התחברות למטפל

Rechargeable

New member
התחברות למטפל

אני בת 18 וסובלת מהפרעת אישיות ודיכאון ע"פ איבחונים, רציתי לשאול ולקבל יעוץ מתי ואיך אפשר לדעת אם המטפל הספציפי שהגעת אליו הוא הנכון בשבילך? האם מומלץ לדעתך לשפוט ע"פ הפגישות הראשונות וההרגשה האינטואטיבית, או שכדאי לחכות? הטיפול שאני צריכה הוא כזה שדורש יצירת קשר עם המטפל שדרכו אוכל להבריא ו"להתפתח". אני נמצאת כבר שני פגישות עם מטפלת חדשה וזה פשוט ממש לא זה. יש לי ניסיון עם מטפלים אז אני יודעת שכן אוכל למצוא אדם שאוכל לחבב ולהיקשר אליו. אני גם יודעת שזה יהיה קשה עם הנוכחית. מבחינתי חלק מהסיבה שאני הולכת לטיפול זה כדי למצוא מישהי, מטפלת, שאוכל באמת לפתח איתה קשר כזה כי יש לי צורך פנימי בזה. אני פשוט לא יודעת אם זה רלוונטי ומקובל. אני גם לא רוצה למצוא את עצמי עוברת בין אנשים בלי סוף כדי למצוא את "האחת" כי זה לא נראה לי לעניין. אני די מיואשת מהעניין כי ללא טיפול החיים שלי ימשיכו להיות תקועים ואומללים כפי שהיו עד עכשיו. איך אוכל למצוא את המטפלת הנכונה?
 
שלום לך,

הפרעות אישיות ודכאון פעמים רבות נובעים כתוצאה מטראומה/ות קודמת/ות. לכן אם זה המצב כדאי לפנות לטיפול יעודי לטראומה, או לכל הפחות למטפלת שמתמחה ברקע ממנו אולי הגעת (למשל פגיעה מינית/הפרעות אכילה/אומנה/מחלות כרוניות וכו').. דעתי האישית היא שקשה מאד ללמוד מודל של קשר מקשר של שעה בשבוע, שאיננו הדדי, ולרוב בתשלום (או מוקצה לך על ידי המרפאה ואז גם מוגבל בזמן). אם מסתפקים רק בזה פעמים רבות רואים טיפולים של שנים, על גבי שנים והאדם עדין לא עומד על רגליו ללא הטיפול. השימוש היותר נכון בזמן, כפי שאני מבינה זאת, זה להשתמש בשעה הזו כדי להעזר להשיג קשרים שהם יותר משעה בשבוע, שהם כן הדדיים, והם בחינם ונגישים לך בסביבתך. למשל באמצעות עיבוד הטראומות, באמצעות טיפול בדכאון, באמצעות למידת כישורים חברתיים, באמצעות חיזוק הערך העצמי או החזרת האמון וכד'. כל טוב!
 
הממ... סליחה...?

הפרעות אישיות נגרמות מטראומה? פעמים רבות? אפילו לפי הידע שלי בפסיכולוגיה, שהוא בהחלט מוגבל, הפרעת אישיות היא מוּלדת.
 

yonadavg

New member
complex ptsd

היי עפרה. מקוצר זמן אני לא ארחיב, אך חפשי בגוגל את הנ"ל יחד עם bpd (הפרעת אישיות גבולית).
 
סלחתי :) לא כל הפרעות האישיות הן מולדות,

בפרט לא בורדר ליין. חוויות חיים קודמות משפיעות, ולעיתים אף יוצרות. ממליצה מאד בהקשר של מה בין טראומה/ות להפרעת אישיות גבולית על הספר של ג' הרמן 'טראומה והחלמה'.
 
תודה לשניכם

לפי מה שהבנתי, חוויות חיים קודמות עלולות להוות טריגר להפרעת אישיות גבולית. רק לא ברור לי לפי מה הבנתם ש- rechargeable סובלת מהפרעת האישיות הזאת ולא אחרת. טוב, לא משנה... זו לא השאלה שהיא שאלה.
 

מישוהית

New member
ולי לא ברור

הקטע הזה שטל כותבת לה בתגובות כאילו ברור שהיא עברה טראומה כלשהי... יתכן שכן, אבל בטח שלא ודאי
 
הי עפרה, אם זה מענין אותך אשמח להמליץ

לך על ספרות כדי להשלים את החסר, אני מאד ממליצה כאמור על הספר של ג' הרמן 'טראומה והחלמה' על הקשר בין טראומה למגוון סימפטומים. לחלופין את תמיד מוזמנת לפנות אלי במסרים אם את רואה שלא עניתי על גבי הפורום ואשמח להבהיר.
 
לא, תודה.

ספר על טראומה מן הסתם יסביר סימפטומים של טראומה. הוא לא יסביר איך הסקת שבחורה שמדווחת על דיכאון והפרעת אישיות עברה טראומה. להזכירך, יש עוד כמה הפרעות אישיות חוץ מ"גבולית". ולדיכאון בוודאי ובוודאי יש מגוון סיבות. הלוגיקה המסתתרת מאחורי הטיעון שלך היא כמו: "חלק גדול מהעורבים הם שחורים". "מצאתי משהו שחור". "מסקנה: מצאתי עורב". אם תרצי, אשמח להמליץ לך במסר על ספר לוגיקה.
 
בבקשה הנה ההסבר שוב, ואם לא תביני אנא ידעיני

ראשית לא הסקתי שהיא עברה טראומה, כתבתי את מה שכבר ידוע למי שמבין/ה בנושא - שבמקרים רבים בנסיבות שהיא מתארת הרקע הוא אירועים טראומתים קודמים. אם היית בוחרת להשלים את ידיעותיך בתחום הטראומה ולא היית מסרבת לעשות כן היה ברשותך מידע על השכיחות הרבה של טראומה בקרב נשים בכלל, וכסיבה לדכאון ולהפרעות אישיות בפרט, ובטח ברקע של טיפולים מתמשכים. דיכאון שאיננו נובע מסיבות ביוכימיות ו/או רפואיות נובע מנסיבות חיים. נסיבות חיים שליליות שגורמות לדכאון ניתן להמשיגן כנסיבות טראומתיות גם אם הן לא מגיעות לסף ההגדרה הקליני של הDSM, ולטפל בהן בהצלחה באופן דומה. הנחתי שלא מדובר בדכאון על רקע חוסר איזון ביוכימי כי היא הופנתה לטיפול ולא לרופא ולא לשיקום או ריפוי בעיסוק. בנוגע להפרעות אישיות - הפרעת האישיות השכיחה ביותר בפער ענק מהאחרות בה מאפיינים נשים היא הפרעת אישיות גבולית. בשאר הסוגים ממש לא ממהרים לאבחן, ובטח לא בגיל צעיר כמו שכתוב בכרטיס שלה. סוגי הפרעות האישיות שחושדים שיש להם בסיס גנטי בעיקרו לא עולים בקנה אחד עם התכנים של ההודעה שלה (רגישות, חיפוש קשר), והשאר - גם הן בדרך כלל יושבות על אירועים טראומתים קודמים. נ.ב. כדאי שתעייני מחדש בספר על הלוגיקה עליו את עצמך ממליצה, כי הלוגיקה היתה שונה , היא היתה יותר בסגנון של רוב העורבים הם שחורים מצאתי עורב מסקנה - פעמים רבות הוא יהיה שחור. אם נמשוך את המטאפורה עוד קצת - אם היית מוכנה לקרוא ולא היית מסרבת להיחשף לספר על עורבים, היית יודעת בעצמך שרוב העורבים הם שחורים והיינו יכולות לנהל דיון יותר מושכל... אני מקווה שזה עונה לשאלותיך, ובמידה ונותרו כאלה - את מוזמנת לשוב ולשאול.
 
לא, תודה


אני מעדיפה להקדיש את זמני לדיונים שמתפתחים לכיוון כלשהו-- לא לכאלו שחוזרים על עצמם בלוגיקה מעגלית.
 
לא בושה להיוולד ללא ידיעה בושה למות ללא ידיעה

חבל לסרב לספר מהפכני ופורץ דרך בהבנה כמו טראומה והחלמה שמצביע בין היתר על הבורות הרבה שיש בנוגע לטראומה גם בקרב מטפלים. הוא ממש לא ספר מסובך, אני משאילה אותו גם למטופלים לקרוא, ואני ממליצה עליו לא רק למטפלים. יאני מקווה שלפחות לאור הדיון לא תמשיכי להטעות אחרים (לא בזדון, אלא מחוסר ידיעה) בטענה שהפרעת אישיות היא גנטית. יש כיום שיטות טיפול פסיכולוגיות עדכניות שכן יכולות לסייע גם במקרה של הפרעת אישיות. (שלא לדבר על הביקורת שהפרעת אישיות בורדרליין זו לא הפרעת אישיות אלא COMPLEX PTSD - הביקורת גם מוזכרת בספר שהמלצתי לך עליו).
 
אשמח להבהיר :)

ראשית כתבתי "הפרעות אישיות ודכאון פעמים רבות נובעים כתוצאה מטראומה/ות קודמת/ות". ואני עדין עומדת מאחורי המשפט - זה אכן המצב פעמים רבות (לא כל הפעמים, אבל בהחלט פעמים רבות). שנית בגדול ניתן לחלק את הסבל האנושי שאיננו כתוצאה מאירועים בהווה ל א. זה שנובע/מוגבר מסיבות ביוכימיות או רפואיות (מחלות שמגבירות חרדה ודכאון כמו הפרעה בבלוטת התריס, שחלות פוליציסטיות, הפרעות שינה, וכד' וכן חומרים שהאדם נוטל כמו ניקוטין, קפאין, אלכוהול, מריחואנה וכד'). ב. זה שנובע מחוויות חיים קודמות. למרות שטראומה בDSM מצריכה סעיף של סכנה לשלומך או לשלום אדם בסביבתך, בפועל יש הרבה חוויות טראומתיות שלא נכנסות לגדר ההגדרה של הDSM. אך עדין ניתן לראות כתוצאה מחוויות אלו מחשבות חודרניות/חוסר שקט/המנעויות (סימפטומים של חוויה טראומתית). אישית לצורך העבודה הטיפולית שלי אני ממשיגה כל חווית חיים קודמת שלילית שעדין משפיעה לשלילה על ההווה למרות שהיא עצמה נגמרה כחוויה טראומתית, ומנסיוני (ומנסיון קולגות בחו"ל ויש גם מחקרים בנושא) - ההתיחסות לחוויות הטראומתיות האלו באופן דומה לחוויות שהן טראומתיות גם לפי הDSM - מבחינת מה ניתן לעשות כדי שתפסקנה להשפיע בהווה - מסייעת להתמודד איתן באופן מאד אפקטיבי. אשמח לענות על כל שאלה נוספת ועל כל סוגיה שנותרה עדין לא ברורה.
 
עניתי על כך בתגובתי הקודמת לך, אבל הנה בשנית

הנחתי שהיא שייכת לב' ולא לא' כי היא הופנתה לטיפול ולא לרופא, לשיקום , או לריפוי בעיסוק. עם זאת גם אם מדובר בא' לאורך זמן (היא ציינה רקע של טיפולים רבים) - זה נכנס בגדר מחלה כרונית, וניתן להתיחס לזה בפני עצמו כנסיבות טראומתיות - בדומה למחלות כרוניות אחרות שמשפיעות באופן ניכר על התפקוד. (האירוע של הבשורה/גילוי, שלבים בירידה בתפקוד, אבל על תפקוד שנפגע , תגובות קשות מהסביבה וכך הלאה).
 
שאלה לטל

כיצד ואיפה , ואיך ניתן לפתח וללמד נער בן 16 וחצי כישורים חברתיים וחיזוק הערך העצמי?
 

neptunian

New member
מה זה מטפלת נכונה?

את יודעת לומר לעצמך מה ציפיות שלך ממנה? שתקשיב? שתדבר? שתחייך? שתהנהן? שתחבק ? אם לא כייף לך ללכת לפגישה ואם הגעת עד הפורום זה קצת בעייתי כי בעיניי הפגישות הראשונות הן כמו דייט או שיש כימיה או שאין. את לא חייבת שום דבר לאף אחד! עשי מה שטוב לך והטוב יגיע אליך.
 

גרא.

New member
Rechargeable,דומה שכבר פתחת אנטגוניזם למטפלת

הזו,כך שעוד פגישה או כמה יותר לא ישנו את התחושה שלך.איני חושב שהמטפל הטוב הוא זה הממליץ שוב ושוב על איכות עבודתו,על הנסיון הרב שיש לו,של אלפי שנים בטיפול,גם לא בהכרזה,הנה יש לי מטופלת שהחלימה אחרי 4 פגישות.לא הנחתום מעיד על עיסתו.לשיטתי,החיפוש אחר מטפל/ת טוב/ה ,מחייב פגישה מקדימה בכדי להעלות ציפיות להתרשם,לשאול מה שחשוב,וכן,אכן להפעיל את האינטואיציה האישית.דווקא לך שיש לך נסיון עם מטפלים,קל יותר להתייחס לפרמטרים החשובים לך.מקובל ואפשרי להפגש עם כמה מטפלים,אלה המוכנים לכך,להתרשם,ולקבל החלטה. כפי שאת מבינה אין תעודת בטוח גם במצבים כאלה,ואפשר לטעות,אבל אפשר גם איך אמרת,למצוא את האחת איתה תרגישי שאת מסוגלת ליצור קשר,להפתח לתת ולקבל.
 
למעלה