התגעגעתי מאוד

התגעגעתי מאוד ../images/Emo23.gif

אז חברותיי היקרות, התגעגעתי אליכן מאוד מאוד, רק שהייתי מאוד עמוסה. ועכשיו, אחרי שהורי לקחו את ים לטוייס אר אס (לא חינוכי) ואופק ישנה, אני יכולה קצת להתפנות אליכן. כמו תמיד אני בלבטים.. מצטערת שיוצא לי להפיל זאת עליכם, פשוט אין לי כל כך את מי לשאול. אני חוזרת לעבודה ביולי- זמן מאוד לא נוח מבחינתי. הגן של ים נגמר ואופק עדיין פיצית. השאלה הראשונה היא מה עושים???? אמנם הורי עוזרים לנו כלכלית, אבל אני לא רוצה להיות להם למעמסה. האם מקובל לקחת ביביסיטר לשתי ילדות כשאחת דורשת טיפול צמוד והשניה דורשת פיקוח קפדני וכמובן היא כבר לא ילדה קטנה-כך שאי אפשר להושיב אותה מול הטלויזיה ולהגיד לה לשעשע את עצמה. ים גם ילדה שלא כל כך יודעת להעסיק את עצמה. גם כשהיא מציירת/רואה טלויזיה/משחקת בבובות-היא דורשת שיישבו איתה ואי אפשר להיות מרוכזת במשהו אחר. איך הביביסיטר תסתדר? אני חייבת לכן גם עדכון מהשיחה של ים עם הפסיכולוגית. אז החדשות הטובות הן שים יכולה לעלות לגן חובה. החדשות הלא טובות הן שבסיכום אבחון הפסיכולוגית כתבה שלים יש בעיה עם סמכות (כשים לא עשתה את מה שביקשו ממנה)- שלדעתה נובעת מכך שלים אין דמות אב, חשד לבעיות קשב וריכוז (כשאחרי שעה של שיחה והפעלה לים נשבר והיא החליטה לרוץ מסביב לחדר בעיגולים ולצרוח "אמא, בואי") ובעיה בקשרים עם ילדים אחרים (אחרי הדיווח של הגננת- ים נוהגת בזמן האחרון לנשוך ילדים אחרים אחרים, לטענתה הם מציקים לה ראשונים). אחרי כל זה, הפסיכולוגית אמרה לנו שהיא מעלה אותה לגן חובה, אבל אנחנו צריכים לחשוב על טיפול. אני, אחרי שעתיים של שיחה והערכה, התעצבנתי ואמרתי לה שים ילדה נורמלית שמגיבה ככל ילד אחר. וזה גרר עוד רבע שעה של הרצאה- "אני יודעת שלהיות אם חד הורית ועוד כל כך צעריה זה מאוד קשה ואולי את צריכה לשקול עזרה מקצועית". בקיצור.. לא משהו. ואני שואלת, אני טועה? אני גורמת נזק לילדה שלי? לקחת אותה לטיפול לפני שיהיה מאוחר מדי? אני הולכת לגרום נזק גם לאופק בהתחשב בעובדה שאין לי מושג מה אני לא עושה בסדר? תודה וסליחה
 

לאה_מ

New member
הי נועה ../images/Emo39.gif

לגבי הבייביסיטר - יש לי רעיון בשבילך - שימי פתקים שאת מחפשת בייביסיטר לחודשי הקיץ בסמינרים לגננות שיש באיזורך. אני מצאתי ככה בייביסיטר לעומר למשך הקיץ כשהוא היה בן שנה. הסטודנטיות בסמינרים האלה לומדות להיות גננות - הן לא חוששות משתי ילדות יחד, ובדרך כלל הן נמרצות ויצירתיות, ולפחות הנסיון שלי בעניין הזה הוא מצויין. לגבי השיחה עם הפסיכולוגית - אני מאד מבינה את ההרגשה שלך. אני לא יודעת לומר האם ים זקוקה לטיפול או לא, אבל אם מוצאים מטפל שיש לו כימיה טובה עם הילד (ולדעתי זה חובה להצלחת הטיפול, בכל מקרה ובכל סוגי הטיפולים), אז יתכן שהטיפול הזה הוא חווייתי ונעים לילד. דוגמא מכיוון קצת אחר - הבן הבכור שלי מטופל בריפוי בעיסוק (בגלל בעיות של חוזק בחגורת כתפיים, הפרדת תנועה ועוד, שבאות לידי ביטוי בעיקר במוטוריקה עדינה). אנחנו הולכים למרפאה בעיסוק עדינה ומקסימה, ובשבילו זה פשוט חוג. הוא כל כך אוהב ללכת אליה, הולך ממש בשמחה, משתף איתה פעולה נהדר (והוא בטיפול אצלה לסירוגין כבר מגיל 5 בערך) וזה מאד מאד עוזר לו. לדעתי אין לך מה להפסיד בכך שתחפשי מטפל שמתאים לים, תראי אם יש ביניהם כימיה, ותראי אם היא הולכת אליו בשמחה.
 
למעלה