השתתפות
לנעמה ולאה2ה 2 בוקר טוב, אני קצת יותר ותיקה, חודשיים מאז שאהובי ויקר ליבי החליט לעזוב אותנו בהפתעה מוחלטת, וממרום "הותק" שלי אני יכולה "לנחם" ולהגיד שהכאב רק הולך ומתעצם עם הזמן, הכל כרגע אתם עוברים שלב של הלם, אך רגע ההפנה הוא הקשה. זה המקום שבו אני נמצאת כעת בין הפנמה שמתבטא ברגעים הקטנים שהיו לנו עם האהובים שלנו, נוסעים ברכב ונזכרים במסעדה הטובה שנהגנו לאכול בה, בשדרה שנהגנו לטייל בה, וכל רגע זה מכה בבטן שהנה לא נהיה כאן יותר, לא נטייל במקום הזה יותר, הקניות בסופר הופכים לסיוט, רואים את כל המעמים שהוא אהב ואין טעם יותר לקנות, אין טעם לכלום בעצם, הכל כל כך אפלולי ולא ברור, תחושת הבדידות עוטפת אותי מכל כיוון ולא נותנת מנוח, אומרים לי הזמן יעשה את שלו, איך, זה רק הולך ונהיה כואב יותר ויותר, והעתיד לא נראה בכלל. אך יחד עם זאת, אני חייבת לציין שיש ימים טובים יותר, יש ימים שבהם אני מצליחה לחייך ולראות קצת את האור, יש ימים שאני מצליחה להרים את הראש, הולכת לעבודה מדברת עם אנשים , והבור השחור מניח לי לכמה רגעים, ואז שוה הכל נראה טוב אך כנראה ככה זה באבל, צעד קדימה שתיים אחורה, לאט לאט נצליח לראות את האור אניא אלי שלח לכולנו נחמה משמיים ועזור לנו לעבור את הרגעים הקשים האלה על מנת שנוכל להתקדם קדימה, לבנות לעצמנו חיים חדשים, כמו משל הנשר שקראתי כאן בפורום, 150 יום של התחדשות, אנו נמצאיפ כרגע בשלב שבו אנו מחליטים האם להתחדש, להתחיל לבנות חיים מחדש, ו/או לשקוע ולא להתרומם יותר הכל תלוי בנו, עם הזמן נרים את הראש ונבנה חיים חדשים, עם טעם ושמחה
לנעמה ולאה2ה 2 בוקר טוב, אני קצת יותר ותיקה, חודשיים מאז שאהובי ויקר ליבי החליט לעזוב אותנו בהפתעה מוחלטת, וממרום "הותק" שלי אני יכולה "לנחם" ולהגיד שהכאב רק הולך ומתעצם עם הזמן, הכל כרגע אתם עוברים שלב של הלם, אך רגע ההפנה הוא הקשה. זה המקום שבו אני נמצאת כעת בין הפנמה שמתבטא ברגעים הקטנים שהיו לנו עם האהובים שלנו, נוסעים ברכב ונזכרים במסעדה הטובה שנהגנו לאכול בה, בשדרה שנהגנו לטייל בה, וכל רגע זה מכה בבטן שהנה לא נהיה כאן יותר, לא נטייל במקום הזה יותר, הקניות בסופר הופכים לסיוט, רואים את כל המעמים שהוא אהב ואין טעם יותר לקנות, אין טעם לכלום בעצם, הכל כל כך אפלולי ולא ברור, תחושת הבדידות עוטפת אותי מכל כיוון ולא נותנת מנוח, אומרים לי הזמן יעשה את שלו, איך, זה רק הולך ונהיה כואב יותר ויותר, והעתיד לא נראה בכלל. אך יחד עם זאת, אני חייבת לציין שיש ימים טובים יותר, יש ימים שבהם אני מצליחה לחייך ולראות קצת את האור, יש ימים שאני מצליחה להרים את הראש, הולכת לעבודה מדברת עם אנשים , והבור השחור מניח לי לכמה רגעים, ואז שוה הכל נראה טוב אך כנראה ככה זה באבל, צעד קדימה שתיים אחורה, לאט לאט נצליח לראות את האור אניא אלי שלח לכולנו נחמה משמיים ועזור לנו לעבור את הרגעים הקשים האלה על מנת שנוכל להתקדם קדימה, לבנות לעצמנו חיים חדשים, כמו משל הנשר שקראתי כאן בפורום, 150 יום של התחדשות, אנו נמצאיפ כרגע בשלב שבו אנו מחליטים האם להתחדש, להתחיל לבנות חיים מחדש, ו/או לשקוע ולא להתרומם יותר הכל תלוי בנו, עם הזמן נרים את הראש ונבנה חיים חדשים, עם טעם ושמחה