התאבדות

התאבדות

לפני כמה חודשים יצא לי להקשיב לראיון עם מישהו שאמר שאם מישהו התאבד כנראה שהנשמה שלו בחרה באופציה הזו לפני שהוא הגיע לכאן ולכן זה בסדר. בעקבות התוכנית של מנחם בן על התאבדות ביתו יצא לי לחשוב על זה. מגיל 12 היא רצתה למות.. מה אתם חושבים,?
 
לא מטרה

כמו אופצית יציאה כזו. הרי אומרים שאנשים שמתים בתאונות זו הייתה בחירה של הנשמה שלהם. אני תוהה לעצמי אם בהתאבדות זה אותו הדבר ואם לא אז מה השוני.
שיהיה ברור אני לא בעד התאבדות ואני חושבת שזה נוראי. אבל סתם יצא לי לחשוב על זה
 

חני2222

New member
לדעתי

הנשמה לא בוחרת להתאבד בכלל ..
וזה לא בסדר להתאבד היות והנשמה קוטעת את חייה
קוטעת את השיעורים שהיה עליה לעבור .
ולכן היא תגלגל במהירות לחיים הבאים .
ובהמשך
והיות ולא פתרה את הבעיות בעקבות התאבדותה
היא תחוווה את אותם הבעיות שהיו לה בגלגול הקודם .
רק כדי לסגור מעגל ולשחרר קארמה .ואת אותו שיעור .
לכן לא מומלץ .בכלל ....
 
זה מזכיר לי את המחזה של סארטר "בדלתיים סג

ורות", שמתרחש בגיהנום, כשאחד מהנידונים בחמת רצח
על חברו תוקף אותו ותוקע בו סכין, והחבר עם הסכין
התקועה בליבו, הולך מול התוקף וצוחק צחוק גדול:
"שכחת, כאן זה הגיהנום,
את המוות עברנו כבר,
כאן חיים לעולם..."
 


 
אבל איך זה

שיש אנשים שזה הדבר היחידי שהם רוצים.. ויש אנשים שזה ממש לא אופציה מבחינתם?
נגיד קראתי ראיון פעם על מישהו שהתאבד וחברה קרובה שלו אמרה שהוא אמר לה שמבחינתו זה לא היה שאלה של "איך אפשר" זה היה שאלה של "איך אפשר שלא"
 

חני2222

New member
תלוי אך האדם מבין את החיים

אך האדם לוקח את החיים וסף הרגישות של האדם ..
יש אנשים ששורדים למרות כל הקשיים ..
אבל שורדים ..
ויש אנשים שלא יכולים יותר לסבול את כל הקשים .
ובשבילם עדיף להתאבד ...
 
מה זאת אומרת לא יכול לסבול את הקשיים?

המסכן, רחמנות עליו...
אם ההתאבדות הייתה מקובלת (דתית,
מוסרית, חברתית) והייתה נגישה וקלה לביצוע-
כי אז היו יותר מתאבדים מאשר לא-מתאבדים...
שהרי אין אדם שבזמן כזה או אחר בחייו
לא סבל את הקשיים... כאשר המירווח בין
תפיסתו את עצמו כמי שכבר "לא יכול יותר"
ובין תפיסתו את עצמו כמי שעדיין מתמודד
ולא מוותר, הוא לפעמים דק כחוט השערה.
 

חני2222

New member
לכל אחד יש סף יכולת רגשית

ולא קשור הדת לכאן ...
שאדם מגיע לסף יאוש עמוק מאוד
הוא לא יסתכל לדעתי
עם זה מקובל חברתית או מוסרית או דתית ...
אבל ..
(מומלץ לא להתאבד )
לאור כל הכרוך לאחר ההתאבדות ...
 
חני יקרה, "יאוש עמוק מאד", זה כבר לא

"קשיים שהוא לא יכול לסבול", המסכן...
אלא מדובר כבר במצב של דיכאון, מצב שהוא פתלוגי.
שדורש טיפול תרופתי נוגד דיכאון,
ובנוסף שיקול דעת פסיכיאטרי האם לאשפז על מנת למנוע
התאבדות עד שהתרופות ישפיעו.
 
כמה מכם היו במצב של התאבדות?

שכל אחד נהיה פרופסור כאן להבין למה אנשים מתאבדים??

התאבדות יכולה רק אם יודעים שהמצב אבוד
זה יכול בכלכלה-חובות כספים,זה יכול במצב בריאותי,זה יכול במצב משפחתי--כמו שקרה
אצל משפחת מנחם בן,וזה יכול להיות בגלל אהבה נכזבת.

אצל מנחן בן זאת היתה הבת הלסבית שיש לה אבא שכתב ואמר דברים לא טובים על
דו מיניים.

אצל דודו טופז זה היה ייאוש ודיכאון ששירות הבתי סוהר הכניס אותו ,לא נתנו לו
לדבר עם הבנים שלו כעונש על ראיון שהוא נתן לאחד העיתונאים בטלפון
וכמובן המעשה שעשה הכניס אותו לדיכאון.

כשיודעים שאין סיכוי לפתור את הבעיה והעתיד נראה שחור
המוות הוא הפתרון היחיד

וכאדם שיודע שיש חיים אחרי המוות
יודע גם שהעתיד קבוע ואם מישהו התאבד זה הגורל שלו
והוא למד את השיעור שלו בחיים ועובר הלאה..
כמובן עדיף מוות טבעי ממחלה או תאונה ... אך לפעמים צריך לקחת את החיים לידיים.
 
אז זהו שלדעתי הגורל לא קבוע

אני אישית רציתי מלא פעמים למות בעבר הרחוק אבל אני לא ממש מסוגלת
לעשות את זה. כלומר אני יכולה לרצות אבל אני לא ממש מסוגלת לחתוך ורידים או לעשות
דברים אחרים הנחוצים לעניין.
זה די מאחורי אבל בדרך כלל הבעיה שלא פתירה עשויה להפתר בעתיד או שהסבל שהיא גורמת תפחת.
לכן התאבדות זה פיתרון אינסטנט שלא באמת פותר כלום
 
למעלה