הלוואי
שאפשר היה לשכוח. אני לא יודעת, יכול להיות שאני עושה איזשהו עוול בהשוואה, אבל אני חושבת, שבאיזשהו אופן- זה דומה למוות של מישהו יקר.. משהו מת בך, הילדה שהיית- איננה. ולא שוכחים לעולם, אני חושבת. אבל כמו מוות של מישהו יקר- לומדים להתמודד עם האובדן, לומדים להתמודד עם הזכרונות- ולא להלחם בהם. לא שוכחים לעולם, ולומדים לחיות, מחדש. ואפילו, כי אפשר, לומדים להנות, מהעכשיו. ללא אותו אדם יקר, שאבד.. ואני איתך, אלונה.
