשה לי להבין ממנו אם יש נשהו שמציק לו שם. אתמול באמבטיה הוא התפרץ עלי בלי סיבה, ואני ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו אם יש משהו שמפריע לו ולכן הוא כ"כ כעוס. ואז הוא אמר לי בפרצוף עגום שמתאפק לא לפרוץ בבכי, שכל הזמן מציקים לו בגן ושמרביצים לו. אני יודעת שגם בשנה שעברה הוא היה מתלונן לפעמים על הצקות מצד אחד הילדים, אבל הוא היה מעצים את הענין והיה חבר טוב של אותו הילד. סליחה על האורך וגם על הבלבול שכתבתי את ההודעה, אני פשוט לא יודעת מה לחשוב. ברור לי שיש ילדים מרביצים בגן ומציקים, אבל ברור לי (אני חושבת) שזה קורה לעתים ולא כל הזמן כמו שהוא טוען . בקיצור, אודה להארות בענין
 

לאה_מ

New member
כדאי בכל זאת לברר עם הגננת.

גם אם זה קורה "רק" לעתים, עדיין התחושה שלו שזה כל הזמן היא לגיטימית ויש להתייחס אליה. אני מכירה את זה מגילאים הרבה יותר מבוגרים, אבל יצא לי כבר לשמוע את התלונות של "כולם מציקים לי" או "כל הזמן מציקים לי", ואני מתייחסת אליהן במלוא הרצינות.
 

נעה גל

New member
תחושה של "מציקים לי כל הזמן" יכולה

לנבוע גם מילד אחד (או כמה) המציקים לילדים אחרים. בגילאים האלה ילדים מפנימים מידע גם מהתרחשויות שלא קורות להם באופן ישיר (כללי התנהגות וכו'). תחושת האיום התמידי שילד מרגיש בגלל שמציקים לאחרים בגן יכולה בהחלט ליצור אצלו תחושה שהוא זה שמציקים לו. אני חושבת שזה ראוי להתייחסות ולדיבור עם הגננת. אני לא הייתי רוצה לחשוב שהילד שלי הולך לגן בתחושה כזו ואני חושבת שצריך לפתור את זה.
 

תמRי

New member
תודה לאה ונעה

כאמור ביררתי עם הגננת, היא אומרת שהוא שמח בזמן הפעילות ומשתתף יפה וצוחק ומשחק. ניסיתי לברר איתו מי בדיוק מציק ולא קיבלתי תשובה, יכול להיות שזה במסגרת הלא מספר מה קורה בגן., גם בשנה שעברה שם הוא היה כוכב ומנהיג של החבורה הוא סירב בעקביות לשתף במה שקורה. אולי יש לכם עצות איך לנסות בכל זאת "לחלוב" ממנו יותר מידע על הנעשה בכלל ועל מה שהוא עושה בפרט. עכשיו גם אחותו הקטנה אומרת לי : "אני לא רוצה לספר לך מה עשיתי בגן" אבל אותה יותר קל לדובב ע"י שאלות מנחות הוא פשוט עקשן "
 

נעה גל

New member
תראי, סביר להניח שאם יש בעיה

של הצקות בגן, והבן שלך הוא לא זה שמציק, הגננת לא תנדב מצידה מידע כזה. מהניסיון שלי כאימא, לא פעם מצאתי פער באופן בו הגננת תופסת את הילד והתפקוד שלו בגן לבין מה שהילד מספר בבית. היה לי מקרה דומה עם הבת שלי לפני שנתיים. הגננת שלה (שאני עפר לרגליה, לא נתקלתי בגננת מדהימה כזו) סיפרה לי שהבת שלי מאושרת, משחקת, שרה ויוצרת והבת שלי טענה בעקשנות שהיא לא רוצה ללכת לגן ושהיא לא אוהבת את הגן ושהיא עצובה בגן ושאין לה חברות וכל מיני דברים מהסוג הזה. אני, כאמור, סומכת ב-100% על הגננת ואני גם מכירה היטב את הבת שלי בשביל לדעת שהיא לא אומרת דברים סתם. אז מה קורה כאן? איך אפשר להסביר כזה פער בדיווחים? אני לא בטוחה שיש לי את התשובה הנכונה ביד - אבל, נראה לי שילדים יודעים טוב מאוד שבגן, הרבה פעמים, אין להם ברירה. לא בגלל שלאנשי הצוות לא אכפת, אלא בגלל שיש הרבה ילדים ולא תמיד אפשר להענות לכל אחד (ובדר"כ נענים למצבים אקוטים). לא תמיד "מגיעים למצבים" (אם להכנס לרגע לעולם ה-
) שבהם ילד יכול להביע בצורה חופשית את מה שהוא מרגיש בפני הצוות, אז הם מתאימים את עצמם. הגננת רואה ילד שמתפקד ברמה סבירה ואפילו טובה במהלך הגן וזה מה שהיא אומרת להורה. הילד מספר את התמונה מכיוון אחר (עם הדגשים הנכונים על מנת לתפוס את תשומת לב ההורים שלו
). הוא לא מספר לך איך הוא מתפקד בגן, הוא מספר לך איך הוא מרגיש. עכשיו לגבי מה הוא מספר על איך שהוא מרגיש. את אמרת ששנה שעברה היה מקרה דומה אבל נראה היה לך שהבן שלך העצים את הענין. יכול להיות שאת צודקת והוא באמת מעצים ולאוו דווקא חווה בעוצמה את ההצקות. יכול להיות (וזו סתם השערה פרועה - אל תפגעי ממנה או משהו) שאכן הוא מרגיש כך, אבל יש גם מקרים שטוב לו בגן והוא לא מספר לך. יכול להיות שהוא לא מספר לך בגלל שהוא גילה שאת מתרגשת יותר מסיפורים עצובים (וזה מסוג הדברים שהורים כמעט ולא מסוגלים לשלוט בהם) ואז הוא מספר לך מה שהוא חושב שחשוב לך, או מה שהוא חושב שיעורר את הענין שלך. זה עדין לא אומר שהוא לא מרגיש כך באמת, אבל, אם הוא היה מספר לך גם את החלק הטוב וגם את החלק הרע אולי היית מקבלת תמונה קצת יותר מאוזנת על מה שקורה איתו בגן. שאלת לגבי דיבוב ילדים - מהניסיון שלי, ואני חושבת שהוא מוצלח כי הילדים שלי כן מספרים מה קורה איתם בפורטרוט במהלך היום, כדאי להמנע משאלות מנחות. כשאנחנו שואלים שאלות אנחנו מקיימים, במידה מסוימת, קשר חד צדדי -אחד שואל ואחד עונה. אני, מגיל מאוד צעיר של הילדים, משתפת אותם במה עבר עלי היום. אני מספרת להם באמת מה עשיתי, מה העציב אותי ומה שמח אותי, לאן נסעתי, את מי פגשתי ולפעמים גם תוכן של הרצאות באוניברסיטה. אני מספרת להם על חברים שלומדים איתי, על מרצים שלי ומה אכלתי. כל דבר שעולה על רוחי (בדר"כ אגב, אלה שיחות לפני השינה). אני חושבת שדרך השיחות האלה הם למדו לספר לי בעצמם הכל. אז היום כשאני שואלת את הבת שלי איך היה בבית הספר אני מקבלת דיווח מלא מרגע שהיא עלתה על ההסעה ועד הרגע שהיא הגיעה הביתה, כולל מה היה בשיעורים ומה היה בהפסקות ומה היא אכלה ואיך היא הרגישה ואם המורה כעסה או לא. הכל. פשוט הכל. אבל שוב, הכל דו צדדי - אני מספרת להם והם מספרים לי.
 

תמRי

New member
אז זהו שגם אני נוקטת בשיטה הזו

שבה אני מספרת להם בדר"כ בנסיעות , מה אני עשיתי בעבודה ולאן הלכתי ומה הצחיק אותי , אבל אני מודה שזה לא קורה יומיום. אולי אני אנסה לספר יותר ,ואקוה לטוב. אני אנסה גם לברר עם הגננת שתשים יותר לב לדברים כפי שהם משתקפים ממה שהוא מספר, כי לא נראה לי שהוא משקר אולי קצת מדגיש דברים כאלה . היום היה יותר טוב באופן כללי . מבטיחה לדווח על המתרחש . שוב תודה לכן ואשמח לקבל עוד תגובות מהורים שאולי חוו את מה שקורה אצלנו. שנה טובה
 
למעלה