Apikachu L
New member
התגעגתם?
בעקבות תלונות, ובכלל בגלל שזה היה פרק באמת לא מוצלח, חידשתי את פרק א', ככה שעכשיו הוא הרבה יותר ברור והרבה פחות מבלבל. הנה הוא: פרק א' המשוכתב הערה: מאחר ופרק א' היה לא ממש מוצלח, חידשתי אותו. דמות גבוהה עמדה על צוק, שערה האסוף בקוקו מתנופף ברוח. היו לה מכנסיים משופשפים שהזכירו ג'ינס וחולצה בצבעי הסוואה של כתום, אדום וצהוב. היו לה פנים שקצת הזכירו פני עכברה ופרוותה היו בצבע גוף לימוני מעט. עיניה היו ענקיות וסגולות בכל שטחן ועל מצחה היו 3 כוכבים. אוזניה היו גדולות וצהובות והיה לה זנב שחור עם ברק צהוב בקצה. על צווארה היה תג עם סמל, ובחגורתה היו לייזרים וסכינים. "גריימון מלחמתי שחור הקריב את עצמו למען העולם הדיגיטאלי. הדיג'יגורלים בסדר. עכשיו לא נשארו לי משימות יותר בעולם הזה." היא אמרה בשקט דמות עמדה מאחוריה. זה היה ג'נאי. "ראי, אפיקצ'ו, אני מבין שקשה יהיה לך לעזוב אחרי כל השנים פה. את עזרת מאוד לדיג'יגורלים" "כן, צירופי מיקרים, ניסים, תופעות מוסברות לא נכון" מלמלה אפיקצ'ו "אבל את לא מתכוונת לספר להם? אם לומר את האמת, את גם דיג'יגורלית מסוג מסוים. את נלחמת לצידם, רק שהם לא ידעו זאת" המשיך ג'נאי "אני פשוט שמחה שהם לא ילחמו עוד. זה מספיק עבורי. מעניין אם מגריימון מלחמתי שחור נשארה ביצה" אמרה, תוך שינוי נושא דראסטי. "יתכן" אמר ג'נאי "אם כך אני חייבת למצוא אותה, אני אמצא אותה!" אמרה אפיקצ'ו וחייכה. "את יודעת, את מזכירה לי קצת את קארי וגאטומון" "הילדה ההיא עם השיער החום והדיג'ימונית שלה, החתולה הזו?" שאלה אפיקצ'ו בחיוך "כן, את לפעמים קצת מזכירה אותן. תמימה לפעמים, לוחמנית לפעמים." "שיהיה" אמרה "ממה שראיתי, הן בחורות לעניין" "טוב, יש לי כמה עניינים לסדר. להתראות אפיקצ'ו" הוא הסתובב והתחיל ללכת "שלום, שיהיו דרכיך כפי שהחלום הורה לך" ענתה לו. הוא הסתובב והביט בה בהפתעת מה. לאחר מיכן פנה ללכת. היא הסתובבה והביטה בנוף שמולה, ונגבה דמעה. אין טעם, אמרה לעצמה, העולם שלך מת. * * * "גאטומון, את מרגישה את זה?" קארי הרימה את ראשה, שתיהן ישבו בחדרה של קארי, גאטומון מנמנמת בשמש. "אז זה לא רק אני, הא?" שאלה גאטומון "ניראה לך זה משהו בעולם הדיגיטאלי?" שאלה קארי "אני בטוחה בזה!" ענתה גאטומון והתרוממה. "אז נלך לעולם הדיגיטאלי!" קראה קארי ~שער דיגיטאלי היפתח~ הן מצאו את עצמן בשדה גדול, באופק היו גבעות ומהצד השני הנוף היה שטוח לחלוטין. כמה פלאורמונים עליזים רקדו בין הפרחים. "וואו, העולם הדיגיטאלי במצב טוב. עכשיו אף אחד לא יאיים על החיים שלהם" אמרה גאטומון "אני חושבת שבסוף המשאלה שלי כן התגשמה" אצרה קארי בחיוך "את עדיין מרגישה את זה?" "כן, ללא שמץ של ספק, זה נימצא בגבעות האלו שם" ענתה גאטומון והצביעה בכפתה לעבר האופק "אז כדאי שנלך!" אמרה קארי והן התחילו ללכת. והלכו, והלכו והלכו. "מממ...הנוף משתנה" אמרה גאטומון. עכשיו סביבן היה מדבר. דרך חצתה אותו. "מה דעתך שנלך לאורך הדרך?ניראה שהיא פונה לכיוון הגבעות" אמרה קארי. וכך, הן המשיכו ללכת. היום היה די חם. "הי, רוצות טרמפ?" נשמעה קריאה לצידן. שתיהן הרימו את ראשן, וראו קנטאורמון שאחריו נגררת עגלה."לאן אתן הולכות בכלל?" "לכיוון הגבעות האלו" אמרה קארי "ובכן, ניראה לי שלא תזיק לכן הסעה. זו דרך די ארוכה. בואו, תעלו. אני עוד זוכר אתכן, את לא אחת מהדיג'יגורלים?" "כן" ענתה קארי בחיוך "תודה" שתיהן עלו על העגלה והתיישבו על הקש, מביטות בנוף המתחלף לאיטו. "ובכן, ניראה שכאן עלי להוריד אתכן" העיר אותן קנטאורמון מהרהוריהן "אני צריך לפנות לכיוון הכפר שם" והצביע לעבר כפר ששכן על פיצול של הדרך. השתיים קפצו מהעגלה. "תודה, ולהתראות" אמרה גאטומון "היה לי לעונג" ענה קנטאורמון "שלום" נפנפה קארי בידה, והן פנו לכיוון הגבעות האדומות שנראו הרבה יותר קרובות. * * * "אני לא מאמינה שהגענו." אמרה גאטומון ועלתה על ראש מצוק, עוזרת לקארי לעלות. "עכשיו רק צריך למצוא מה זה" ענתה קארי, מנערת את האבק מבגדיה. הן הלכו לאורך המצוק, מתפעלות מהנוף סביב, שהיה יפה ביותר. "אנחנו מתקרבות" אמרה קארי. הן פנו בסיבוב על שביל קטן מסביב לסלע. ושם, בראש המצוק ראו דמות עומדת. הדמות הסתובבה ושלושה מבטים הצטלבו. "מי את?" שאלה קארי "אפיקצ'ו" ענתה הדמות. "אתן קארי וגאטומון. נכון?" "איך את יודעת מי אנחנו?" שאלה גאטומון "זו את שקראת לנו, לא?" "לא קראתי לאף אחד" ענתה אפיקצ'ו "ואני מכירה את כל הדיג'יגורלים. אני...טוב...לא משנה" "למה את לא מספרת להן?" שאל ג'נאי שהופיע שוב מאי שם אפיקצ'ו נאנחה. "ג'נאי!" קראה קארי וגאטומון בשמחה "גם אני שמח לראות אתכן." אמר ג'נאי "בכל מיקרה, סתם שתדעו, היא ממש עזרה לדיג'יגורלים. צירופי מיקרים, ניסים, תופעות מוסברות לא נכון" אפיקצ'ו הרכינה את ראשה והתחילה ללכת משם. "הי, חכי רגע!" קרא קארי, והיא וגאטומון התחילו לרוץ אחריה אפיקצ'ו הסתובבה אליהן ושוב שלושה מבטים נפגשו והצטלבו. הזיכרון שהיה חבוי חזר. בפרץ של אור סערת הגורלות הסתובבה מהר מתמיד והשלוש נקשרו זו לזו בקשר אור חזק ביותר, כך שיכלו לחוש את מה שכל אחת מהשתיים האחרות חשו. וכך שלושתן עמדו המומות ומוחן מחוסר הגנה, והזיכרונות החלו לחזור. לתדהמתן גילו דבר שלא היה ידוע לרבים בעולם הדיגיטאלי. אם היה ידוע בכלל. מסתבר שהן נפגשו המון פעמים בחיים אלו ובחיים אחרים, לפני הפגישה הראשונה שלהם. הפעם הראשונה שבא הם נפגשו הייתה אצל מיוטיסמון. אפילו לפני הפעם בא דיג'יביצה של קורומון נמצאה בידיה של קארי. אבל קארי ואפיקצ'ו הצליחו לברוח. וידעו באותו הרגע שבזמן אחר וחיים אחרים יפגשו שוב. שלושתן התיישבו על קצה הצוק והחלו לדבר. * * * "הי, קארי! סוף סוף מצאתי אותך! אה... מי זאת?!" נישמע קול מאחוריהן שלושה ראשים ושלושה זוגות עיניים הסתובבו ונעצו מבט בדיוויס "אפיקצ'ו, תכירי, זה דיוויס. דיוויס, זו אפיקצ'ו" "אה...הי..." מלמל דיוויס "שלום" אמרה אפיקצ'ו ואז הופיעו שא הדיג'יגורלים. קארי וגאטומון הבינו שהן לא יתחמקו מלספר על אפיקצ'ו השאר, אז הן סיפרו. "ואת עזרת לנו כל הזמן הזה ולא ידענו?" שאל קן בסוף הסיפור "כן" ענתה אפיקצ'ו "ניראה לי" "יופי" אמרה יולי "אז בואו נאכל כבר משהו, אני גוועת!" טי קי נאנח. הדיג'יגורלים הבעירו מדורה, והחלו לאכול. קארי, אפיקצ'ו וגאטומון התיישבו מעט בצד. הן הרגישו מעט מבולבלות. משהו זז בין השיחים. " שמעו " אמרה אפיקצ'ו "ניראה לי שמיוטיסמון עדיין חי" גאטומון התבלבלה , בקשר הופיע פחד ואמרה "אבל עשינו ממנו מזון חתולים, לא" "לא יודעת" אמרה קארי "זו הפעם השלישית" קארי הופתעה מהמראה בקשר עם אפיקצ'ו ויותר מהשאלה "למה דיוויס בוהה בך?" סוף פרק א'
בעקבות תלונות, ובכלל בגלל שזה היה פרק באמת לא מוצלח, חידשתי את פרק א', ככה שעכשיו הוא הרבה יותר ברור והרבה פחות מבלבל. הנה הוא: פרק א' המשוכתב הערה: מאחר ופרק א' היה לא ממש מוצלח, חידשתי אותו. דמות גבוהה עמדה על צוק, שערה האסוף בקוקו מתנופף ברוח. היו לה מכנסיים משופשפים שהזכירו ג'ינס וחולצה בצבעי הסוואה של כתום, אדום וצהוב. היו לה פנים שקצת הזכירו פני עכברה ופרוותה היו בצבע גוף לימוני מעט. עיניה היו ענקיות וסגולות בכל שטחן ועל מצחה היו 3 כוכבים. אוזניה היו גדולות וצהובות והיה לה זנב שחור עם ברק צהוב בקצה. על צווארה היה תג עם סמל, ובחגורתה היו לייזרים וסכינים. "גריימון מלחמתי שחור הקריב את עצמו למען העולם הדיגיטאלי. הדיג'יגורלים בסדר. עכשיו לא נשארו לי משימות יותר בעולם הזה." היא אמרה בשקט דמות עמדה מאחוריה. זה היה ג'נאי. "ראי, אפיקצ'ו, אני מבין שקשה יהיה לך לעזוב אחרי כל השנים פה. את עזרת מאוד לדיג'יגורלים" "כן, צירופי מיקרים, ניסים, תופעות מוסברות לא נכון" מלמלה אפיקצ'ו "אבל את לא מתכוונת לספר להם? אם לומר את האמת, את גם דיג'יגורלית מסוג מסוים. את נלחמת לצידם, רק שהם לא ידעו זאת" המשיך ג'נאי "אני פשוט שמחה שהם לא ילחמו עוד. זה מספיק עבורי. מעניין אם מגריימון מלחמתי שחור נשארה ביצה" אמרה, תוך שינוי נושא דראסטי. "יתכן" אמר ג'נאי "אם כך אני חייבת למצוא אותה, אני אמצא אותה!" אמרה אפיקצ'ו וחייכה. "את יודעת, את מזכירה לי קצת את קארי וגאטומון" "הילדה ההיא עם השיער החום והדיג'ימונית שלה, החתולה הזו?" שאלה אפיקצ'ו בחיוך "כן, את לפעמים קצת מזכירה אותן. תמימה לפעמים, לוחמנית לפעמים." "שיהיה" אמרה "ממה שראיתי, הן בחורות לעניין" "טוב, יש לי כמה עניינים לסדר. להתראות אפיקצ'ו" הוא הסתובב והתחיל ללכת "שלום, שיהיו דרכיך כפי שהחלום הורה לך" ענתה לו. הוא הסתובב והביט בה בהפתעת מה. לאחר מיכן פנה ללכת. היא הסתובבה והביטה בנוף שמולה, ונגבה דמעה. אין טעם, אמרה לעצמה, העולם שלך מת. * * * "גאטומון, את מרגישה את זה?" קארי הרימה את ראשה, שתיהן ישבו בחדרה של קארי, גאטומון מנמנמת בשמש. "אז זה לא רק אני, הא?" שאלה גאטומון "ניראה לך זה משהו בעולם הדיגיטאלי?" שאלה קארי "אני בטוחה בזה!" ענתה גאטומון והתרוממה. "אז נלך לעולם הדיגיטאלי!" קראה קארי ~שער דיגיטאלי היפתח~ הן מצאו את עצמן בשדה גדול, באופק היו גבעות ומהצד השני הנוף היה שטוח לחלוטין. כמה פלאורמונים עליזים רקדו בין הפרחים. "וואו, העולם הדיגיטאלי במצב טוב. עכשיו אף אחד לא יאיים על החיים שלהם" אמרה גאטומון "אני חושבת שבסוף המשאלה שלי כן התגשמה" אצרה קארי בחיוך "את עדיין מרגישה את זה?" "כן, ללא שמץ של ספק, זה נימצא בגבעות האלו שם" ענתה גאטומון והצביעה בכפתה לעבר האופק "אז כדאי שנלך!" אמרה קארי והן התחילו ללכת. והלכו, והלכו והלכו. "מממ...הנוף משתנה" אמרה גאטומון. עכשיו סביבן היה מדבר. דרך חצתה אותו. "מה דעתך שנלך לאורך הדרך?ניראה שהיא פונה לכיוון הגבעות" אמרה קארי. וכך, הן המשיכו ללכת. היום היה די חם. "הי, רוצות טרמפ?" נשמעה קריאה לצידן. שתיהן הרימו את ראשן, וראו קנטאורמון שאחריו נגררת עגלה."לאן אתן הולכות בכלל?" "לכיוון הגבעות האלו" אמרה קארי "ובכן, ניראה לי שלא תזיק לכן הסעה. זו דרך די ארוכה. בואו, תעלו. אני עוד זוכר אתכן, את לא אחת מהדיג'יגורלים?" "כן" ענתה קארי בחיוך "תודה" שתיהן עלו על העגלה והתיישבו על הקש, מביטות בנוף המתחלף לאיטו. "ובכן, ניראה שכאן עלי להוריד אתכן" העיר אותן קנטאורמון מהרהוריהן "אני צריך לפנות לכיוון הכפר שם" והצביע לעבר כפר ששכן על פיצול של הדרך. השתיים קפצו מהעגלה. "תודה, ולהתראות" אמרה גאטומון "היה לי לעונג" ענה קנטאורמון "שלום" נפנפה קארי בידה, והן פנו לכיוון הגבעות האדומות שנראו הרבה יותר קרובות. * * * "אני לא מאמינה שהגענו." אמרה גאטומון ועלתה על ראש מצוק, עוזרת לקארי לעלות. "עכשיו רק צריך למצוא מה זה" ענתה קארי, מנערת את האבק מבגדיה. הן הלכו לאורך המצוק, מתפעלות מהנוף סביב, שהיה יפה ביותר. "אנחנו מתקרבות" אמרה קארי. הן פנו בסיבוב על שביל קטן מסביב לסלע. ושם, בראש המצוק ראו דמות עומדת. הדמות הסתובבה ושלושה מבטים הצטלבו. "מי את?" שאלה קארי "אפיקצ'ו" ענתה הדמות. "אתן קארי וגאטומון. נכון?" "איך את יודעת מי אנחנו?" שאלה גאטומון "זו את שקראת לנו, לא?" "לא קראתי לאף אחד" ענתה אפיקצ'ו "ואני מכירה את כל הדיג'יגורלים. אני...טוב...לא משנה" "למה את לא מספרת להן?" שאל ג'נאי שהופיע שוב מאי שם אפיקצ'ו נאנחה. "ג'נאי!" קראה קארי וגאטומון בשמחה "גם אני שמח לראות אתכן." אמר ג'נאי "בכל מיקרה, סתם שתדעו, היא ממש עזרה לדיג'יגורלים. צירופי מיקרים, ניסים, תופעות מוסברות לא נכון" אפיקצ'ו הרכינה את ראשה והתחילה ללכת משם. "הי, חכי רגע!" קרא קארי, והיא וגאטומון התחילו לרוץ אחריה אפיקצ'ו הסתובבה אליהן ושוב שלושה מבטים נפגשו והצטלבו. הזיכרון שהיה חבוי חזר. בפרץ של אור סערת הגורלות הסתובבה מהר מתמיד והשלוש נקשרו זו לזו בקשר אור חזק ביותר, כך שיכלו לחוש את מה שכל אחת מהשתיים האחרות חשו. וכך שלושתן עמדו המומות ומוחן מחוסר הגנה, והזיכרונות החלו לחזור. לתדהמתן גילו דבר שלא היה ידוע לרבים בעולם הדיגיטאלי. אם היה ידוע בכלל. מסתבר שהן נפגשו המון פעמים בחיים אלו ובחיים אחרים, לפני הפגישה הראשונה שלהם. הפעם הראשונה שבא הם נפגשו הייתה אצל מיוטיסמון. אפילו לפני הפעם בא דיג'יביצה של קורומון נמצאה בידיה של קארי. אבל קארי ואפיקצ'ו הצליחו לברוח. וידעו באותו הרגע שבזמן אחר וחיים אחרים יפגשו שוב. שלושתן התיישבו על קצה הצוק והחלו לדבר. * * * "הי, קארי! סוף סוף מצאתי אותך! אה... מי זאת?!" נישמע קול מאחוריהן שלושה ראשים ושלושה זוגות עיניים הסתובבו ונעצו מבט בדיוויס "אפיקצ'ו, תכירי, זה דיוויס. דיוויס, זו אפיקצ'ו" "אה...הי..." מלמל דיוויס "שלום" אמרה אפיקצ'ו ואז הופיעו שא הדיג'יגורלים. קארי וגאטומון הבינו שהן לא יתחמקו מלספר על אפיקצ'ו השאר, אז הן סיפרו. "ואת עזרת לנו כל הזמן הזה ולא ידענו?" שאל קן בסוף הסיפור "כן" ענתה אפיקצ'ו "ניראה לי" "יופי" אמרה יולי "אז בואו נאכל כבר משהו, אני גוועת!" טי קי נאנח. הדיג'יגורלים הבעירו מדורה, והחלו לאכול. קארי, אפיקצ'ו וגאטומון התיישבו מעט בצד. הן הרגישו מעט מבולבלות. משהו זז בין השיחים. " שמעו " אמרה אפיקצ'ו "ניראה לי שמיוטיסמון עדיין חי" גאטומון התבלבלה , בקשר הופיע פחד ואמרה "אבל עשינו ממנו מזון חתולים, לא" "לא יודעת" אמרה קארי "זו הפעם השלישית" קארי הופתעה מהמראה בקשר עם אפיקצ'ו ויותר מהשאלה "למה דיוויס בוהה בך?" סוף פרק א'