אני חייבת לספר משהו.
השבוע, ענת היתה בבית הספר של הבן שלי ונתנה הרצאה לצוות החינוכי. היא עשתה זאת בשבילי, כי היה לי מאוד חשוב שהיא תגיע ותעשה להם סוג של ניעור, בדרכה הנעימה והאינטיליגנטית. זוהי הרצאה חד פעמית והיא לא תחזור שוב על זה, מפני שהמפגש עם אנשי חינוך הוא קשה ולא פשוט.
אבל.... אחרי שהם עברו את הזעזוע וההלם הראשוני ממה ששמעו וראו, זה גרם להם לחשוב. ראשית, רבים מהם הודו שזה החדיר בהם צניעות והם העיזו להגיד בקול שלא הכל הם יודעים, אחרים אמרו שיש להם עוד המון שאלות איליה ושהיא היתה מרתקת והם היו רוצים לפגוש אותה שוב,
חלק מהצוות, קטן אומנם, רוצים לנסות, כמה טיפים " על קצה המזלג" שהיא נתנה עם הילדים בכתה.
הרכזת הפדגוגית של בי"ס אמרה שהמון דברים ממה שענת סיפרה והסבירה על עצמה הפילו אצלה לא מעט אסימונים לגבי ילדים בוגרים אצלנו וחבר'ה בתפקוד גבוה שהיא מכירה מהוסטלים בהם היא מדריכה וזה עזר לה מאוד.
בפגישת ההשתלמות הבאה, הם יעבדו את מה שהם שמעו וינסו לקחת כמה שיותר דברים מועילים.
בנוסף, דיברתי עם המפקחת מטעם המת"יא שהיתה בהרצאה והיא אמרה שהיא אף פעם לא היתה מזמינה את ענת כי היא לא יודעת לדבר עם צוותים חינוכיים, כמובן אח"כ היא פירטה למה ואת מי היא כן היתה מזמינה (למשל את רונן גיל כי הוא כן יודע להרצות לפי דבריה....)
בדברים הללו היא רק גרמה לי להעריך את מנהלת בית הספר שלנו שבעתיים שהסכימה על סמך המלצתי בלבד, להזמין את ענת להרצות בפני הצוות.
היו אנשי צוות שטענו שענת לא אוטיסטית ומאוד עצבן אותם למה אין לה הוכחה שהיא אכן כזו, אז להם מנהלת בית הספר שלנו ענתה אח"כ שאומנם היא לא מבינה באוטיזם כמוהם אבל ממה שהיא הספיקה ללמוד ולקרוא במהלך השנה, היא זיהתה את האוטיזם של ענת תוך כדי ההרצאה ולא פקפקה בה לרגע.
כולם הסכימו פה אחד שענת עוררה אצלם הרבה כבוד והערכה לצד רגשות לא פשוטים לדבריהם(קשים, בפירוש שלי) לגבי העבודה שהם עושים וכמובן פקפוק רב.
אני דיברתי עם לא מעט אנשי צוות אתמול והם אמרו שהיה להם ממש קשה להמשיך בעבודתם החינוכית בימים שאחרי, ושהם מנסים לבדוק את עצמם כל הזמן ולשאול את עצמם שאלות ולהתייעץ אחד עם השני.
אז כן, זה זעזע את אנשי הצוות בבית ספרנו וזה דבר מצוין, שינויים קורים לאט מאוד, בטח שבמערכת החינוך, אם בכלל, אני לא יודעת מה יהיה הלאה אבל מה שבטוח שבינתיים דברים לא מתנהלים אצלנו כתמול שלשום.אני יודעת שיהיו כאלה ביניכם שיגידו, כן עוד שבוע יעבור להם והם יחזרו לסורם אך אני אולי יותר חדורת אמונה מאחרים, אני מאמינה שאפשר לשנות, לאט, לאט...
מה שבטוח, שהתגובות שענת עוררה לא נבעו כי רחמו עליה כאוטיסטית אלא כן , לדעתי, התייחסו איליה כשווה איליהם וכעסו שהיא מבטלת את עבודתם אבל זה קרה בגלל שבאמת הקשיבו לה.
אני לא הייתי בהרצאה (גילוי נאות) כי הייתי צריכה להשאר עם הילדים.
ענת יקרה, תודה לך, עשית משהו חשוב מאוד, התחלת משהו. רק את מסוגלת לעשות משהו כזה, מהמקום של האכפתיות והדאגה שלך לילדים והבוגרים שהמערכת מתייאשת מהם ומתנערת מהם בבגרותם כי הם בעלי יכולות נמוכות ולא ניתנים לנירמול. הלוואי שזו תהיה התחלה של שיפור....
וכפורום תמיכה
