אם קראת את הספר את יכולה להבין
אבל כנראה שלא קראת, אז אני אשמח לפרש לך : גם בלי להכיר את האדם, כאשר גבר מכניס אישה להריון, ונותן לה את ההרגשה שאם היא תלד הוא יהיה לצידה אבל לאחר הלידה נותן לה להתמודד עם כל הקשיים של החיים ולא טורח אפילו להשתתף כלכלית באחזקת הילד...זה מצביע על האישיות האגוצטנרית שלו. אולי את לא מסכימה לזה, ואת אולי חושבת שהוא ראה מעבר לזיין שלו, אבל לצערי ולצערה של אשתו הוא לא ראה (לא מדובר באם בנו שאני בטוחה שאם היו נותנים קול למחשבות שלה על האופי המסריח של נאש, הספר היה יותר פיקנטי). בסוף הספר אשתו אומרת שזה מי שהוא, הוא עשה דברים והוא יכול רק להתחרט עליהם. גם הוא וגם חבריו למקצוע מודים שהוא תכמן והתנהג באמות מוסר ירודות ונלוזות. לזלזל? מי זילזל, יש להפריד בין האישיות לבין המקצועיות. כמו שמבין מי שקורא את הספר, מה שחשוב בחיים זו לא המקצועיות אלא היותך ראשית כל אדם. זה אחד מהמסרים הנוקבים של הביוגרפיה הזו. גם המחברת מעבירה את המסר בצורה חד משמעית ורק כאשר הוא הפך לאדם עזרו לו והוא קיבל את הפרס. אישית אני חושבת שהוא קיבל בדיוק את מה שהגיע לו בחיים. אני מאמינה שאלוהים מעניש אותנו במקומות שהכי כואב לנו ואותו הוא העניש באבי אביו , את יכולה לא להסכים אבל זה בסדר. אני ממליצה לך להכניס את עצמך לנעלים של אלה שהוא עשה להן את מה שעשה ואח"כ אולי תוכלי להבין מאיפוא הדברים באו לי . אישית לא הייתי מתקרבת לגבר כזה גם מליון קילומטרים - זה לא קשור לאיכות העבודה המקצועית שלו. אישית אני חושבת שהוא עשה עוול לאם בנו הראשון במיוחד לאור התקופה שהוא עשה את זה. ועוד יותר אישית אני חושבת שהבידוד שלו ואי ההצלחה לקבל את ההכרה המקצועית נבעה בין היתר מהאופי שלו. אני מקווה שהבהרתי לך את המשפט...
