דניאל ולא אחרת
New member
השקט שלפני הסערה
יש את השלב הזה.
אני מזהה אותו.
שאני כבר מרגישה אותו כל כך חרמן.
החרמנות בראש ובגוף שלו.
והוא בדלימה.
הוא כל כך רוצה להתפוצץ כבר בתוכי.
וכל כך רוצה להמשיך.
והוא עוד לא החליט מה הוא רוצה יותר.
אז הוא מאט את הקצב.
ונכנס.
ויוצא.
ואני מרגישה כמה הוא קשה וגדול בתוכי.
וכמה אני מוצפת.
ואני כבר כמהה לרגע של הפיצוץ,
יודעת שממש עוד רגע זה יגיע.
אבל הוא מושך ואני מתענגת.
על הדילמה שלו. על צורך שלו. על ההנאה שלו.
ואז הוא מסתער.
קצבי, חזק, חסר שליטה, חסר מעצורים.
ואני מרגישה איך כולו בתוכי.
איך כל הגוף שלו מתפרק לתוכי והראש שלו מתנקה בשניה ממחשבות. וכל כולו בי.
ואז
אני גומרת...
יש את השלב הזה.
אני מזהה אותו.
שאני כבר מרגישה אותו כל כך חרמן.
החרמנות בראש ובגוף שלו.
והוא בדלימה.
הוא כל כך רוצה להתפוצץ כבר בתוכי.
וכל כך רוצה להמשיך.
והוא עוד לא החליט מה הוא רוצה יותר.
אז הוא מאט את הקצב.
ונכנס.
ויוצא.
ואני מרגישה כמה הוא קשה וגדול בתוכי.
וכמה אני מוצפת.
ואני כבר כמהה לרגע של הפיצוץ,
יודעת שממש עוד רגע זה יגיע.
אבל הוא מושך ואני מתענגת.
על הדילמה שלו. על צורך שלו. על ההנאה שלו.
ואז הוא מסתער.
קצבי, חזק, חסר שליטה, חסר מעצורים.
ואני מרגישה איך כולו בתוכי.
איך כל הגוף שלו מתפרק לתוכי והראש שלו מתנקה בשניה ממחשבות. וכל כולו בי.
ואז
אני גומרת...
