התאבדות

[פרת ים כתומה]

התאבדות

רציתי לדעת מה קורה בעולם הבא לאדם שמתאבד. אם אפשר לצרף קישורים או אתרים בנושא אני אשמח תודה

 

[נאמן למקורות]

אין לו חלק לעולם הבא.

 

[פרת ים כתומה]

את זה ידעתי

רציתי לדעת ביתר פירוט אם אפשר. תודה

 

[asaf2000]

תגובה

יש תיאורים בספר "שומר אמונים" וגם בספר "ראשית חכמה".

 

[פרת ים כתומה]

יש לך אפשרות-

לתת לי ציטוט או משהו,?אני לא מכירה את הספרים האלו. הנושא מאוד חשוב לי. תודה רבה לשניכם

 

[Jermaine Jackson]

הערה צדדית

לא כל מי שמתאבד הוא בגדר "מתאבד" מהתורה [מאבד עצמו לדעת. צריך שיהיו כמה תנאים:למשל שהוא לא היה בעצבות,שהוא לא עשה תשובה וכו'

 

[פרת ים כתומה]

ואם הוא בעצבות?

אם בנאדם מתאבד בעקבות עצבות,ייאוש,חוסר יכולת להתמודד עם העולם?

 

[Jermaine Jackson]

אני לא בקיא

אבל יש הלכות מפורשות בעניין ולא כל אחד נקרא "מאבד עצמו לדעת"

 

[Ben2056]

למה, אתה רוצה להתאבד?

 

[אופירA]

אין רשות להתאבד

יש מקרים קיצוניים במיוחד שניתנה רשות מראש להתאבד, כגון שאדם אנוס (לעבור אחת מ-3 העבירות שהן בייהרג ובל יעבור) או שהוא מתיירא מעינויים קשים שאי אפשר לעמוד בהם וכו'. אדם יכול לעמוד בייסורים שיש להם קצבה (שהם זמניים), אך בדרך כלל אינו יכול לעמוד בייסורים קשים שאין להם קצבה (שאין להם סוף, ולכן אין לו תקווה כלל). אבל כיוון שאדם אינו יכול לדעת אם ייסוריו הם ללא קצבה - אין האמונה היהודית מאפשרת להתיר לו להתאבד. ולכן אנשים שהיו בכלא הסורי ועברו ייסורי גיהינום יכלו לשרוד בזכות התקווה שישתחררו יום אחד מכלאם. וכן האדם השרוי בייסורי הנפש, אינו יכול לעשות החלטה מודעת שאינו יכול לשאת את ייסוריו, כי צריך להתחזק באמונה שיש קצבה לייסורים אלו. אבל כאשר אדם כבר עשה מעשה והוא מוטל בר מינן - ברוב המקרים בימינו, שיש כל כך הרבה ייסורי הנפש, לא מתייחסים אליו כאל מי שאיבד עצמו לדעת, אלא כמי שעשה זאת מחמת שגעון או רוח רעה, שבהלכה אינו נחשב למאבד עצמו לדעת. אנשים שמנסים להתאבד מעידים שאין להם שליטה על המחשבות המביאות אותם למעשה, והם מתנודדים בין מצבים של שליטה לבין מצבים של חוסר שליטה. המצבים של חוסר שליטה הם הגדרה של שיגעון ורוח רעה, לכן אם האדם הצליח להתאבד במצב זה, אינו נחשב למאבד עצמו לדעת עפ"י היהדות. וכן גם אלו שעשו במודעות מלאה התחרטו בשעת מעשה וחזרו בתשובה ברגע האחרון, אלא שהיה מאוחר מידי. כך שאם שאלת על מנת לדעת מה לעשות - אין רשות להתאבד, ומי שמיוסר בייסורים קשים - צריך כל חייו לדרוש ברפואה ולשפר מצבו ולו בכהוא זה. ואם שאלת על מנת לדעת איך להתייחס לאדם שהתאבד כבר - בכל הכבוד הראוי, אם ידוע שהיה בעל ייסורים, וייסורי הנפש בפרט.

 

[Ben2056]

מה המקור

מה המקור לכך שאדם שיש לו יסורים קשים ח"ו רשאי להתאבד?

 

[Jermaine Jackson]

הוא לא רשאי ח"ו

ופשוט הוא לא ה"מאבד עצמו לדעת" שאליו התכוונה התורה.

 

[אופירA]

אין לי מקור - קראתי על זה

בקיצוש"ע כתוב כך: קטן המאבד עצמו - חשוב כשלא לדעת. וכן גדול אם נראה שעשה הדבר מחמת רוח רעה או שיגעון וכדומה, הוי שלא לדעת. וכן אם עשה הדבר מחמת אונס, שהיה מתיירא מעינויים קשים, כמו שאול המלך שהיה מתיירא שמא יעשו בו הפלישתים כרצונם - הרי הוא כשאר מת, ואין מונעין ממנו שום דבר. אבל קראתי בספר "עלי מרורות", שהוא יומן זכרונותיו של הרב אהרונסון, פוסק הלכה במחנות המוות, שהיו דיונים הלכתיים ארוכים בנושא זה, כאשר האנשים במחנות נידונו להכאות ללא קצבה, שאין אדם יכול לעמוד בהם. והם הסתמכו על דברי רז"ל: "אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה וכו'..." (כתובות לג, ב). (היות שלא קראתי את המקור, אינני יכולה להעיד מה היתה המסקנה שם). בכל אופן, עלו שם בדיונים ההלכתיים כמה עניינים שאינני יודעת מה פירושם: כגון שלא כל החכמים הסכימו עם מעשהו של שאול המלך. וכן הרב אהרונסון עצמו העיד שאמנם לא ידע מה לומר לחבריו בדיון ההלכתי שבו הגיעו למסקנה שמותר להם להתאבד, משום שהנימוקים ההלכתיים שלהם היו נכונים וצודקים. אבל הרגשתו היתה שנקודת האמונה הפנימית אינה מתירה לאדם להתאבד, משום שיש תקווה מסוימת שיישאר בכל זאת בחיים, למרות הכל. ולכן פסק שאסור (אך כמובן טיפל בקבורתם של אלו שהתאבדו והביאם לקבר ישראל). והרב אהרונסון מתאר, שהוא מצא את חברו תלוי בחבל, אך הוריד אותו ברגע האחרון והוא נשאר בחיים. החבר כעס מאוד על הרב שלא הניחו למות, אבל בסופו של דבר החבר נשאר בחיים ושרד את השואה! כך שהדברים הם כעיקרון, אבל לא פשוט שזה הלכה למעשה! אף אחד לא יכול לעשות לעצמו פרשנות כזו.