הפלסטינאים וויתרו על עצמאותם
בקמפ דיוויד, אני לא חושב שהייתה לערפאת איזשוהי זכות לוותר עליה, אך עובדה שהוא עשה כך, לא "מוותרים" על עצמאות בגלל דרישות טריטוריאליות, גם דוד בן גוריון התנגד לגבולות הצעת החלוקה אך קיבל אותה וגם הצעות גרועות בהרבה (כמו הצעת פיל שנים לפני כן) ההתקדמות (ואני מתכוון להעברת אזורים משלטון המנהל האזרחי לרשות) העצומה בהסכמי אוסלו, ניתנת למדידה כמעט על בסיס שנתי, ב93 היה זה עזה ויריחו תחילה, ב96 כבר אזורים נרחבים ביהודה ושומרון היו בידי הרשות, וב99-2000 כבר הוצעה מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים! אם זו לא התקדמות, אלוהים יודע מהי התקדמות, להזכירך שב92 אש"ף היה כלום, גולה ועזוב אי שם באפריקה, שעל אנשיו נאסר אפילו להצטרף לוועידת הסרק במדריד, ושמונה שנים לאחר מכן מזרח ירושלים ורוב יהודה ושומרון, כל חבל עזה ניתנים להם על מגש של כסף(אותו הם דחו לבסוף) ההתנחלויות הישראליות, לא ידוע אם היה סעיף האוסר על ישראל לבנות בהתנחלויות, גם אם כן, להשוות אותו לפיגועים הפלסטינאיים הוא בדיחה מהלכת, הפסקת הטרור הייתה היסוד הראשי להסכמים ולתהליך כולו, זה כאילו ישראל תמשיך לעשות אימוניים צבאיים בסיני אחרי ההסכם עם ממשלת מצרים, הרי זה לא ייתכן! הפיגועים היו והם עדיין, עילה להפרת כל ההסכמים עם ההנהגה הפלסטינאית ע"י ממשלת ישראל, כיוון שהם בעצמם הפרה יסודית של ההסכם. אין ספק שהפלסטינאים הם חברה רבת גוונים, למרות שאף פעם לא שוחחתי עם ערבים פלס' על פוליטיקה, או במצבים נעימים במיוחד, אבל ברור שיש בהם דעות רבות, אבל בבסיסו של דבר, הם עם אחר, לתרבות אחרת, הם לא שותפים לאותם ערכים שאנחנו שותפים להם, הם חברה אכזרית שבנויה על כח ואלימות, וקרבות הרחוב בין הפת"ח לחמאס לטעמי מציגים זאת היטב, כמו כן העדר אופוזיציה אנטי מלחמתית בתוכם מעיד על מהותו האמיתית של הפלסטיני. לצערי נראה שחלק מ"יוזמות השלום" הללו הם דפים ריקים, שהפלסטינים מציגים בפנינו למען מטרותיהם האלימות, שאני חושש שהן (המטרות) זהות גם בין החמאס גם בין הפת"ח וגם בין חלק ניכר מהמתונים, אשר חלוקים על הדרך ולא על סופה, זכור לך בוודאי ציטוטיו של פייסל חוסייני, מן המתונים בפלסטינאים