התארגנות בבוקר

[שגית אור]

התארגנות בבוקר

הבקרים אצלנו תמיד מתחילים רגוע ומסתיימים עם הרבה לחץ ועצבים כשהגדולה נזכרת תמיד במשהו ברגע האחרון.. האם יש לכם טיפים בוקר רגוע? איך גורמים להם לזכור הכל?

 

[יעל ויסוצקי]

הי שגית, כמה שאלות:

בת כמה הילדה ? עד כמה מפריע לה המצב והיתה רוצה לשנותו ?
מתי קמה בבוקר ? מתי הולכת לישון בלילה ? איך היא קמה (שעון ? מעירים אותה? בקלות ? בקושי?) ?
מהו פחות או יותר לו"ז הבוקר ? האם יש סדר בוקר קבוע ?
כמה זמן יש לה להתארגן ומה היא צריכה להספיק בפרק הזמן הזה ? האם יודעת מה עליה לעשות או צריכה שתגידי לה "מה עכשיו" ? כמה זמן לוקח כל דבר ?
מה כן זוכרת ומה שוכחת ?
עד כמה מודעת למשמעות של הזמן והאם יודעת להשתמש בשעון ?
מתי צריכה לצאת מהבית ואיך מגיעה לביה"ס (לבד ? הסעה ? באוטו המשפחתי) ?

האם כשהיא מתארגנת בבוקר גם אתם ההורים מתארגנים במקביל או שאתם יכולים להיות פנויים לעזרה במידת הצורך ?

מה מהדברים שצריך לארגן בבוקר אפשר לדעתך להקדים ולעשות בערב ?

 

[שגית אור]

תשובות

הילדה בת 9, היא מתעוררת בדרך כל עם השעון ב 6:30,לבקשתה, ואם א מצליחה אני מעירה ברבע לשבע. היא צריכה לעשות את הפעולות הרגילות- התלבשות,צחצוח שיניים,להסתרק,לאכול. היא יודעת מה צריך רק נמרחת עם הזמן. מערכת ליום הלימודים מכינה בערב או אפילו בצהריים של יום לפני. ע פניו היא עושה הכל מהר וכמו שצריך אבל תמיד יש את המשהו ששכחה- להסתרק,לקחת סווצ'ר, לשים קלמר... בגדול כולם מתארגנים יחד אפיו שאני זמינה יותר.

 

[zivadina]

הפתרון במשפחה שלי

מכל הילדים ה-adhd-ים שלי, אחד היה יותר מבלבל מכולם. הפתרון שלי היה לקום מוקדם מאוד (4:00), להכין את כל מה שצריך לילדים, לשים סירים לארוחת צהריים, לשטוף כלים, לשטוף רצפה, להכין ארוחת בוקר כיפית. כך, כאשר הערתי את הילדים, הייתי מאוד ערנית ופנויה להיות ׳השעון הדובר׳.. השגחתי בעיקר על ההתארגנות של הילד הזה, וכל פעם הזכרתי לו את המשימה הבאה, ורק משימה אחת. תליתי מספר שעונים אנלוגיים גדולים בבית, והצבעתי עליהם כדי להזכיר לו. בנוסף, הקצבתי 10 דקות לפני היציאה כדי לבדוק אם כל דבר בוצע, כדי שלא יישכח כלום בבית. וקוריוז מצחיק: בכתה ח׳ הוא ארז הכל לטיול שנתי ונסע. מוקדם בבוקר המחנכת שלו שאלה אותו למה הוא מסתובב בשעה כזאת של חורף, והוא אמר ששכח לקחת שק שינה...

 

[יעל ויסוצקי]

הי שגית, מצטרפת לתשובתה של זיוה דינה ומוסיפה:

ראשית, אם יש לילדה עוד קשיים בהתארגנות כדאי לפנות לטיפול ויעוץ מקצועי, ריפוי בעיסוק יכול מאד לעזור.

ולגבי הנושא הספציפי הזה: חשוב מאד שאחד המבוגרים יהיה לגמרי זמין כדי לפקח ולהיות לפעמים השעון הדובר ולפעמים כ"פוקוס" לאלו שמתעסקים בדברים אחרים תוך כדי ושוכחים מה רצו לעשות בהתחלה.
דבר נוסף, לשבת עם הגברת הצעירה (כבר גדולה, אפשר לדבר איתה) ולראות איתה מה יכול לעזור לה ? תני לה להציע הצעות- תתפלאי אילו רעיונות יצירתיים יש לילדים !
אולי רשימה של דברים שצריך לעשות והיא צריכה לבדוק האם ביצעה ? אולי שימוש בטיימר שמכוונים לפרק זמן מסויים וכשהוא מצפצף זה הזמן להיות מאורגנת או לסיים לאכול או לא משנה מה ? אולי שיר שאוהבים ועד שהוא נגמר אז צריכים לעשות א,ב,ג ?
אם הבעיה היא שהיא שוכחת לעשות דברים- יכול להיות ש-check list יכולה מאד לעזור לה- ואז היא צריכה לעבור על הרשימה ולבדוק שזכרה הכל. בהתחלה עם עזרה שלך ואח"כ לגמרי בעצמה. אבל חשוב שהיא תהיה מעורבת לגמרי, שהיא תכין איתך יחד את הרשימה או "אביזר עזר" אחר (אם זה טיימר- שהיא תכוון לעצמה את הטיימר ותכבה כשמצפצף)
וכמובן, שלא תמיד מובן מאליו: כשיש הצלחה לא לשכוח להחמיא ולפרגן ולתת תשומת לב להישג החיובי.

 

[שגית אור]

תודה לכולם על התשובות

 

[marmarmar1]

מצטרפת לשאלה - עם עוד שאלה

גם אצלינו המצב דומה - הילד (בן 7, בכיתה א') גם ב 6:45 עם שעון, לבקשתו.
לרוב מתארגן די מהר, אבל כל פעם יש משהו ששוכח - לגרוב גרביים למשל, דבר שלוקח לו רבע שעה בערך. או בזמן ארוחת הבוקר שוכח שהוא אוכל ומתחיל לשחק במשהו.
בעלי (גם הוא ADHD, אגב), שנמצא איתם בבית בבוקר (אני כבר בעבודה בשעות האלה) משתגע מזה לגמרי, צועק וכועס, כל יום כמעט מגיעים לבית הספר באיחור, בעצבים, וימים שמתחילים ככה בדרך כלל גם ממשיכים לא טוב - עם התפרצויות אלימות בבית הספר.
האם צריך להעביר את כל האחריות אל הילד? זאת אומרת, פשוט להפסיק להתעצבן, ואם יאחר - אז שיאחר וילמד את ההשלחות, או שהוא באמת לא מסוגל וצריך פשוט כל תנועה שלו בבוקר להשגיח עליו ולהזכיר לו?
אשמח מאוד לעצה...

 

[ציפי קוברינסקי]

להעביר את האחריות לילד

אין ספק שהמטרה צריכה להיות העברת האחריות אל הילד
אבל לעשות זאת מתוך הבנה שאין מה לכעוס עליו גם כי הוא לא מתכוון להיות חסר אחריות ובעיקר משום שהכעס גורם לו להגיע לבית הספר לא רגוע מה שגורם לו לתסכולים ולירידה ברמת התפקוד בתחום הלימודי.
ניתן להעביר את האחריות לילד בהדרגה בהתאם ליכולתו:
ניתן לעשות אתו ביחד רשימת מטלות לבוקר, מראש. ולהחליט על מטלה אחת שהיא באחריותו
לשים סימן מוסכם שיזכיר לו את המטלה
אם הוא מצליח לחזק אות ההישג בלי סוף
אם לא, לומר לו שאתם בטוחים שבפעם הבאה הוא יצליח ולשאול מה אתם יכולים לעשות שיעזור לו לא לשכוח.
אני מציעה גם לבחור את המלחמות, לא לנסות לשנות את הכל ביחד.
אם תפעלו בסבלנות מבלי לוותר ותשמרו על קור רוח, זה יעבוד גם אם זה נראה כרגע בלתי אפשרי.
זה עבד אצל הבן שלי ואצל ילדים רבים שהיכרתי
ציפי קוברינסקי

 

[marmarmar1]

ומה זה מטלה?

למשל להיות לבוש לגמרי עד שעה 7 בבוקר?
אז לפעמים הוא יצליח, ולפעמים לא (כמו שקורה עכשיו, זה לא שהילד לא יודע שלבית הספר הולכים לבושים...) ומה עשינו בזה? מה זה לפעול בסבלנות בלי לוותר? מה ה"סנקציה" במקרה והוא לא לבוש בשעה 7 בבוקר? מה יגרום לו למחרת כן לעשות את זה? ברור שהוא לא עושה את זה בכוונה, הוא באמת מוסך ע"י משהו אחר. חשבנו אולי לכוון לו כמה שעונים מעוררים שיזכירו לו כל מני דברים, אבל מה קורה אם הוא בכל זאת לא עושה? בדרך להתלבש שוכח לאן הוא הלך בעצם ונעצר לשחק קצת?

 

[ציפי קוברינסקי]

להיות לבוש כד השעה שבע בבוקר

בודאי שהמטרה היא לגרום לילד להיות לבוש עד שעה מסויימת
השאלה היא אם הילד יכול להשיג אותה
אם הילד מצליח לעמוד ברוב השלבים של המטרה, הרי שהיא ברת השגה
אם לא, צריך לפרק למשימות קטנות ולבחור כל פעם מטלה אחת.
מה יגרום לילד לעשות את מה שנדרש? חווית ההצלחה והתגובה שלכם אליה.
ככל שתחזקו אותו על הצלחות הוא יתאמץ יותר
בדיוק שככל שהפוקוס הוא על כשלונות, במיוחד אם הוא מתכוון לעמוד במשימות, גורם לייאוש
במקביל, צריך לעזור לו, כמו להתלבש באמבטיה בלי הסחות דעת
או להתארגן על פי סדר קבוע מראש שתתרגלו יחד
הרגלים קבועים לא דורשים משמעת עצמית
ציפי קוברינסקי

 

[יעל ויסוצקי]

את מתארת כאן שני אנשים שסובלים:

ילד אחד בן שבע, עם ADHD, שבסך הכל מאד משתדל להתארגן בבוקר אבל באמת קשה לו וגבר אחד, גם הוא עם ADHD, שמשתגע לגמרי צועק וכועס ולא מצליח להיות מווסת בעצמו ובטח שלא להיות "המבוגר האחראי" הרגוע והאפקטיבי.
התוצאה כאן היא די עגומה: ילד ואבא עצבניים, כל אחד בנפרד ואחד על השני.
מה עושים ?
לדעתי, לפני שהאבא יכול לעזור לילד (שצריך מאד עזרה ולא נראה לי ריאלי לתת לו את כל האחריות, הוא ילד בכתה א'), האבא צריך לעזור לעצמו: ללמוד בהדרכת הורים כיצד להרגע ולווסת את עצמו, כדי שכשהוא בא לעזור לילד שלו שיהיה רגוע ומאורגן ולא יגיב באוטומט של עצבים וכעס.

בהחלט צריך לדעתי לעזור לילד באמצעות פיקוח והשגחה, ובהדרגה "להעביר סמכויות", אבל אבא חייב להיות מאורגן לגמרי לפני שהילדים קמים, וללמוד איך לווסת את עצמו כדי להמנע מההשתגעויות והצעקות והכעסים. זה לא עוזר לאף אחד.

נקודה שלא העלית כאן: האם מישהו מהם מטופל תרופתית ?

ממליצה לכם מאד ללכת להדרכת הורים ולא להסתפק רק בעצות מהאינטרנט.

 

[זיוה שגיא]

טיפים להתארגנות בבוקר

דבר ראשון אני רוצה להסביר שאצל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, הסיבה לכל העיכובים ולחוסר העמידה בזמנים נובעת ממשהו נוירולוגי והוא אינו נשלט על ידי הילד, כלומר הוא לא עושה את זה בכוונה ולכן אין טעם לכעוס או להעניש, זה פשוט לא יעזור ורק יצור מצב של תיסכול מאוד גדול, מתח בבית וצעקות על הבוקר.
כאשר הילדה מתארגנת בבוקר, נסי לשקף לה את ההצלחות שלה: קמה מהמיטה, צחצחה שיניים, התלבשה וכו', ואל תתמקדי בכישלונות (אם לא עשתה משהו). נסי לתת לה חיזוקים חיוביים על כל דבר קטן שהיא עושה, להגיד לה כל הכבוד גם על עצם זה שהיא קמה מהמיטה.
מומלץ ליצר סדר יום קבוע, שעת שינה קבועה, העבירי חלק ממטלות הבוקר לערב. למשל, סדרו את התיק לפני השינה, תכינו את הבגדים לבוקר על הכיסא - ככה ישארו לה פחות מטלות לבוקר.
נסי לתלות טבלה של מטלות עם ציורים או תמונות על הארון בחדר, רצוי אפילו להכין את הטבלה ביחד עם הילדה וככה להפוך את זה למשהו כיפי. אחרי כל מטלה שבוצעה היא תסמן V או תדביק מדבקה קטנה. זה בעצם מייצר ברית בין ההורה והילד כנגד הרשימה ואז הרשימה היא האוייב ולא ההורה.
אפשר גם להפוך את ההתארגנות למשחק כיפי, למשל, תחרות בינך לבין הילדה מי לובשת את המכנסיים מהר יותר, וכמובן לתת לה לנצח ולמחוא לה כפיים.
והטיפ האחרון, לתת פרס על התארגנות מהירה, למשל לראות תוכנית טלויזיה אהובה כשהיא מסיימת להתארגן, ועד שהיא לא מסיימת אסור להדליק את הטלויזיה. ככה היא תרצה להספיק לראות יותר ותנסה להיות יותר מהירה.
מקווה שזה יעזור, אם לא, כיתבי לפורום שוב ואנסה לעזור.
בהצלחה,
ד"ר זיוה שגיא