התאונה משבוע שעבר
זה מכתב פרידה שכתב יעקב צלאל מאתר אוטוניוז כפרידה מחבר שנהרג בתאונה חזיתית,אולי זה יעשה משהו: לזכרו של אביתר רם, בן קיבוץ חניתה, שנהרג ביחד עם אשתו, אינגריד, בתאונת דרכים, שהתרחשה הבוקר בכביש 70. יעקב צלאל 19.12.01 שלום אביתר, לא נפגשנו כבר כ-20 שנה ובעתיד כבר לא נפגש, מאחר שנהרגת הבוקר בתאונת דרכים. שוטרת תנועה אמרה שהנהגים בישראל צריכים להבין שנהיגה בחורף שונה מנהיגה בקיץ, שהכביש רטוב, חלק ומסוכן. בטוחני שאינך זקוק להסברי השוטרת כדי לדעת את אשמתך, אם היתה כזו. נדמה לי שהיית כזה צנוע, שלא חושש לקחת על עצמו כל אחריות. אבל הפעם, גם אם טעית, לא אתה אשם במותך, במות אשתך וביתמות שנפלה על ילדיך. ואם תיטול על עצמך את האשמה, יהא זה רק משום שאינך מתמצא בפוליטיקה של תאונות הדרכים בישראל, פוליטיקה המקבעת מראש את הקורבן כאשם ואת הריבון כחף מפשע. אם תקבל עליך את האשמה, רק תסייע לשימורה וטיפוחה של הפוליטיקה הקטלנית הזו. אם היתה לך טעות, זו היתה הבחירה לנסוע בכביש מספר 70 במקום בכביש מספר 2 דרך נהריה, הקריות, חיפה וכביש החוף. כרבים אחרים, העדפת את כביש מסוכן יותר ואולי מהיר מעט יותר, עוקף קריות וחיפה, כביש 70, שרק לפני חודשים אחדים שיפצו את הצומת הצפונית שלו, צומת חניתה, הצומת של קיבוצך, והפכו אותה לצומת מסוכנת. אבל אתה, גדול שחקני הכדורעף של חניתה והגליל המערבי, נהרגת בקטע אחר של הכביש, קטע שסלילתו מחדש, לכביש דו מסלולי רב נתיבי, מתחייבת כבר זמן רב, הרבה יותר משיפוץ צומת חניתה. כביש 70, בקטע שבין צומת כברי לצומת יגור, הוא מכבישי האורך העמוסים, והתנועה עליו מסוכנת לאורך כל שעות היום. לפי הדיווח נהרגת בקטע ישר, לפני סידרת הפניות שדרומית לכניסה ליסעור, ונראה שהתנאים הקשים היו בעוכריך. לפני מספר שבועות נהרגו על אותו כביש, ליד עמקא, שלושה אנשים, רק לידיעתך. מי אשם שכביש מספר 70 נשאר כביש גרוע ומסוכן, שסטטיסטית תאונות עליו הן בלתי נמנעות? מן הסתם מדינת ישראל, שאחד מאחיך נפל על הגנתה ושגם אתה נטלת חלק לא מבוטל במעשה זה. אבל החיים כאן והיום אינם שווים הרבה בעיני השלטון, השולח את שוטריו להטיל את האשמה באזרחים המתים והחיים. אני זוכר אותך ממשחקי הדרבי הגדולים בכדורעף של הגליל המערבי בין הפועל אילון להפועל חניתה, בשנות ה-60 וה-70. היית איובינו הגדול ושחקנינו הדלים לא יכלו לעמוד מול קבוצת נערי הפלא של חניתה, שהיית כוכבה. המגרש הפתוח והרוחות העזות במגרשכם הפתוח, חייבו מיומנות מיוחדת לשליטה בכדור, ובאמצע החורף הרוחות והגשמים כמעט שלא הפריעו למשחק להתנהל, והגרעין הצרפתי חם המזג הפיג את הקור. לזכותכם אפשר לומר שגם במגרש הפתוח באילון הייתם מנצחים, בדרך כלל, אבל משאירים מערכה או שתיים. סגנון משחקך היה יחודי ואופייני למי שלא ראה בכדורעף את מרכז חייו, למרות ההצטיינות שלא ניתן היה להסוותה. כמעט 2 מ´ גובה, גוף דקיק, לא אתלטי, תנועה גמלונית, הנחתה לא חזקה במיוחד אבל יעילה מאד. ועל הקרקע משחק לחימה. חניתה תמיד היתה מלאה בלוחמים. אחר כך היה האיחוד בין קבוצות הכדורעף של חניתה לאילון, הכדורעף הלך ודעך, ואותך הוא הפסיק לעניין, למרות שבשלבים אחדים שיחקת גם בנבחרת ישראל. כאן פחות או יותר נפרדו דרכינו. עד היום, כאשר נתת לי סיבה עצובה להוסיף עוד מאמר, אישי קצת יותר, למאמרי תאונות דרכים. יעקב
זה מכתב פרידה שכתב יעקב צלאל מאתר אוטוניוז כפרידה מחבר שנהרג בתאונה חזיתית,אולי זה יעשה משהו: לזכרו של אביתר רם, בן קיבוץ חניתה, שנהרג ביחד עם אשתו, אינגריד, בתאונת דרכים, שהתרחשה הבוקר בכביש 70. יעקב צלאל 19.12.01 שלום אביתר, לא נפגשנו כבר כ-20 שנה ובעתיד כבר לא נפגש, מאחר שנהרגת הבוקר בתאונת דרכים. שוטרת תנועה אמרה שהנהגים בישראל צריכים להבין שנהיגה בחורף שונה מנהיגה בקיץ, שהכביש רטוב, חלק ומסוכן. בטוחני שאינך זקוק להסברי השוטרת כדי לדעת את אשמתך, אם היתה כזו. נדמה לי שהיית כזה צנוע, שלא חושש לקחת על עצמו כל אחריות. אבל הפעם, גם אם טעית, לא אתה אשם במותך, במות אשתך וביתמות שנפלה על ילדיך. ואם תיטול על עצמך את האשמה, יהא זה רק משום שאינך מתמצא בפוליטיקה של תאונות הדרכים בישראל, פוליטיקה המקבעת מראש את הקורבן כאשם ואת הריבון כחף מפשע. אם תקבל עליך את האשמה, רק תסייע לשימורה וטיפוחה של הפוליטיקה הקטלנית הזו. אם היתה לך טעות, זו היתה הבחירה לנסוע בכביש מספר 70 במקום בכביש מספר 2 דרך נהריה, הקריות, חיפה וכביש החוף. כרבים אחרים, העדפת את כביש מסוכן יותר ואולי מהיר מעט יותר, עוקף קריות וחיפה, כביש 70, שרק לפני חודשים אחדים שיפצו את הצומת הצפונית שלו, צומת חניתה, הצומת של קיבוצך, והפכו אותה לצומת מסוכנת. אבל אתה, גדול שחקני הכדורעף של חניתה והגליל המערבי, נהרגת בקטע אחר של הכביש, קטע שסלילתו מחדש, לכביש דו מסלולי רב נתיבי, מתחייבת כבר זמן רב, הרבה יותר משיפוץ צומת חניתה. כביש 70, בקטע שבין צומת כברי לצומת יגור, הוא מכבישי האורך העמוסים, והתנועה עליו מסוכנת לאורך כל שעות היום. לפי הדיווח נהרגת בקטע ישר, לפני סידרת הפניות שדרומית לכניסה ליסעור, ונראה שהתנאים הקשים היו בעוכריך. לפני מספר שבועות נהרגו על אותו כביש, ליד עמקא, שלושה אנשים, רק לידיעתך. מי אשם שכביש מספר 70 נשאר כביש גרוע ומסוכן, שסטטיסטית תאונות עליו הן בלתי נמנעות? מן הסתם מדינת ישראל, שאחד מאחיך נפל על הגנתה ושגם אתה נטלת חלק לא מבוטל במעשה זה. אבל החיים כאן והיום אינם שווים הרבה בעיני השלטון, השולח את שוטריו להטיל את האשמה באזרחים המתים והחיים. אני זוכר אותך ממשחקי הדרבי הגדולים בכדורעף של הגליל המערבי בין הפועל אילון להפועל חניתה, בשנות ה-60 וה-70. היית איובינו הגדול ושחקנינו הדלים לא יכלו לעמוד מול קבוצת נערי הפלא של חניתה, שהיית כוכבה. המגרש הפתוח והרוחות העזות במגרשכם הפתוח, חייבו מיומנות מיוחדת לשליטה בכדור, ובאמצע החורף הרוחות והגשמים כמעט שלא הפריעו למשחק להתנהל, והגרעין הצרפתי חם המזג הפיג את הקור. לזכותכם אפשר לומר שגם במגרש הפתוח באילון הייתם מנצחים, בדרך כלל, אבל משאירים מערכה או שתיים. סגנון משחקך היה יחודי ואופייני למי שלא ראה בכדורעף את מרכז חייו, למרות ההצטיינות שלא ניתן היה להסוותה. כמעט 2 מ´ גובה, גוף דקיק, לא אתלטי, תנועה גמלונית, הנחתה לא חזקה במיוחד אבל יעילה מאד. ועל הקרקע משחק לחימה. חניתה תמיד היתה מלאה בלוחמים. אחר כך היה האיחוד בין קבוצות הכדורעף של חניתה לאילון, הכדורעף הלך ודעך, ואותך הוא הפסיק לעניין, למרות שבשלבים אחדים שיחקת גם בנבחרת ישראל. כאן פחות או יותר נפרדו דרכינו. עד היום, כאשר נתת לי סיבה עצובה להוסיף עוד מאמר, אישי קצת יותר, למאמרי תאונות דרכים. יעקב