התבוננויות קצרות
למה ההתבוננויות שלנו על עצמנו כה קצרות ונדירות?
כדי לקבל תשובה על שאלה זו, עלינו להבין כיצד העולם הפנימי שלנו מתפקד.
כיוון שמדובר בעולם ומלואו, עדיף בהתחלה לבודד ולהתמקד במערכות ספציפיות.
אחד הדברים החשובים ביותר בעיני, היא ההבנה שאנו מגיבים על גירויים.
ניתן לומר שהאדם הוא מכונה משוכללת הפועלת ומגיבה לגירויים חיצוניים.
נוכל להבין זאת רק אם נצליח לראות זאת על עצמנו.
על איזה גירויים אני מדבר?
כל מה שאנו באים איתו במגע, אלול להוות עבורנו גירוי:
בעצם, כל מה שאנו יכולים לקלוט בחמשת החושים שלנו יכול להוות גירוי עבורנו.
כלומר, כל מה שאנו רואים, שומעים, טועמים, מריחים וחשים.
כמובן שגם מה שאנו מרגישים וחושבים.
על גירויים אלה אנו מגיבים בצורה אוטומטית ללא כל תשומת לב, והתגובות יכולות להיות מגוונות מאוד: תגובות תנועתיות, ריגשיות, פיזיות (אינסטינקטיביות) ושכליות.
כל תגובה כזו יכולה בעצמה להוות גירוי בתורה ולגרום לשרשרת תגובות חדשות…
כאשר מצליח האדם להתבונן בדבר מה, נניח שהוא מתבונן על שקר מסויים שהוא מספר לעצמו,
התבוננות זו אף היא מהווה גירוי, אשר מייד יוצרת תגובות רבות.
התגובות החדשות מושכות מייד את תשומת ליבו של האדם, שמפסיק את ההתבוננות ומתחיל לעסוק בתגובות.
דוגמא אפשרית של תגובה אשר יכולה להיווצר אחרי גירוי כמו התבוננות על השקרים שאנו מספרים לעצמנו:
"מה ואיך אני צריך לעשות כדי להפסיק לשקר לעצמי"...
דיון זה יכול להימשך זמן רב, ובו יעלו ויצופו רעיונות והחלטות חשובות וקיצוניות בהקשר להמשך הפעולה: על כך שחייבים אנו חלקים מסוימים בתוכנו לחסל וחלקים אחרים לפתח, ולבסוף, כאשר יחלוף הדיון בנושא זה ואת מקומו יתפוס דיון אחר, שלא קשור כלל לאותה התבוננות ולאחריו דיון אחר…
דיון מעמיק זה, אשר לרוב מחסל את ההתבוננות, כה יעיל וקטלני, שתוך רגע, הוא סוחף אותנו בהזדהות גדולה לתוך חלום עמוק על הדרך הנכונה לעבודה על עצמנו.