שחקנית חדשה
New member
התובנה
את יודעת, זה הגיע אלי הבוקר, בבת אחת – הידיעה. ההכרה,התובנה. וכשאני חושבת על זה , אני הייתי באמת לאורך כל הדרך - שחקנית חדשה..... אני חשבתי שאני מיומנת, אני חשבתי שאני משופשפת, אני שחשבתי שכבר ביצעתי את כל התפקידים , בפועל הייתי – שחקנית חדשה. חשבתי שאני יודעת את כל הטקסטים, את כל הדיאלוגים. חשבתי שאני מכירה את היציאות, הכניסות, את צליל הקול הנכון,חשבתי – לא צריך מסכה. שטויות. הייתי – שחקנית חדשה. כמה שעות ש"טחנתי" מאחורי הקלעים, כמה שיננתי את המילים, רציתי כל כך להצליח.. ומבחני הבד שנאלצתי לעבור . לכל מבחן גייסתי מחדש את כל כשרונותי, את הביצועים הכי טובים שלי. כמה שלא נלחמתי על התפקיד, וכל מבחן נוסף – הייתי בטוחה שהפעם זה הצליח לי. הפעם הוא שלי. הייתי בטוחה – תפקיד חיי. שתי מילים – שחקנית חדשה. ולחשוב, באיזה מקומות אפלים על הבמה הייתי צריכה לעמוד, לאיזה מחשכים, באיזה פינות חשוכות, הייתי צריכה לשחק, בשביל התפקיד הזה... ואיך... ואיך צייתתי לבמאי- לאורך כל הדרך...... כן. שחקנית חדשה. אבל, היום בבוקר הגיעה ההכרה. את רואה אותה, את השחקנית החדשה, שם בפינה, אחרי כל הלילה, שישבה שם בפינה האפלה, אפופה בכאב, ליבה שותת דם,כואבת ופגועה, לא יכולה להכיל את הכאב בתוכה. תראי, תראי מה קורה לה.. היא מזדקפת, קמה על שתי רגליה, מסדרת שערותיה, זורקת מעל גופה את השמלה הישנה, לובשת שמלה חדשה, נוצצת ובהירה, נותנת סימן, והזרקור על מרכז הבמה נדלק. היא פוסעת בצעדים בוטחים למרכז הבמה – ונעמדת. במרכז. היא מרימה את שתי ידיה למעלה,זוקפת ראש אל העולם. האורות נדלקים, מחיאות כפיים סוערות שוטפות את האולם, והיא עומדת שם, מחייכת, בוטחת – במרכז. כי היא הבינה, זה לא תלוי בשום במאי מזדמן, זה לא תלוי בתפאורה, זה לא קשור לאף אחד, ולשום מערכה. היא – למדה. היא השחקנית הראשית. כן. תמיד!! והשחקנית הראשית קדה. קידה עמוקה – עמוקה לך אילה – על הדלתות שעזרת לי לפתוח הלילה הזה, על המקומות שלקחת אותי אליהם, על היד שהושטת לי, לצאת מהחושך.. תודה אחותי. תודה . ולך – נשמתי התאומה, שהיית שם, כמו תמיד, עוזרת לי להבין, לרדת אל עצמי. אהובתי, תסתכלי במראה. תביטי על השחקנית הראשית, על ההפקה השלמה והמסובכת שהיא עברה, את לא צריכה לעבור את כל המערכה גם. חברה שלי, תעברי לצד השני. תהיי שחקנית מנצחת. חברות שלי, אני מהיום – השחקנית הראשית. "זה זמן.............." (אתן יודעות את ההמשך). נשיקות אהובות שלי, נשיקות.
את יודעת, זה הגיע אלי הבוקר, בבת אחת – הידיעה. ההכרה,התובנה. וכשאני חושבת על זה , אני הייתי באמת לאורך כל הדרך - שחקנית חדשה..... אני חשבתי שאני מיומנת, אני חשבתי שאני משופשפת, אני שחשבתי שכבר ביצעתי את כל התפקידים , בפועל הייתי – שחקנית חדשה. חשבתי שאני יודעת את כל הטקסטים, את כל הדיאלוגים. חשבתי שאני מכירה את היציאות, הכניסות, את צליל הקול הנכון,חשבתי – לא צריך מסכה. שטויות. הייתי – שחקנית חדשה. כמה שעות ש"טחנתי" מאחורי הקלעים, כמה שיננתי את המילים, רציתי כל כך להצליח.. ומבחני הבד שנאלצתי לעבור . לכל מבחן גייסתי מחדש את כל כשרונותי, את הביצועים הכי טובים שלי. כמה שלא נלחמתי על התפקיד, וכל מבחן נוסף – הייתי בטוחה שהפעם זה הצליח לי. הפעם הוא שלי. הייתי בטוחה – תפקיד חיי. שתי מילים – שחקנית חדשה. ולחשוב, באיזה מקומות אפלים על הבמה הייתי צריכה לעמוד, לאיזה מחשכים, באיזה פינות חשוכות, הייתי צריכה לשחק, בשביל התפקיד הזה... ואיך... ואיך צייתתי לבמאי- לאורך כל הדרך...... כן. שחקנית חדשה. אבל, היום בבוקר הגיעה ההכרה. את רואה אותה, את השחקנית החדשה, שם בפינה, אחרי כל הלילה, שישבה שם בפינה האפלה, אפופה בכאב, ליבה שותת דם,כואבת ופגועה, לא יכולה להכיל את הכאב בתוכה. תראי, תראי מה קורה לה.. היא מזדקפת, קמה על שתי רגליה, מסדרת שערותיה, זורקת מעל גופה את השמלה הישנה, לובשת שמלה חדשה, נוצצת ובהירה, נותנת סימן, והזרקור על מרכז הבמה נדלק. היא פוסעת בצעדים בוטחים למרכז הבמה – ונעמדת. במרכז. היא מרימה את שתי ידיה למעלה,זוקפת ראש אל העולם. האורות נדלקים, מחיאות כפיים סוערות שוטפות את האולם, והיא עומדת שם, מחייכת, בוטחת – במרכז. כי היא הבינה, זה לא תלוי בשום במאי מזדמן, זה לא תלוי בתפאורה, זה לא קשור לאף אחד, ולשום מערכה. היא – למדה. היא השחקנית הראשית. כן. תמיד!! והשחקנית הראשית קדה. קידה עמוקה – עמוקה לך אילה – על הדלתות שעזרת לי לפתוח הלילה הזה, על המקומות שלקחת אותי אליהם, על היד שהושטת לי, לצאת מהחושך.. תודה אחותי. תודה . ולך – נשמתי התאומה, שהיית שם, כמו תמיד, עוזרת לי להבין, לרדת אל עצמי. אהובתי, תסתכלי במראה. תביטי על השחקנית הראשית, על ההפקה השלמה והמסובכת שהיא עברה, את לא צריכה לעבור את כל המערכה גם. חברה שלי, תעברי לצד השני. תהיי שחקנית מנצחת. חברות שלי, אני מהיום – השחקנית הראשית. "זה זמן.............." (אתן יודעות את ההמשך). נשיקות אהובות שלי, נשיקות.
