התהיות שלי

[powermrecy]

התהיות שלי

אנו שואפים להרגיש חוויות תחושתיות מהחושים שלנו, כדי להגיע דרכן אל הלא מודע ? אנשים רוצים לחדור לפרטיותם של אחרים כדי להתחבא בהם ? - יש דמיון כלשהו בין זה לבין גבר שחשוב לו לחדור לבחורה שלו כדי כי זה הילד שרוצה להתחבא בתוכה (כמו שאימו היתה המחסה) מהקשיים של חייו ? יש משהו בזה ? מדוע קורה להרבה אנשים שהם פשוט סוחבים איתם את הילד של הוריהם ? הייתכן שאנשים שמציגים דיעות עוקצניות, שנואות, מתגרות וכוחניות עושים זאת כדי לבדוק את גבולות המציאות מבחינתם ? ואולי המכורים שביננו גם שותים אלכוהול וסמים מאותה סיבה ? הייתכן שלפעמים אנו מעדיפים להיות עם אנשים שמשרים בנו גישה לחיים שמעולם לא נאמין שהמצפון שלנו יאפשר אותה ? גישה לחיים כמו מימוש פנטזיות שהחברה אוסרת עלינו אותם ? האם לא כדאי כבר להפסיק להעלים את הילדה הקטנה הבוכה שבתוכך שנשארה בוכה בגלל שאבא כמעט הרג את אמא, ובימקום להעלים אותה כדאי לנסות להרגיע אותה ? האם כל הבריחה של הצורך החברתי לחיפוש אחר סקס אחד מהשני הוא לא תירוץ לצורך בנחמה על דברים אחרים לחלוטין שמר גורלנו זרק אותנו לתוך עובדות מוצקות שמולם נשארנו חסרי אונים ? האם אנחנו מוצאים את עצמנו בורחים לריקודים, לסמים, לאלכוהול, מבזבזים את הזמן במפגשים, בהיצמדות ללוז משימות וכו' כי בסופו של דבר אנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו ? את מה אנחנו עובדים ומה אנחנו באמת מחפשים כשאנחנו מאוננים ? איזו נחמה אנחנו מחפשים באוננות? מה אנחנו מנסים לרכז לתוך רגעי תחושה חזקים ? את מה נדמה לנו שאנחנו באמת נשיג בחיים כשאנחנו נהנים לצפות באחרים שנהנים מעצמן ? מהי הסוגסטיה שמבלי לשים לב אנחנו פועלים על פיה ומבזבזים את רוב זמננו בחיים בניסיונות להרחיב את דמיוננו אבל לא באמת מרחיבים אותו וסתם בורחים מהזמן כדי לבזבז אותו. מהי הסוגסטיה ? מהי מורה לנו לחפש ?

 

[יעל ניסן]

מכיוון

שהגעת עם התהיות הללו לפורום טיפול קוגניטיבי אענה לך כך: טיפול קוגניטיבי לרוב לא מתעסק בסיבות שהביאו אותך עד הלום. הוא עוסק עם מי שאת עכשיו ועם המחשבות שמונעות ממך להמשיך להתקדם ולא הסיבות לכך שהן הופיעו או התקבעו כמו שהתקבעו. כמו שיש אנשים בעולם ככה יש סיבות לדברים. מהניסיון שלי, זה שיודעים "למה" מתנהגים בצורה לא מקדמת עדיין לא עוזר להתקדמות. נניח שתדעי את כווווול הסיבות ל"למה אני כזו"? האם תוכלי לקום בבוקר ולחיות אחרת? קרוב לודאי שלא. כדי לחולל שינוי צריך יותר מלדעת סיבות לדברים. הנה - עובדה שאת יודעת שחלק גדול מאיך שאת מתנהלת היום קשור לאיך שגדלת, והידיעה הזו עדיין לא עוזרת לך לקום בבוקר ולהתנהל אחרת. אה - וסוגסטיה (suggestion) בתרגום חופשי זו "הצעה" חיצונית לך לחשוב אחרת. את חושבת X ואני מציעה לך לחשוב Y. היא לכשעצמה לא מורה לך שום דבר רק מציעה לך עוד דרך לחשוב ולצאת מהלופים הפרטיים שלך שאולי לא מקדמים אותך מספיק.

 

[powermrecy]

את מעדיפה התנהגותי על פסיכותרפי ?

מה שבעצם את אומרת הוא שבטיפול פסיכותרפי (או איך שקוראים לזה) שמחפשים את הסיבות להתנהגות, אין ממש עזרה לתיפקוד ואילו טיפול התנהגותי כן עוזר לעשייה ולתיפקוד ? האם לדעתך בנאדם יכול לחפש תשובות אינדיוידואליות לשאלות האלה לבד גם בלי עזרה של פסיכולוג ? אני לפעמים מוצאת את עצמי חושבת על שאלות פילוספיות ומרגישה שאין לי טעם להמשיך כמו רובוטית לחיות בסיפור שאני חיה אותו מבלי להבין דבר את סיבותיו. איך אני יכולה למצוא תשובות שתפורות לי אפילו אישית לשאלות שלי ?

 

[יעל ניסן]

ברור שאפשר לבד

עובדה גם בודהה שאל את עצמו שאלות על סבל אנושי והגיע לתשובות שהן מספיק מספקות לא רק לו אלא גם לאנשים אחרים. עניתי כמו שעניתי עם עקרונות הטיפול הקוגניטיבי כי זה הפורום ובזה הוא עוסק. אם את שואלת לבד וגם רוצה לענות לעצמך לבד את צריכה לצאת לאיזו דרך בה את מתמסרת לחקירה פנימית של עצמך. קראי ספרים, התנסי בכל מיני טכניקות שעוזרות להתבוננות פנימית, חווי חוויות, והכי חשוב? נסי ניסוחים שונים עד שתגיעי לאלו שאת חיה עמם בשלום כמסקנות או כתשובות לשאלות שלך. אם רק שאלת ה"למה" היא זו שמטרידה אותך - by all means קומי ונסי למצוא את התשובות. מה שחשוב הוא, שאם את מרגישה חוסר מנוח ורוצה לדעת יותר על עצמך, שתקומי ותעשי משהו כדי להניח את דעתך. תקופה של חקירה פנימית ופיתוח מודעות יכולים להיות מאוד מעניינת ומספקת, אבל זו צריכה להיות הדרך שלך וההשקעה שלך ולא לחפש את התשובות אצל אחרים. את לא יכולה לשאול אותנו "למה אנשים הם ככה וככה", לחשוב שאנחנו מחזיקים באיזו אמת צרופה ושאם נענה לך תנוח דעתך. כל הרעיון בחקירה פנימית הוא שאת לומדת לנסח את התשובות שמספקות אותך, ולא חושבת שיש איזו נוסחת פיתרון לשאלות קיום. כל אחד עם הקיום שלו. תשובות שתפורות לך אישית - את צריכה לתפור באופן אישי. צאי ולמדי את עצמך.