התחום האפור

[כוונות טובות83]

התחום האפור

התחום האפור.... אני בת 27 משכילה, בעלת קריירה, בעלי לעתיד (עוד חודש חתונה) בן 28 גם כן משכיל אך עובד בעבודה לא מכניסה (כפי שהוא רוצה) כי הוא נכנס לשוק העבודה בדיוק שהתחיל המשבר הכלכלי. ביחד 6 שנים. אנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה. יש משיכה מינית מאוד חזקה בנינו. בן זוגי מאוד מעודד אותי להצליח ומאמין ביכולותיי ומנגד הוא, לעיתים "עוקץ" אותי מתוך תסכול ואומר לי בציניות משפטים כמו: "אה, הספקת לישון אחרי הצהריים, חיים יפים יש לך!" וכד'. (אני עובדת פחות שעות ממנו ומרוויחה יותר ממנו). לרוב, אני מתעלמת אך נוצר מצב שבו תסכולו הרקיע שחקים וזה מתבטא לא רק בנושאים שקשורים לעבודה: הוא כועס עלי אם אני שוכחת משהו בבית שהייתי צריכה לקחת והוא יכול לעשות לי פרצופים כועסים ולשתוק במשך דק' ארוכות, או ששפכתי, בטעות, מרק על הרצפה או שלא קניתי משהו שהוא בדיוק רצה. זה גורם לי להרגיש רע ובזמן האחרון יש לי הרבה התפרצויות של כעס עליו בעקבות יחסו כי אני לא מוכנה שהתנהגו אלי כך. חברות שלי טוענות שזה בגלל שהוא לחוץ מהחתונה ושהוא עובד מאוד קשה , ושבעצם, "עד החתונה זה יעבור". אני חוששת להתחתן איתו כי אני עושה כל כך הרבה בשבילו: מטפלת בכל מה שקשור לבית, נקיונות, בישול, חשבונות, טלפונים, מקשיבה בסבלנות יתרה לתלונותיו על חיי עבודתו ועל חייו שלו. לעיתים הוא מאוד מעריך זאת ולעיתים הוא חש תסכול כי "יותר קל לי בחיים". בפעם האחרונה שרבנו פשוט יצאתי מהבית וחזרתי אחרי שעה (בינתיים, הוא צלצל אלי ארבע פעמים ) ושחזרתי הוא חיבק אותי. זה היה לפני שבועיים ומאז לא רבנו אבל אני חוששת שיחסו הרע אלי יחזור. מה אתם חושבים?

 

[יעל717]

הוא רק בתחילת דרכו המקצועית,

כמו שציינת קודם ואם הוא משכיל ורוצה להצליח ולהרוויח יפה אז זה יקרה לו באיזשהו שלב.יש גברים שמרגישים שהם צריכים להיות המפרנסים העיקריים בבית ואם זה לא כך,אז המצב מדרדר והם מתוסכלים.לא כל אחד יודע להתמודד עם התיסכול ולכן את םופגת את הכעסים שלו לאחרונה.יש תקווה שעם הגיל הוא ילמד להתמודד יותר טוב עם התיסכולים והכעסים שיבואו ויהעזר בך כדי להתנחם ויראה בך חברה שיכולה להרגיע ולהבין.גם יש תקווה שמצבו המקצועי ישתפר ולפחות מקור תיסכול זה - יעלם. בהצלחה.

 

[מריוס זכריה]

בעיות רגילות לחלוטין, לא רואה סיבה להתרגשות

אין זוג שחי יחד כמה שנים, שנאבק בפרנסה ובשאר קשיי החיים, ולא מתחכך ורב מדי פעם. בדרך כלל מוציאים את זה על שטויות. נשמע שאתם זוג מאוד מוצלח, והפתרון לבעיות ברמה שלכם הוא פשוט לא לקחת אותן קשה מדי, לטפל בדברים ברמת הפרטים, בעזרת תקשורת טובה יותר. התסכול שלו כנראה ישאר עוד קצת. מה אפשר לעשות, יש תיסכולים ואי אפשר לגמרי להתגבר עליהם. דווקא יחס נינוח מצידך יעזור. את לא חייבת להיעלב כשהוא אומר לך "יש לך חים יפים". אז הוא אמר. בקיצור, כל השיטות הרגילות לטיפול בסיכסוכים קטנים, והעיקר: לא לשכוח את האהבה (אפילו שאתם מתחתנים

). מזל טוב!

 

[chenby]

פשוט

את קצת בלחץ של לפני החתונה וזה ברור. לגבי העקיצות שלו - את יכולה במקום להתעלם - להגיד לו -יקירי, העקיצות האלו מפריעות לי , בבקשה תפסיק אותן.. וכמו שהוא מעודד אותך ומאמין ביכולתייך -עשי אותו דבר בשבילו, תעודדי אותו, תאמיני בו, ותגידי לו את זה. לגבי כעסים וריבים - תשבו תדברו ותירגעו. שיחה נעימה, קלילה בלי האשמות - אנחנו עומדים להתחתן עוד חודש , ומה את חושבת שאחרי החתונה לא תריבו? החיים דינאמיים, עם ההורים רבים, עם אחיות.. אבל תזכרי להיות בצד שלו , ותזכירי לו להיות בצד שלך. כשמאשימים אחד את השנייה , אתם צד מול צד- זו מלחמה.. את תזכירי לשניכם - רגע, בוא נחזור להיות באותו צד ועכשיו נמצא פתרון. מלאך התקשורת. זה הכל. וצריך גם את זה ללמוד לדעת.. כי איך שאנחנו מגיבים , ככה התוצאות שאנחנו מקבלים. כמו שאת שופכת מרק והוא מתפרץ, הוא יכול לבחור להגיב אחרת.. וזה פשוט בא עם המודעות, האם יש לי סיבה לכעוס? להתפרץ? תפתחו את עצמכם, תתחילו להיות מודעים יותר ותביני ותבינו שניכם, שזו התחלה, תתחילו אותה נקי עם תקשורת מלאה, תקשורת שאין בה האשמות, שיש בה העצמה. זה ההבדל. מזל טוב!

 

[מדען טילים סובייטי]

היומן שלה, היומן שלו

היומן שלה: בשבת בערב הוא היה מוזר. קבענו להיפגש בבר לשתות משהו. כל אחר הצהריים הייתי בקניות עם חברות, וחשבתי שזה באשמתי, כי איחרתי קצת, אבל הוא לא אמר כלום. השיחה בינינו הייתה דלה, אז הצעתי שנלך למקום שקט יותר, כדי שנוכל לדבר יותר בנחת. הלכנו למסעדה והוא המשיך להתנהג מוזר. הוא כאילו לא היה, ניסיתי לעודד אותו, והתחלתי לתהות אם זה באשמתי או שיש סיבה אחרת להתנהגותו. שאלתי אותו והוא אמר שזה לא קשור אליי. אבל לא השתכנעתי. בדרך הביתה, באוטו, אמרתי לו שאני אוהבת אותו מאוד והוא רק חיבק אותי ושתק. אני לא יודעת להסביר את ההתנהגות שלו, כי הוא לא אמר לי בחזרה שהוא אוהב אותי, בעצם הוא לא אמר כלום, ואני דאגתי יותר ויותר. הגענו הביתה וחשבתי שהוא רוצה לעזוב אותי, לכן ניסיתי לדובב אותו, אבל הוא הדליק את הטלוויזיה וישב לראות אותה במין ריחוק, כאילו כדי לתת לי להבין שהכל נגמר בינינו. בסוף התייאשתי ואמרתי לו שאני הולכת למיטה. אחרי בערך עשר דקות הוא בא, ולהפתעתי נענה לליטופים שלי , ושכבנו. אבל הוא המשיך להיות מרוחק. רציתי לפתוח את הנושא, לדבר איתו בהקדם, מיד, אבל הוא נרדם. התחלתי לבכות, ובכיתי עד שנרדמתי. אני לא יודעת מה לעשות. אני כמעט בטוחה שהוא חושב על מישהי אחרת. חיי הם אסון אמיתי. היומן שלו: היום הפועל חיפה הפסידה. לפחות היה סקס. או במילים אחרות, הקישור שאת עושה בין מצב הרוח שלו למצב הקריירה נראה לי אוטומטי מדי - אני הייתי מתחיל שם.

 

[seeyou]

"חוששת להתחתן איתו כי אני עושה כל כך הרבה"י

מחשבות של בת 27 משכילה, בעלת קריירה חודש ליפני התונה? אם את חושבת שיש שיוויון בנשואים בין בני הזוג את טועה בגדול אשת קריירה צריכה לשקול כמה פעמים לפני החתונה.- במיוחד כאשר בעלה לעתיד נימצא במשבר -שלא רואים בבירור את הסוף הטוב. A good marriage would be between a "blind" wife and a "deaf" husband. Michel de Montaigne יוסי

 

[czar]

ענווה וצניעות

יקירה, קודם כל תרגעי ותרגיעי, כל מה שאת מתארת מתאים לפריזמה של "עד החתונה הכל יעבור" למרות שאחרי החתונה יבואו דברים אחרים. זה שאת התחלת לפניו ו/או מרוויחה יותר ממנו זה לא לעולם חוסן מחד, ומאידך גם אם ישאר כך לעולם, אז מה, נשים וגברים אמורים להיות היום שווים, הלא כן? אם כך איפה כתוב שגבר צריך להרוויח יותר מאשתו? קצת צנעה וענווה ועידוד יתרמו יותר לרוח הטובה תחת קורת גגך.

 

[קינמווון]

ולמה את לוקחת את ההערה על חיים

יפים יש לך.. כעקיצה ??? ואת חוששת להתחתן כי את עושה כל כך הרבה בשבילו ? את לא גרה שם ? כי אם כן, את לא עושה עבורו אלא עבורכם. שניכם כנראה בלחץ לפני החתונה, תנסי להכניס הומור לחיים שלכם. אל תעשי עיניין מקטנות.

 

[במבי53]

נוצר הרושם

שאת נותנת לו להרגיש שאת מעליו כי את מכניסה יותר ממנו, עובדת פחות ומרוויחה יותר, כדברייך. אני מאמינה שלגבר קשה לקבל עובדה כזו כי הרי מטבעו הוא זה שאמור לפרנס והצליח ולהיות הגבר בבית. זה טבע הגבר. לא אני החלטתי כך. מובן שהוא מתוסכל מכך ואי לכך, הוא חייב להראות לך שאת לא 'גברת מושלמת' וגם לך יש פאקים, וטורח להראות לך את זה בכל הזדמנות. זה לא קשור לפי דעתי לענין הלחץ מהחתונה. זה מצב שעלול להחמיר כי התסכול שלו לא יתמוסס. מה גם שבנוסף לכל המצליחנות שלך את גם עושה הכל בבית, כל המטלות כולל להקשיב לו ולתלונותיו ותיסכוליו. אז מה נשאר לו בעצם כבן אדם? סף החרדה שלו בשחקים! וכאן אחנו חוזרים שוב ושוב לענין שעולה כאן בפורום לא מעט, על כך שאדם חייב לבוא לזוגיות עם עולם פנימי (רצוי עשיר) משלו ולא יהיה תלוי בבן הזוג. לא כלכלית ולא רגשית.

 

[שילה1]

לי יש תחושה שיצרת תלות...

של בן הזוג,בך. לעניות דעתי-שתפי אותו במטלות הבית,בסידורים הקשורים לבית,במחשבותייך,ומצד שני-עודדי אותו לממש את עצמו בנושא המקצועי.וקצת יותר סבלנות וסובלנות..שניכם קצת עככה מתרגשים.. גם על ההערות שלו -אפשר בהחלט לשוחח,ואפשר לקחת בחוש הומור.

 

[seeyou]

רק נוצר הרושם שהיא "מעליו"?../images/Emo12.gif

את מכירה הרבה נשים שלא "מעליו" בהרבה תחומים

החוכמה הנשית- היא לא לתת לו להרגיש שהיא מעליו

בכול המטבנים

יוסי

 

[במבי53]

הבנתי אותך (תרתי משמע)../images/Emo6.gif

אבל זה מה שעניתי לה - נכון מאד שאשה תמיד תהיה "מעליו" (בכל המובנים!!) אבל יש מובנים שהיא לא אמורה לשדר לו את זה כי זה יסרס אותו. ובכלל - לגשת לצפות שוב ב"איש המערות" של קושניר. אמנם שם הכל מנהל בהומור אך כמובן מלא באמת. אני מאמינה שחלק גדול מהזוגות שמתגרשים כיום זה בגלל סירוס של האשה את הגבר עם כל ענייני השוויון והקריירה הנשית. תקרא מה שכתבתי כאן למטה למטה בשרשור שהתחילה "חדשה כאן" בפוסט שמתחיל ב"הקלות הבלתי נסבלת" שכתבתי

זה תמיד קשור.

 

[seeyou]

זה נכון מה שאת כתבת מקודם../images/Emo24.gif

" הדגם לערך העליון הזה שנקרא "משפחה". אבל, מאז, גם ולא מעט בעזרת פלאי הטכנולוגיה (אינטרנט ואתרים למיניהם) פלוס ענייני מעמד ושוויון האשה - התחרבש משהו בתפיסה של זוגיות/בית/משפחה. זוכרת את הימים שאשה היתה הולכת אחרי בעלה. מכבדת אותו בלי לחוש נחותה/פריירית או כל מילה שתמצאו לנכון להכניס כאן "

גם אני באותה דעה חוקי המשחק משתנים כול יום למרות שהשחקנים החדשים מתעקשים לקרוא למשחק אותו שם "נשואים".

,דרך אגב הימים שאשה היתה הולכת אחרי בעלה חלפו אחרי מלחמת העולם השניה כתב עיתון אמריקאי דיווח שאפילו באיים הקטנים במזרח הרחוק האישה הולכת לפני הבעל החוקרים גילו שהסיבה האמיתית היא לא בגלל שינוי " מעמד ושוויון האשה " אלא פשוט נישארו פצצות אשר לא התפוצצו

עכשיו ברצינות אני מבין שאישה ,עם השכלה, עובדת-יפה,חושנית +++++ יכולה "להסתפק" רק עם בעלה ישנם הרבה סיבות

אוביאקטיבים אשר מונעים את הקיום של הנשואים .,הקונבנציונלי יוסי

 

[כוונות טובות83]

תודה לכם על תגובתכם

בגלל שלא כתבתי הרבה מידע, חלקכם שיערו שאני מתנשאת מעליו. חשוב לי לציין שאני בטוחה, ואמרתי לו זאת, שהוא בעל יותר כישורים ממני אבל אני, כרגע עם יותר מזל. אני מקטינה את עצמי בפניו וזה גם לו טוב אבל אני רוצה לגרום לו להרגיש טוב. אני מאמינה, ללא כל ספק שהוא יצליח, הוא פשוט צריך קצת מזל בעולם המטורף הזה, זה הכל. דווקא אני מרגישה יותר תלויה בו, מבחינה רגשית. אני אוהבת אותו מאוד ולא יכולה לחשוב על החיים שלי בלעדיו. עם זאת, לא קל לי איתו, לפעמים, שהוא מתייחס אלי כאויב ולא כאל שותפה לחיים שלו, וכמו שאני נותנת לו תמיכה, זה ש"חיי קלים" (והם לא תמיד כך, ועבודה זה לא תמיד הכל בחיים וגם בעבודה, לפעמים, יש לי בעיות) לא אומר שאני לא זקוקה לתמיכה.

 

[chenby]

הנה לך בדיוק הבעיה:

להתנשא ולהקטין - מסתבר יוצרת את אותה הפעולה. ואני אסביר לך למה. כשאת מקטינה את עצמך מולו ואת עושה את זה מסיבה פשוטה שאת מרוויחה יותר ממנו ,את אומרת כי היה לך מזל ולו יש יותר כישורים? ב-ו-ל-ש-י-ט! את מרוויחה מה שאת מרוויחה כי את ראויה לזה וכי יש לך את הכישורים לעשות את מה שאת עושה וכי את עובדת בשביל זה. העניין הוא שלא נעים לך אז את קוראת לזה מזל.. ואז את מקטינה את עצמך כי יש לך שם הנחה סמויה שאת צריכה להקטין את עצמך פה הטעות שלך. את משדרת לו שאת צריכה להקטין את עצמך כדי שהוא ירגיש יותר טוב -ומה קורה? הוא עוקץ אותך - כי הוא לא מרגיש טוב. זה שאת מקטינה את עצמך - זה המראה שאת משדרת לו - והוא מרגיש בעצמו קטן. כשאת מקטינה את עצמך, את מבטלת את עצמך ומרגישה רע - ואין לך שום סיבה להקטין את עצמך אם את ראויה לקבל את מה שאת מקבלת. במקום להקטין את עצמך כדי שירגיש טוב, תגדילי את עצמך ותגדילי אותו! זה השינוי המהותי. אגו וצניעות זה אותו דבר!! כשמישהו אומר לך - תהיי צנועה- כשאת חושבת שאת צריכה להיות צנועה- זה כי יש שם הנחה סמויה שאת יותר טובה ואת צריכה להקטין את עצמך. את שניהם מחליפים מילה מהממת בשם: ענווה והנה לך קישור על ענווה: http://www.eip.co.il/?key=162 ועוד משהו- שכל אדם צריך לשנן - ותראי את זה גם לבעלך: http://www.geocities.com/clnlvc/story3.html

 

[imuser1]

ענווה = אמת

אם זאת האמת, אז אין בזה גאווה אם זו לא האמת, זו גאווה. יש גם ענווה שהיא שיא הגאווה, דהיינו אדם שיש לו גאווה ושמרוב גאווה הוא מתנהג כאילו יש לו ענווה. ענווה בהכרח שתנבע מהכרת הערך העצמי האמיתי ...

 

[במבי53]

לא רוצה לחשוב כך../images/Emo10.gif (ולאן נעלם גיא?../images/Emo4.gif)

מבינה היטב את העובדה שהמושגים השתנו וקשה לי מאד לקבל את זה

אני יודעת שאני OLD FASION בדעותי... הרבה מהמושגים של פעם היו חיוביים וטבעיים. אל דאגה, תודות לכל מה שאני קוראת סביבי - רכשתי את הספר של ביירון קייטי "לאהוב את מה שיש" ואפילו נרשמתי לסדנא

במטרה ומחשבה ללמוד לקבל את מה שקורה סביבי בלי לחוש כל כך הרבה כאב. נראה מה יקרה...