התאמה סביבתית
הפתרון ל"עולם האינטנסיבי" הוא "סביבה מאפשרת" - כלומר, סביבה שמאפשרת לאדם (לילד) לבחור את כמות הגירויים החושיים שהוא קולט בכל רגע נתון.
ולכן, מה שבאמת חשוב זה לא כמה ילדים יש בגן או בכיתה אלא מה דרגת החופש שלהם.
גם בכיתה קטנה אפשר להכריח מישהו ליצור קשר עין, בלי להתחשב בשאלה אם הוא מסוגל בכלל להתמודד עם כמות המידע הזה או להכריח ילד להשתתף ב"ריכוז" או בכל פעילות חברתית אחרת, בלי להתחשב בצרכים שלו. (כולל מקרים שבהם ההשתתפות עצמה היא מטרה, גם אם הילד מקבל התקפי אפילפסיה בגלל עומס המידע).
דרגת החופש הראשונה והחשובה ביותר היא "חופש תנועה":
הפתרון המתאים ביותר לגן או בכלל למסגרת חברתית הוא "פינות" - מרחב שכולל לפחות 4 סביבות שונות שהילדים יכולים לנוע ביניהם באופן חופשי. (לפחות 4 כי הקשב שלנו "מתנדנד" בין 4 מצבים)
פתרון שמתאים לסביבה טיפולית הוא אפשרות לשינוי תנאי הסביבה, כמו ב"חדר סנוזלן", אבל השליטה בתנאים צריכה להיות בידי המטופל ולא המטפל.
הדרגה השניה שקובעת את איכות המסגרת או ה"טיפול" היא חופש ביטוי:
תקשורת בין-אישית היא תקשורת שמיועדת להעברת מסרים, וברוב המקרים במערכרת החינוך זו תקשורת חד-כיוונית ולכן דרגת החופש של הילדים שואפת לאפס.
אצל "אוטיסטים" יש חשיבות מכרעת בעיקר לתקשורת תוך-אישית, כי זו הדרך לארגן את המידע, להתמודד עם סביבה "מציפה", ולהתגבר על החרדה מאבדן שליטה.
השפה התוך-אישית היא מעגלית/מחזורית ולא לינארית כמו השפה ה"נורמלית" - כי היא לא מיועדת להעברת מסר אלא ליצירת מרחב סגור, או תבנית מוכרת ומאורגנת.
הביטוי של המידע התוך-אישי הוא התנהגותי, ויש חשיבות עצומה ליכולת לבטא את המידע בהתנהגות כי רק החצנה של המידע מאפשרת לנו ללמוד איך לנהל אותו או לשנות משהו בתוכנו.
והכי חשוב - תוכן המידע, המשמעות שלו, כי המידע התוך-אישי הוא "אמיתי", מחובר למציאות עצמה על כל היבטיה ולא מילולי או תיאורטי. יש חשיבות עצמוה ליכולת לתקשר את המידע ל"אחר" ולקבל פידבק משמעותי - כלומר, חשוב שיהיה לפחות אדם אחד בסביבה של הילדים שמסוגל להבין אותם ולהגיב למידע התוך-אישי שלהם.
הדרגה השלישית שחשובה בעיקר בגיל ההתבגרות ואצל מבוגרים היא חופש הבחירה, כי "חופש בחירה" מאפשר לנו לבנות את עצמנו ולגבש זהות עצמית. "זהות נורמלית" נבנית מנקודת מבטם של ה"אחרים" על האדם. "זהות אוטיסטית" נבנית מנקודת מבט של האדם עצמו על עצמו, כלומר, היא תלויה בהחלטות ובבחירות שלו בחיים.
הפתרון ל"עולם האינטנסיבי" הוא "סביבה מאפשרת" - כלומר, סביבה שמאפשרת לאדם (לילד) לבחור את כמות הגירויים החושיים שהוא קולט בכל רגע נתון.
ולכן, מה שבאמת חשוב זה לא כמה ילדים יש בגן או בכיתה אלא מה דרגת החופש שלהם.
גם בכיתה קטנה אפשר להכריח מישהו ליצור קשר עין, בלי להתחשב בשאלה אם הוא מסוגל בכלל להתמודד עם כמות המידע הזה או להכריח ילד להשתתף ב"ריכוז" או בכל פעילות חברתית אחרת, בלי להתחשב בצרכים שלו. (כולל מקרים שבהם ההשתתפות עצמה היא מטרה, גם אם הילד מקבל התקפי אפילפסיה בגלל עומס המידע).
דרגת החופש הראשונה והחשובה ביותר היא "חופש תנועה":
הפתרון המתאים ביותר לגן או בכלל למסגרת חברתית הוא "פינות" - מרחב שכולל לפחות 4 סביבות שונות שהילדים יכולים לנוע ביניהם באופן חופשי. (לפחות 4 כי הקשב שלנו "מתנדנד" בין 4 מצבים)
פתרון שמתאים לסביבה טיפולית הוא אפשרות לשינוי תנאי הסביבה, כמו ב"חדר סנוזלן", אבל השליטה בתנאים צריכה להיות בידי המטופל ולא המטפל.
הדרגה השניה שקובעת את איכות המסגרת או ה"טיפול" היא חופש ביטוי:
תקשורת בין-אישית היא תקשורת שמיועדת להעברת מסרים, וברוב המקרים במערכרת החינוך זו תקשורת חד-כיוונית ולכן דרגת החופש של הילדים שואפת לאפס.
אצל "אוטיסטים" יש חשיבות מכרעת בעיקר לתקשורת תוך-אישית, כי זו הדרך לארגן את המידע, להתמודד עם סביבה "מציפה", ולהתגבר על החרדה מאבדן שליטה.
השפה התוך-אישית היא מעגלית/מחזורית ולא לינארית כמו השפה ה"נורמלית" - כי היא לא מיועדת להעברת מסר אלא ליצירת מרחב סגור, או תבנית מוכרת ומאורגנת.
הביטוי של המידע התוך-אישי הוא התנהגותי, ויש חשיבות עצומה ליכולת לבטא את המידע בהתנהגות כי רק החצנה של המידע מאפשרת לנו ללמוד איך לנהל אותו או לשנות משהו בתוכנו.
והכי חשוב - תוכן המידע, המשמעות שלו, כי המידע התוך-אישי הוא "אמיתי", מחובר למציאות עצמה על כל היבטיה ולא מילולי או תיאורטי. יש חשיבות עצמוה ליכולת לתקשר את המידע ל"אחר" ולקבל פידבק משמעותי - כלומר, חשוב שיהיה לפחות אדם אחד בסביבה של הילדים שמסוגל להבין אותם ולהגיב למידע התוך-אישי שלהם.
הדרגה השלישית שחשובה בעיקר בגיל ההתבגרות ואצל מבוגרים היא חופש הבחירה, כי "חופש בחירה" מאפשר לנו לבנות את עצמנו ולגבש זהות עצמית. "זהות נורמלית" נבנית מנקודת מבטם של ה"אחרים" על האדם. "זהות אוטיסטית" נבנית מנקודת מבט של האדם עצמו על עצמו, כלומר, היא תלויה בהחלטות ובבחירות שלו בחיים.