התבעסתי ממנה קצת...

התבעסתי ממנה קצת...

בשישי הרציתי בכיתה שלה (ב') במסגרת יום ההורה המעשיר
נושא לא קל שהעברתי בצורה מוצלחת, מסתבר, ושהצליח לרתק את רוב הילדים
הגיע באמצע ראש העיר עם המנהלת לחץ את היד והקשיב כמה דקות
היו ילדים שבאופן פעיל ומקסים לא הפסיקו לשאול, לענות ולשתף בסיפורים אישיים
הבכורה שלי ישבה שם מאחור, במקום שלה, ולא רק שלא השתתפה כלל אלא חצי מהזמן היא לא הפסיקה לפטפט עם חברתה הטובה שיושבת לידה
לא רציתי להעיר לה מול כל הכיתה אבל בסופו של דבר הפניתי את תשומת ליבן ("בנות. בבקשה")
בבית דיברנו. אמרתי לה שציער אותי לראות שדווקא היא מפריעה ושחבל לי שהיא לא ניצלה את ההזדמנות ללמוד
דיברנו על ההרצאה ומסתבר שהקשיבה וקלטה לא מעט

יש מצב שזה היה מהתרגשות...?
 
התרשמתי שהיא שמחה

אבל לא גילתה עניין מיוחד או התעסקות חריגה באירוע
לא ראיתי דבר חריג בהתנהגות שלה, גם לא באותו בוקר
 

Anne Shirley1

New member
אולי שילוב

של התרגשות וגם קצת קנאה בתשומת הלב שקיבלת מכל האחרים?
מסיטואציה דומה שעברתי עם בתי בגן היא אמרה לי שהיה לה קשה לחלוק אותי עם אחרים.
יותר מהכל נראה לי שהיא היתה נרגשת מאוד :)
 

פרמלה

New member
נראה לי שקוף שזה מהתרגשות ומבוכה

שמקורן דווקא בגאווה בך, שקשה לה קצת להכיל, ובחשש שהיא לא תדע איך להתמודד עם תגובות של חברים מהכיתה.
 
נראה לי מנגנון הגנה

אולי חששה שהאחרים יפריעו לך?
שתשעממי?
אז לקחה ״צעד אחורה״ שיחקה אותה שכל הסיטואציה לא באמת מעניינת אותה. מנגנון הגנה שכזה.
 
תודה לכן. האמת היא שלא עלה בדעתי שזה מהתרגשות

חברה הציעה כשדברתי איתה
למדתי
 
למעלה