השריפה אשר שרף ה'....או, רשלנות פושעת?
בוקר טוב! איך שהתחלנו להריח את "ריח השריפה" בעיר חיפה, מעל פסגת הר הכרמל, פניתי את זוגתי יחד עם הילדה "נועה", היישר לירושלים, עיר "האבות", של זוגתי ושלי, כי שתינו נולדנו בירושלים, 02. (השתיים, הן רק זוגתי ואני) מזל, כי האסון קרה, בחג החנוכה, בו זוגתי "מובטלת" מכורח "חג האורים". לא רצינו לקחת סיכון, למען הילדה "נועה", כאשר היא עדיין מוגבלת. ילדה שבירה הצריכה השגחה צמודה, עד אשר היא תחלים סופית. היא, כן תחלים, בניגוד גמור לכל סיכוי רפואי והגיוני. כדאי להינשא ולהזדווג, לבת זוג אשר עוסקת "בחינוך", יש להן הרבה חופשות. (אם אין המורים משתכרים שכר ראוי והגון, לפחות יש להם חופשות בחגים.) אני, נותרתי עם הסבתא. כן להתפנות, לא להתפנות, בסוף, התפנינו. הסבתא שלי האלמנה, מאותן "מסורבות פינוי". עד אשר הסכימה להתפנות, צמחו לי עוד 45 שערות לבנות. תלשתי את כולן, בחמת זעם. אך, צמחו לי שערות אחרות במקומן, לבנות עוד יותר כהזדקנתי בין רגע. ולא היא. לא זקנתי ולא כלום, עד אשר באה לידי מצווה לגמול לה לסבתא המופלאה שלי, שאני אחמיץ אותה?. במקום אותן שערות לבנות שצמחו לי, צמחו לי יחד אתן אלף אלפי שערות בהירות אחרות. (מילא אני צובעת את שיער ראשי, שומרת על "הבלונד" בצבע החרדל. הבלונד הולך ומתכהה עם השנים, תמיד שואלים אותי, אם אני בלונדינה טבעית. ואני עונה: אני פשוט עוזרת לטבע, את האמת, רק זוגתי יודעת.....). יחד עם הסבתא, פניתי גם, את החברה שלה. יתכן והסבא שלי ז"ל, למקרים שכאלה, לפני מותו, מינה אותי אחראית בלעדית, לזוגתו. (אט אט הדודים שלי, נרגעים, הפסיקו את המאבק שהיה ביני לבינם, כאשר הם יודעים, שאין לי כל כוונה להשתלט על הרכוש הרב, אשר סבי ז"ל, הותיר אחריו. אני מנהלת את הרכוש הרב, ברווחים די טובים. את חלקי בירושה, סבי נתן לי לפני מותו. סבי ז"ל וסבתי שתחיה, קנו לי דירה. מה אני יכולה עוד לבקש? לא כלום. ) בזהירות מרובה, בנהיגה איטית, ברכב מושכר, בצד הימני של כביש החוף, הובלתי את סבתי ואת החברה שלה, אל העיר "נתניה" לבית מלון. אני, שונאת לנהוג בכבישי הארץ. אך, בשעת חרום, אני מסוגלת לנהוג. אין לי מילים לתאר, איך קבלו אותנו באותו בית המלון. מלון, אשר ידע פיגוע חבלני בערב חג הפסח. מייד, עשו לנו הנחה גדולה. לאחר שסבתי והחברה שלה, נרגעו והתמקמו בחדרן. אני, הסתובבתי בעיר נתניה, מהרהרת וזנוחה לאנחה לבדי. תוך כדי הסיבובים, מצאתי את ריקי זוגתי, אף היא מסתובבת למצוא אותי לאנחות. שתינו נדהמנו, עמדנו האחת מול השנייה, בלי מילים. יד ביד, ירדנו אל חוף הים, שם הצתנו עוד את הלהבה הבוערת בקרבנו. להבה, אשר לעולם אינה מזיקה. להבת האהבה, אשר כלל וכלל אינה זקוקה "למכבי אש". מי יודע כמה אהבות נכבו "בשריפה אשר שרף ה'", ועוד בחג האורים. סביר להניח, כי זו רשלנות פושעת... יהי זכרם ברוך...
