יפה מאוד ההרחבה שהוספת, אהבתי.
אני רוצה להוסיף שפסח עצמו הוא גם סוג של היפוך בנפש האדם : המעבר מחמץ מצה, היציאה מעבדות לחירות, ההתהוות מאוסף מפוזר של עבדים לעם. וזהו קשר נוסף ומהותי בין חג הפסח לאליהו הנביא - שעבר היפוך בנפשו מנביא זעם בלתי מתפשר למשכין שלום. לענין זה מתקשרת אמירה של הרב קרליבך שהשווה את העבודה הרוחנית הנעשית בראש השנה לזו הנעשית בימי הפסח, שהרי גם ראש השנה וגם פסח נחשבים, כל אחד בדרכו, כתחילתה של שנה : בראש השנה ובימים הנוראים, אומר הרב, בוחן היהודי היכן הוא נמצא מול הציווי האלוהי הכללי. כל פער בינו לבין ציווי זה נחשב כחטא ויש לכפר עליו. לעומת זאת בפסח הוא בוחן את עצמו בבחינה פנימית - היכן הוא עומד ביחס למה שיכול להיות, זהו ביעור החמץ הפנימי המקביל לעשייה החיצונית. זה מזכיר את התהליך שעבר אליהו - לכאורה היותו נביא זעם הנשלח מאת ה' אין בה פסול, שהרי הוא עושה את ציוויו של ה', ולכן אינו עובר על דברי ה' בהיבט של ראש השנה .. אבל ביחס לעצמו - הריהו מבין שנכון יותר להיות דורש שלום המשיב לב אבות על בנים - וזה , מתאים יותר לפסח!