A GIFT OF LOVE
New member
השתיקה שלי......
השתיקה שלי- זו הצרחה הכי גדולה שבי. השתיקה שלי- זה הכאב הכי כואב אצלי. וכשהשקט יפול כמו חול קולי לאיש לא יגיע. אני רציתי לבכות אבל... פחדתי שזה יפריע. הדמעות קפאו על ריסי והכאב עדיין מפלח את כל גופי. ואיש לא יודע, ואיש לא ידע, איש לא יבין איך אותה ילדה קרה ומתנשאת יכולה לבכות?! וגם היא לא מבינה, מדוע לבכות? לבכות על עצמה?! היא כבר גדולה,גדולים לא בוכים... ואני מחפשת אותה, את הילדה הקטנה שבי, את הילדה התמימה, לו הייתי יכולה להשאיר אותה, את התמימות והילדותיות שבה, להקפיא את הזמן לנצח... העיניים התמימות והילדותיות רק הן נשארו לי ואני מחפשת בהן את הילדה הקטנה, את הלב הקטן הפועם בחוזקה, את התמימות והאהבה, אך היא כבר מזמן המשיכה הלאה, רצתה ושאפה ליותר. וכעת היא נעלמה לה. והיא נמצאת עמוק באחד מניבכי ליבי, מביטה בי בעיניה הגדולות, רואה את ידיי המושטות, אך ידה קצרה מדי, רחוקה אלפי מיילים, ימים, חודשים ושנים. ואני יודעת שהתמימות הזו לא תחזור יותר. היא נשארה שם בליבי הפועם. גלמודה אך עדיין תמימה וחושבת שתצליח אי פעם להדביק עימי פערים. אך אני יודעת שהיא לעולם: לא תצליח להדביק את הפערים, ליפול אל זרועותי הקרות, להתחכך בהן, ולחמם אותן בתמימות המתוקה. ``להביט בשתי עינייך. לחבק אותך אלי. ולנשום את התמימות המתוקה.... את הילדה שביקשתי. שעליה תמיד חלמתי. זאת אני שמחייכת בקטן. בחיי אגן עלייך ואשמור את צעדייך שתמיד תהיי בטוחה כל הזמן``....(סטאלוס ואורן חן) כן ילדה קטנה, אני משתדלת להגן עלייך, לשמר ולשמור אותך, תשארי שם, אותה ילדה עם לחיים אדמדמות וחיוך מתוק שהעולם כולו מחייך אליה ושומר עליה. ילדה, העולם ניסה לשמור עלייך אך זמן הוא זמן והעולם לא אחראי עליו. אז אני מנסה לשמור, מנסה בכל כוחי, רוצה שתשארי בי. ואני זועקת בכאב, זועקת ללא מילים,זועקת בשתיקה: `` חכי ילדה שבי לפני שתגדלי``... השתיקה שלי- זו הצרחה הכי גדולה שלי. השתיקה שלי- זה הכאב הכי כואב אצלי. וכשהשקט יפול כמו חול קולי לאיש לא יגיע. אני רציתי לבכות אבל... פחדתי שזה יפריע! (אביב גפן)
השתיקה שלי- זו הצרחה הכי גדולה שבי. השתיקה שלי- זה הכאב הכי כואב אצלי. וכשהשקט יפול כמו חול קולי לאיש לא יגיע. אני רציתי לבכות אבל... פחדתי שזה יפריע. הדמעות קפאו על ריסי והכאב עדיין מפלח את כל גופי. ואיש לא יודע, ואיש לא ידע, איש לא יבין איך אותה ילדה קרה ומתנשאת יכולה לבכות?! וגם היא לא מבינה, מדוע לבכות? לבכות על עצמה?! היא כבר גדולה,גדולים לא בוכים... ואני מחפשת אותה, את הילדה הקטנה שבי, את הילדה התמימה, לו הייתי יכולה להשאיר אותה, את התמימות והילדותיות שבה, להקפיא את הזמן לנצח... העיניים התמימות והילדותיות רק הן נשארו לי ואני מחפשת בהן את הילדה הקטנה, את הלב הקטן הפועם בחוזקה, את התמימות והאהבה, אך היא כבר מזמן המשיכה הלאה, רצתה ושאפה ליותר. וכעת היא נעלמה לה. והיא נמצאת עמוק באחד מניבכי ליבי, מביטה בי בעיניה הגדולות, רואה את ידיי המושטות, אך ידה קצרה מדי, רחוקה אלפי מיילים, ימים, חודשים ושנים. ואני יודעת שהתמימות הזו לא תחזור יותר. היא נשארה שם בליבי הפועם. גלמודה אך עדיין תמימה וחושבת שתצליח אי פעם להדביק עימי פערים. אך אני יודעת שהיא לעולם: לא תצליח להדביק את הפערים, ליפול אל זרועותי הקרות, להתחכך בהן, ולחמם אותן בתמימות המתוקה. ``להביט בשתי עינייך. לחבק אותך אלי. ולנשום את התמימות המתוקה.... את הילדה שביקשתי. שעליה תמיד חלמתי. זאת אני שמחייכת בקטן. בחיי אגן עלייך ואשמור את צעדייך שתמיד תהיי בטוחה כל הזמן``....(סטאלוס ואורן חן) כן ילדה קטנה, אני משתדלת להגן עלייך, לשמר ולשמור אותך, תשארי שם, אותה ילדה עם לחיים אדמדמות וחיוך מתוק שהעולם כולו מחייך אליה ושומר עליה. ילדה, העולם ניסה לשמור עלייך אך זמן הוא זמן והעולם לא אחראי עליו. אז אני מנסה לשמור, מנסה בכל כוחי, רוצה שתשארי בי. ואני זועקת בכאב, זועקת ללא מילים,זועקת בשתיקה: `` חכי ילדה שבי לפני שתגדלי``... השתיקה שלי- זו הצרחה הכי גדולה שלי. השתיקה שלי- זה הכאב הכי כואב אצלי. וכשהשקט יפול כמו חול קולי לאיש לא יגיע. אני רציתי לבכות אבל... פחדתי שזה יפריע! (אביב גפן)
