התחדשתי לי ב-JR!
בוקר טוב! ובכן: מאז מכרתי את הליד לפני כחודשיים-שלושה הייתי נטולת גלגלים, דבר לא פשוט למרות שלזכותו של אישי ייאמר שהוא הרכיב אותי כל בוקר (TU250) וגם אסף אותי כמעט כל יום מהעבודה, חוץ מכמה פעמים שנזקקתי לשירות האדיב של אגד... הסיבה שבכלל מכרתי אותו היתה שרצינו לעבור לגור מחוץ לעיר (ירושלים) ואז הייתי נצרכת לכלי גדול יותר. בסוף, המעבר מחוץ לעיר לא קרה וכך התעצבתי על לבי שבכל זאת מכרתי את הליד (חוק מרפי: מכרתי אותו תוך יומיים מפרסום המודעה, מודעה שפרסמתי הרבה זמן לפני המעבר כי הייתי בטוחה שזה יימכר רק בזמן שנעבור). התלבטתי אז מה לקנות, JR200, BW או משהו אחר לגמרי (וגם התייעצתי אתכם בשרשור ומסרים) ובינתיים גם התחלתי לקחת שיעורי נהיגה על אופנוע (בניגוד לרשיון לקטנוע שכבר יש לי, עד 500). חשבתי שיותר לא ארכב על קטנוע, כי איך אפשר בכלל להשוות אופנוע לקטנוע אחרי שרוכבים (אמנם רק בשיעורים) על אופנוע? ובכן: לא בדיוק. תכנונים לחוד ומציאות לחוד. מעבר הדירה וכל מה שכרוך בכך לפני ואחרי (מישהי אמרה לי אתמול שאם תרצו לקלל מישהו, תאחלו לו לעבור דירה...) גרע מזמני המועט גם ככה (למשל, שעות עבודה ארוכות) וכך יצא שעד עתה הגעתי לשיעורים על ה-CBF250 (ונדלקתי) רק 3 פעמים. ובינתיים אי אפשר לסנג'ר את הגבר-גבר כל פעם וגם התחושה של חוסר עצמאות, חוסר חיבה מסוים לאוטובוסים על כל המשתמע מכך (לחכות בתחנה, לריב על מקום באוטובוס, לעצור כל תחנה, לראות את כל עמך בית ישראל רק מחכים להתערב לך בחיים וכו') הוביל אותי במצבי נטול הגלגלים לחוסר אונים משווע (טוב, אולי זה קצת דרמטי, אבל בכל זאת) לקבל עצה: לקנות קטנוע לא חדש אבל שמיש, גם אם זה יהיה לתקופה קצרה של כמה חודשים עד שנה. וכך, תוך יום אחד, קניתי את ה-JR200, שנת 2003 עם 26,00 ק"מ ואחרי טיפול גדול. הבעלים הקודמים החזיק בו 4 שנים תמימות ופשוט שדרג ל-JR חדש. אז נכון, הוא רחוק מלהיות מושלם: התפרים בחיבורי הריפוד נפרמו ורפד כלשהו יקבל ביקור ממני בקרוב לתקן זאת, המתלים קשים (לא שמתי לב לזה בנסיעת המבחן וכן, זה קצת מעצבן) ויש פה ושם שריטות ומכות קטנות, אבל... יש לי קטנוע, והוא נוסע טוב מאד! ואפילו יש לו מגן רוח גבוה שהבעלים הקודם החליף (מקורי), למרות שאני כבר לא בטוחה אם זה יתרון או חסרון. והללויה, אני שוב קטנוענית ושוב עצמאית!
בוקר טוב! ובכן: מאז מכרתי את הליד לפני כחודשיים-שלושה הייתי נטולת גלגלים, דבר לא פשוט למרות שלזכותו של אישי ייאמר שהוא הרכיב אותי כל בוקר (TU250) וגם אסף אותי כמעט כל יום מהעבודה, חוץ מכמה פעמים שנזקקתי לשירות האדיב של אגד... הסיבה שבכלל מכרתי אותו היתה שרצינו לעבור לגור מחוץ לעיר (ירושלים) ואז הייתי נצרכת לכלי גדול יותר. בסוף, המעבר מחוץ לעיר לא קרה וכך התעצבתי על לבי שבכל זאת מכרתי את הליד (חוק מרפי: מכרתי אותו תוך יומיים מפרסום המודעה, מודעה שפרסמתי הרבה זמן לפני המעבר כי הייתי בטוחה שזה יימכר רק בזמן שנעבור). התלבטתי אז מה לקנות, JR200, BW או משהו אחר לגמרי (וגם התייעצתי אתכם בשרשור ומסרים) ובינתיים גם התחלתי לקחת שיעורי נהיגה על אופנוע (בניגוד לרשיון לקטנוע שכבר יש לי, עד 500). חשבתי שיותר לא ארכב על קטנוע, כי איך אפשר בכלל להשוות אופנוע לקטנוע אחרי שרוכבים (אמנם רק בשיעורים) על אופנוע? ובכן: לא בדיוק. תכנונים לחוד ומציאות לחוד. מעבר הדירה וכל מה שכרוך בכך לפני ואחרי (מישהי אמרה לי אתמול שאם תרצו לקלל מישהו, תאחלו לו לעבור דירה...) גרע מזמני המועט גם ככה (למשל, שעות עבודה ארוכות) וכך יצא שעד עתה הגעתי לשיעורים על ה-CBF250 (ונדלקתי) רק 3 פעמים. ובינתיים אי אפשר לסנג'ר את הגבר-גבר כל פעם וגם התחושה של חוסר עצמאות, חוסר חיבה מסוים לאוטובוסים על כל המשתמע מכך (לחכות בתחנה, לריב על מקום באוטובוס, לעצור כל תחנה, לראות את כל עמך בית ישראל רק מחכים להתערב לך בחיים וכו') הוביל אותי במצבי נטול הגלגלים לחוסר אונים משווע (טוב, אולי זה קצת דרמטי, אבל בכל זאת) לקבל עצה: לקנות קטנוע לא חדש אבל שמיש, גם אם זה יהיה לתקופה קצרה של כמה חודשים עד שנה. וכך, תוך יום אחד, קניתי את ה-JR200, שנת 2003 עם 26,00 ק"מ ואחרי טיפול גדול. הבעלים הקודמים החזיק בו 4 שנים תמימות ופשוט שדרג ל-JR חדש. אז נכון, הוא רחוק מלהיות מושלם: התפרים בחיבורי הריפוד נפרמו ורפד כלשהו יקבל ביקור ממני בקרוב לתקן זאת, המתלים קשים (לא שמתי לב לזה בנסיעת המבחן וכן, זה קצת מעצבן) ויש פה ושם שריטות ומכות קטנות, אבל... יש לי קטנוע, והוא נוסע טוב מאד! ואפילו יש לו מגן רוח גבוה שהבעלים הקודם החליף (מקורי), למרות שאני כבר לא בטוחה אם זה יתרון או חסרון. והללויה, אני שוב קטנוענית ושוב עצמאית!