ד ו ל פ י ן 11
New member
השתלשלות העניינים
בפעם הראשונה כשדיברנו, זה היה רק מסרים. הגבת למשהו שכתבתי . אמרת שריגשתי אותך, שגם לך היה פעם מפגש כזה, שרצית לחלוק איתי את הזיכרון. אהבתי את העדינות, את סימן השאלה הדמיוני בסוף המסר. עניתי. חזרת אלי. כל מכתב היה נועז יותר, אישי יותר, לא סיפור על מישהו, אלא רצון של יחד, של אתה ואני. חיכיתי למכתב ממך. הוא הגיע תמיד. ערב אחד דיברנו בטלפון. רעדנו שנינו,מתשוקה, מפעם הראשונה, מבלתי נודע. תיארת לי מה היית עושה , איך היית נוגע בי, איך הזין שלך מתפקע, איך אתה מאונן עכשיו איך רוצה שאראה אותך. שלחת לי SMS בלילה, עם כל צליל של הודעה שהתקבלה, כל גופי כאב, ידעתי ממי זה, שכבתי במיטה, בלי לקרא את ההודעה, רטובה ורועדת, רוצה רוצה רוצה. התקשרת אלי במשך היום, אמרתי שאני לא יכולה לדבר, אל תעני, רק תקשיבי לי, אמרת. כשהייתי נוסעת הביתה, באוטו, היית מתקשר אלי , גם אתה בנסיעה, והיינו מזדיינים דרך דיבורית. הצעתי שאשלח לך תמונה שלי, אתה לא רצית. אני רוצה אותך במציאות, לא בתמונה, את העור שלך, את הריח שלך, את השיער שלך, לנשק את קצות האצבעות שלך, לעגת בצוואר שלך, לכת לעיבוד בתוכך. לא רוצה תמונה. ערב אחד, כשהייתי בבית, ביקשת להתחבר במסנג'ר, עם מצלמה, רק בצד שלך. רצית שאראה אותך. בלי לומר מילה, רק להקשיב, לראות, לחוש. ישבתי על הרצפה, מחשב על המיטה והסתכלתי. ראיתי את גוף, זין ענק, חשוף, בידך, מלטף, בלי מעצורים, נשימות, רעידות, ידיים, או ידיים! כמה רציתי שתניח את ידך על שד, תחוש את הפטמה הגדולה, תלטף אותו , תיגע בשפתיים, כשאני ישובה על הרגל שלך ומרטיבה אותה, משתפשפת עליה. אז זה קרה. מאוחר בערב, הייתי עדיין בעבודה, אמרת לי בטלפון, אני נוסע עכשיו לים ואת מגיעה . לא, אמרתי, לא יכולה. אני בים, בצוק בתל ברוך, מחכה, וסגרת. לא הייתי מסוגלת לחשוב. יצאתי ונסעתי לים. עברנו לאוטו שלי, פתחנו את החלונות. ריח הים, ריח משכר של המלח, שפריצים רחוקים של מים. חושך, מעט אור מהירח ודממה. אין כל הגיון, אין מחשבות, אין כלום. וואקום של תשוקה מטורפת, רטובה, חושנית, מלאה בריחות חדשים, מגע חדש, ידיים, שוב הידיים האלה, מפשיטות, מלטפות, מענגות, הכול התערבב, גוף בתוך גוף. פה וזין, שפתיים ולשון, רוק ומיצי הכוס, אצבעות ושוב אצבעות. צעקות, סטירות, אנחות, גניחות, הכול הסתחרר וכאב, התחושה המתוקה של כאב החדירה, בבת אחד, בכוח, בעוצמה. והפיצוץ, והזרע, והדמעות. כן, הדמעות.
בפעם הראשונה כשדיברנו, זה היה רק מסרים. הגבת למשהו שכתבתי . אמרת שריגשתי אותך, שגם לך היה פעם מפגש כזה, שרצית לחלוק איתי את הזיכרון. אהבתי את העדינות, את סימן השאלה הדמיוני בסוף המסר. עניתי. חזרת אלי. כל מכתב היה נועז יותר, אישי יותר, לא סיפור על מישהו, אלא רצון של יחד, של אתה ואני. חיכיתי למכתב ממך. הוא הגיע תמיד. ערב אחד דיברנו בטלפון. רעדנו שנינו,מתשוקה, מפעם הראשונה, מבלתי נודע. תיארת לי מה היית עושה , איך היית נוגע בי, איך הזין שלך מתפקע, איך אתה מאונן עכשיו איך רוצה שאראה אותך. שלחת לי SMS בלילה, עם כל צליל של הודעה שהתקבלה, כל גופי כאב, ידעתי ממי זה, שכבתי במיטה, בלי לקרא את ההודעה, רטובה ורועדת, רוצה רוצה רוצה. התקשרת אלי במשך היום, אמרתי שאני לא יכולה לדבר, אל תעני, רק תקשיבי לי, אמרת. כשהייתי נוסעת הביתה, באוטו, היית מתקשר אלי , גם אתה בנסיעה, והיינו מזדיינים דרך דיבורית. הצעתי שאשלח לך תמונה שלי, אתה לא רצית. אני רוצה אותך במציאות, לא בתמונה, את העור שלך, את הריח שלך, את השיער שלך, לנשק את קצות האצבעות שלך, לעגת בצוואר שלך, לכת לעיבוד בתוכך. לא רוצה תמונה. ערב אחד, כשהייתי בבית, ביקשת להתחבר במסנג'ר, עם מצלמה, רק בצד שלך. רצית שאראה אותך. בלי לומר מילה, רק להקשיב, לראות, לחוש. ישבתי על הרצפה, מחשב על המיטה והסתכלתי. ראיתי את גוף, זין ענק, חשוף, בידך, מלטף, בלי מעצורים, נשימות, רעידות, ידיים, או ידיים! כמה רציתי שתניח את ידך על שד, תחוש את הפטמה הגדולה, תלטף אותו , תיגע בשפתיים, כשאני ישובה על הרגל שלך ומרטיבה אותה, משתפשפת עליה. אז זה קרה. מאוחר בערב, הייתי עדיין בעבודה, אמרת לי בטלפון, אני נוסע עכשיו לים ואת מגיעה . לא, אמרתי, לא יכולה. אני בים, בצוק בתל ברוך, מחכה, וסגרת. לא הייתי מסוגלת לחשוב. יצאתי ונסעתי לים. עברנו לאוטו שלי, פתחנו את החלונות. ריח הים, ריח משכר של המלח, שפריצים רחוקים של מים. חושך, מעט אור מהירח ודממה. אין כל הגיון, אין מחשבות, אין כלום. וואקום של תשוקה מטורפת, רטובה, חושנית, מלאה בריחות חדשים, מגע חדש, ידיים, שוב הידיים האלה, מפשיטות, מלטפות, מענגות, הכול התערבב, גוף בתוך גוף. פה וזין, שפתיים ולשון, רוק ומיצי הכוס, אצבעות ושוב אצבעות. צעקות, סטירות, אנחות, גניחות, הכול הסתחרר וכאב, התחושה המתוקה של כאב החדירה, בבת אחד, בכוח, בעוצמה. והפיצוץ, והזרע, והדמעות. כן, הדמעות.
