"התור התקצר באחד"
זו היתה התגובה הצינית של אבא שלי בזמנו, לכל מידע על חבר שנפטר. החברה האחרונה של הורי, מכל חבורת חבריהם, כולם ניצולי שואה שהגיעו מאותה עיר או מאותו רקע בפולין, נפטרה בשבוע שעבר. היתה בת 87 במותה. לא נותר להורי ולו חבר/ה אחד/ת מכל חבורת המכרים הגדולה, שהיוו תחליף למשפחה שהושמדה. עם חלקם חגגנו לילות סדר, עם אחרים את ראש השנה, את הישיבה בסוכה וכו' - הם היו המשפחה. ילדיהם היו לי כבני דודים. כל שמחה - או להבדיל עצב - היתה איתם. וזהו, נפטרו אחד אחד, חלקם בגיל צעיר יותר, רובם בשיבה. נותרו עוד שניים צעירים יותר מהחבורה האחרת, של ישראלים שלא הגיעו "משם" (היו גם הרבה חברים כאלה, אך זו היתה חברות משנית. בבחינת "מי שלא היה 'שם' - לא יבין זאת".) התלבטתי - כרגיל - אם לספר להורי או לא, והחלטתי שלא. הזכרתי את שמה של המנוחה בבית. אימא בכלל לא זכרה במי מדובר, אבא זכר, אבל לא שאל ולא התעניין. החלטתי לשתוק. בהמשך לאותה רוח צינית של אבי - כרגע הוא ואימא שלי הבאים התור.... איזו מחשבה מצמררת !! ומילה בנושא האקטואלי של כספים לניצולי שואה: הרי לך, משרד האוצר, אחת פחות ברשימה. נורא!!
זו היתה התגובה הצינית של אבא שלי בזמנו, לכל מידע על חבר שנפטר. החברה האחרונה של הורי, מכל חבורת חבריהם, כולם ניצולי שואה שהגיעו מאותה עיר או מאותו רקע בפולין, נפטרה בשבוע שעבר. היתה בת 87 במותה. לא נותר להורי ולו חבר/ה אחד/ת מכל חבורת המכרים הגדולה, שהיוו תחליף למשפחה שהושמדה. עם חלקם חגגנו לילות סדר, עם אחרים את ראש השנה, את הישיבה בסוכה וכו' - הם היו המשפחה. ילדיהם היו לי כבני דודים. כל שמחה - או להבדיל עצב - היתה איתם. וזהו, נפטרו אחד אחד, חלקם בגיל צעיר יותר, רובם בשיבה. נותרו עוד שניים צעירים יותר מהחבורה האחרת, של ישראלים שלא הגיעו "משם" (היו גם הרבה חברים כאלה, אך זו היתה חברות משנית. בבחינת "מי שלא היה 'שם' - לא יבין זאת".) התלבטתי - כרגיל - אם לספר להורי או לא, והחלטתי שלא. הזכרתי את שמה של המנוחה בבית. אימא בכלל לא זכרה במי מדובר, אבא זכר, אבל לא שאל ולא התעניין. החלטתי לשתוק. בהמשך לאותה רוח צינית של אבי - כרגע הוא ואימא שלי הבאים התור.... איזו מחשבה מצמררת !! ומילה בנושא האקטואלי של כספים לניצולי שואה: הרי לך, משרד האוצר, אחת פחות ברשימה. נורא!!