התחלה
שלום לכולם. אני לא יודעת אם אני נמצאת במקום הנכון, אבל אני אתן לכם לשפוט. הסיפור שלי הוא כזה; אני בת 28. מגיל 10 (כיתה ה') התחלתי לעשות שלושה דברים בצורה כפייתית; לתלוש ריסים, גבות ואת העור על השפתיים. המצב היה קשה הרבה זמן ובתחלה גררו אותי לכל מיני רופאים כי לא היה לי האומץ לספר שאני עושה את זה לעצמי, עד שרופא אחד אמר להם מה שזה. ההורים שלי החליטו לא לקחת אותי לטיפול מפני שפחדו שזה ישפיע על הדימוי העצמי שלי (אם אתם שואלים אותי, לא התאים ךהם לדימוי שלהם,אבל נניח לזה) והלכו ליעוץ(שיחה) אצל פסיכולוגית ילדים שאמרה להם שזה חרדה. ככה זה נשאר כל השנים כשזה נע משיחות על זה (אמא שלי) לאיומים שאם אני אעשה את זה שוב, לא יתנו לי לצאת מהבית חוץ מלביה"ס או ישברו לי את האצבעות (סתם איום מתסכול, אבא שלי לא באמת אלים). לאורך השנים המצב היה קשה עד שהחלטתי שאני יכולה לשלוט על זה לבד ולהפסיק. הדבר היחיד שנשאר כל השנים זה השפתיים ובזה יש תקופות טובות איומות ותקופות איומות. מידי פעם, זה חוזר לגבות או לריסים. בדרכ ריס אחד או שניים או גבה אחת או שתיים מרגיעות אותי, במיקרים קשים יותר, שאני קולטת שהורדתי חצי גבה או חצי ריס, אני הולכת לתקלח וזה עובר...אבל כבר הורדתי חצי גבה :-S אני נמצאת כבר חצי שנה בטיפול פסיכולוגי, אבל אנחנו לא ממש מדברים על זה, מידי פעם. הולכים סביב זה. אני בעיקר מנסה להבין ממה זה נובע ולא מצליחה לאתר את הקושי כשהוא צץ. אשמח לשמוע מה אתם חושבים או לענות על שאלות שאולי יעזרו לי להיות ממוקדת יותר במציאת פתרון. תודה!
שלום לכולם. אני לא יודעת אם אני נמצאת במקום הנכון, אבל אני אתן לכם לשפוט. הסיפור שלי הוא כזה; אני בת 28. מגיל 10 (כיתה ה') התחלתי לעשות שלושה דברים בצורה כפייתית; לתלוש ריסים, גבות ואת העור על השפתיים. המצב היה קשה הרבה זמן ובתחלה גררו אותי לכל מיני רופאים כי לא היה לי האומץ לספר שאני עושה את זה לעצמי, עד שרופא אחד אמר להם מה שזה. ההורים שלי החליטו לא לקחת אותי לטיפול מפני שפחדו שזה ישפיע על הדימוי העצמי שלי (אם אתם שואלים אותי, לא התאים ךהם לדימוי שלהם,אבל נניח לזה) והלכו ליעוץ(שיחה) אצל פסיכולוגית ילדים שאמרה להם שזה חרדה. ככה זה נשאר כל השנים כשזה נע משיחות על זה (אמא שלי) לאיומים שאם אני אעשה את זה שוב, לא יתנו לי לצאת מהבית חוץ מלביה"ס או ישברו לי את האצבעות (סתם איום מתסכול, אבא שלי לא באמת אלים). לאורך השנים המצב היה קשה עד שהחלטתי שאני יכולה לשלוט על זה לבד ולהפסיק. הדבר היחיד שנשאר כל השנים זה השפתיים ובזה יש תקופות טובות איומות ותקופות איומות. מידי פעם, זה חוזר לגבות או לריסים. בדרכ ריס אחד או שניים או גבה אחת או שתיים מרגיעות אותי, במיקרים קשים יותר, שאני קולטת שהורדתי חצי גבה או חצי ריס, אני הולכת לתקלח וזה עובר...אבל כבר הורדתי חצי גבה :-S אני נמצאת כבר חצי שנה בטיפול פסיכולוגי, אבל אנחנו לא ממש מדברים על זה, מידי פעם. הולכים סביב זה. אני בעיקר מנסה להבין ממה זה נובע ולא מצליחה לאתר את הקושי כשהוא צץ. אשמח לשמוע מה אתם חושבים או לענות על שאלות שאולי יעזרו לי להיות ממוקדת יותר במציאת פתרון. תודה!