התבוננות.

התבוננות.

זה מעניין, איך ההתבוננות העצמית, של אדם בעצמו, משתנית ככל שהיא מתפתחת.

אם היא מתפתחת, כמובן.

אני זוכר את הפעמים הראשונות שבהן ניסיתי "להתבונן בעצמי". הייתי כבר אחרי שנים של תרגולים פנימיים מגוונים, אחרים... וחשתי שיש ב"להתבונן בעצמי" משהו אחר, מיוחד.

ושאני לא מצליח להגיע אליו עדיין.
שנים נוספות של תרגולי/התנסויות התבוננות מגוונים, הניצו בהדרגה אפשרויות התבוננות חדשות לגמרי.

נושא כל-כך מרתק, כל-כך מרובד.
אפילו חוויית העצמי השתנתה לחלוטין.
פעם הייתי בעיקר הגוף הביולוגי הזה, עכשיו הוא מתפקד בתוך מודעותי הצומחת. אלה הן שתי חוויות שונות לחלוטין. בין היתר, הגוף קל יותר, החשיבה ממושמעת, הרגשות מוכלים.

"מדבר" פה אל מישהו?
 
*

לפעמים מעניין לי לעקוב אחר התגובות השונות להודעות השונות... המקומות השונים שמהם אותן הודעות ממש נקראות.

לדוגמה, מישהו יכול לחפש בדברי למעלה אג'נדה או אולי "טיעונים" בכיוון מסויים. זה יניב תגובה אחת.
מישהו אחר יכול לחוות אותי משוויץ או משתחצן - זה יניב תגובה אחרת.
מישהו שלישי יכול לצפות מהטקסט שכתבתי שינסה "לעורר" - ואז, בהתאם ל"מידת הצלחתו / הרלוונטיות שלו" בהקשר זה, הוא יגיב לכך.
מישהו רביעי עשוי לצפות מהטקסט "להגיד משהו חדש" ולהגיב על ציפיה זו שלו.
מישהו חמישי יכול לקרוא את הטקסט תוך חיפוש רמזים אודות "בן טל-שחר", רמתו, מקורותיו, מניעיו וכולי... וזה יניב, שוב, קריאה אחרת לגמרי מכל הקודמות... וכמובן תגובה אחרת.
וכן הלאה וכן הלאה... זה מעניין.

כלומר, אותי. לפעמים.
 

Mist2

New member
עד שכתבת את התגובה הזו חשבתי

שמדובר רק בפלצנות, כעת אני רואה כמה חשבון פנימי יש שם...
 

Mist2

New member
אל תדאג

אף אחד כאן לא יודע מה זה חשבון פנימי...
 

s i s u

New member
אני לא יודעת לגבי השיטות שלך כי יש כ"כ הרבה

אבל כל אחד מוצא בסוף את השיטה המתאימה לאישיותו הדימיונית או לנטיותו המולדת
&nbsp
&nbsp
מטבעי תמיד חיפשתי את התמונה הגדולה ואת האמת. קודם היחסית, אחכ האבסולוטית.
תמיד עניין אותי המקור, לא הסימפטומים, אחרי שבזבזתי על זה מספיק זמן כסף ובריאות
&nbsp
ההתבוננות אצלי, כשלא נחוותה דרך הגוף באופן ספונטאני, היתה ועודנה בעיקר בשכל.
רווח לי אחכ להבין שזה לא שונה מניאנה יוגה וחקירה עצמית שנחשבים לשיטה הישירה.
&nbsp
ראיתי שהמילה "אני" תמיד באה קודם, מתחילה כל משפט, מחוברת לכל דבר.
זה ה-אני האמיתי שאליו אנחנו מתכוונים, אבל שכחנו. המודעות.
מילים מסתירות את האמת. מודעות היא הגשר למציאות.
מציאות זה מה שאני מוצאת,לא מה שאני ממציאה.
&nbsp
&nbsp
קודם עלי לדעת שאני חושבת כדי להגיד אני חושבת או להזדהות עם התוכן שעולה.
זה לוגיקה, כמו חידת היגיון. שום דבר מסתורי ומסובך.
כמובן צריך לזכור את זה כל הזמן...
&nbsp
&nbsp
ככה הבנתי את זה (לא מחויב המציאות כמובן).
&nbsp
1. אני חושבת, מרגישה, חשה, מגיבה ומזדהה. (סובלת).
&nbsp
2. אני יודעת שאני חושבת, מרגישה, חשה, מגיבה ומזדהה. (סובלת פחות)
&nbsp
3. יש (ידיעה של) מחשבה, רגש ותחושה, ללא תגובה והזדהות. (אין סבל, אולי מעט כאב)
&nbsp
4. יש מה שיש הרגע הזה. האני מתמזג עם ההווה והופך להוויה ותודעה שלווה ושמחה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
לקראת חג השקט מחר, אשב בשקט, אזנח את השכל ואראה מה יקרה.
חג מואר לכולם!
 

s i s u

New member
תודה לשניכם


אנצל את רגעי השקט המופלא ביותר בעולם ואהיה איתו ולא איתי ועם הקשקשת
ארד מהגריד ומהשכל ליממה שלמה ואתחבר לעצמי האמיתי! :)
נשווה אח"כ תוצאות? מי העתיק במבחן ומי באמת הבין? (:)
 

s i s u

New member
אולי כבודו יענה מחר. איך היה לך? לי מדהים! :)

איי, קשה לי לקחת את עצמי ברצינות כבר ((:)
עשיתי מדיטציית נשימות ממש טובה, תפורה למידותי
אבל החקירה היא זו שלקחה את כל הקופה!
שאלתי ממש ביאוש "מי זו שבחרה את הגופיה הכחולה?
(קניתי לפני כמה ימים. כחול הוא צבע שלא אהבתי, החלטתי לשנות את זה)
"אני לא מבינה, כך שחתי לעצמי, אני הרי לא הגוף ולא המחשבות, הבנתי את זה כבר.
אז מי אני?? הרי אני קיימת.
כמה שניות עברו וזה הכה בי והתחלתי לבכות ולצחוק לסירוגין, ואחכ רק צחקתי. כשעה.
אני כבר מורגלת ויודעת שזה רגע קצרצר של התעוררות ובכל זאת התרגשתי.
וזה הרס את הכל :)
לא ויתרתי והמשכתי, המחשבות פחתו להופיע בשדה התודעה ולחלוטין הפסיקו להציק לי
הנשימות עלו בשדה התודעה במקומן, לעיתים במקביל.
הבנתי שזה לא סותר. אפשר להיות מודע הן למחשבה והן לנשימה.
אחרי 4 שעות הגופנפש מיצה את האושר (זה הרגל, צריך לחנוך אותו) וחזרתי לרגיל.
פתחתי את המייל בשבע, מסר מהאקס אחרי המון זמן, לא התרגשתי. חייכתי בשלווה.
מניחה שמדיטציה כזו תהפוך אט אט להרגל חדש. ואז גם השמיים לא הגבול :)
&nbsp
 

lightflake

New member
שני דברים

קודם כל השחרור הזה של בכי-צחוק, בדיוק שמעתי אחת ההרצאות של רוברט והוא תיאר בדיוק את זה, פשוט כעצירה של הגיון וזו תגובה טבעית ומצויינת.
דבר שני וזה מה שיותר מעסיק אותי עכשיו ונראה לי שגם אצלך זו נקודה מהותית כי את תמיד מספרת על החוויה ואז החזרה לאותה דמות סיסו, או איך שעכשיו הגדרת את זה "אחרי 4 שעות הגופנפש מיצה את האושר (זה הרגל, צריך לחנוך אותו) וחזרתי לרגיל" - מה זה "הרגיל" הזה ?!? הרי זה בדיוק המשהו שתמיד חוזר ומשתלט כמין שינה בלתי מודעת... לא שאני מתכוון שכל החיים צריכים להיות התפרצות של בכי-צחוק כן? ממש לא... אבל זה מן שחרור אנרגטי כזה שאחריו (וגם באמצע) חשוב להמשיך בהתבוננות, בעיקר מי זה הרגיל הזה, מי חווה "רגיל".... לא לאפשר לתחושת ה"רגיל" לפעול אוטומטי ובכך סיימנו עם המדיטציה עד לפעם הבאה... בקיצור - להמשיך ולגלות עוד קליפות/הזדהויות שדבקו בנו...
&nbsp
אצלי.... יש שינוי אבל הפסקתי לשתף כי רואה שזה מיותר (ואם אני מרגיש צורך לשתף אז אני חוקר את זה וזה מחסל את הצורך הזה מהר מאוד)
&nbsp
מי רוצה לשתף?
&nbsp
 

s i s u

New member
זהו בדיוק!!


קראתי גם אני את מה שכתב רוברט היקר על עניין הצחוק, יש לי גיבוי ממנו שזה לג'יט! :)
&nbsp
לגבי הרגיל, ברור שחזרתי להיפנוזה, אבל זה מה שקורה...כתבתי שניסיתי לחזור למדוט
אבל לא יכלתי לכפות על הגוף משהו שברור שלא רצה.
&nbsp
לגבי שיתוף...אייי, זו בעיה קשה איתי. אני באמת צריכה להגמל מזה! זה מה שעוצר!
אז מה אנחנו עושים כאן בפורום? אני שואלת את עצמי הרבה...
כמו שכתבתי לסינבד, פורום מדיטציה אמיתי צריך להיות חלק
ומה קראתי אתמול אצל רוברט?
for those of you who takes notes, turn the page and leave it blank
that's reality!
&nbsp
אמרתי לך פעם שהייתי אסקפיסטית מושבעת? אולי עוד נשארו שיירים....
מבטיחה לך שבקרוב לא תראה את הכינוי המפוקסל שלי יותר. ((:)
&nbsp
&nbsp
 

lightflake

New member
לדעתי זה לא העניין

תכתבי פה או לא את יכולה מחר להחליט למחוק את הפרופיל שלך ולעולם לא להכנס יותר לתפוז
זה לא ישנה כלום בלי שחקרת ובדקת מה גורם לך לרצות לכתוב פה, לרצות לשתף חוויות עם אחרים (לא דווקא פה, אמרת שיש לך חבר שאת מדברת איתו על העניינים הללו, אז גם ממנו תתנתקי?)
בקיצור, ... הבנת
 

s i s u

New member
זו אתה חקירה איך שלא תנסח את זה. למה אני משתפת או מי אני ..

 
למעלה