אז בואי נעמיד דברים על דיוקם
הוא כן מדבר איתך - כלומר שכל מה שאת מספרת זה זכרונות מדברים מהעבר שאת ממשיכה לחיות אותם עכשיו. חווה אותם שוב ושוב, מתרגשת מהם שוב ושוב, והם לא קורים כרגע. אבל כשאת נמצאת בתדר הזה של מיאוס, או מסכנות, או אובדן עצות - במקום להסתכל על המציאות ולראות שכרגע הכל בסדר. התדר הזה - משודר אליו, התחושות שלך הרגשות שלך- הם תדרים ותדרים מורגשים. כך שהוא מגיע הביתה ומקבל את הוייב המבואס שאת נמצאת בו - כי את מדמיינת איזו שתיקה או מדמיינת את התהום גדלה ביניכם - והוא מרגיש את זה, ופועל בהתאם. ברגע שאת לא תהיי במוד של ריב, או במוד של שתיקה, או במוד של מסכנות, תוכלי להחזיר לעצמך את השמחה. ואז לא משנה איך הוא יגיב, את ממילא בתוך השמחה שלך - ומקסימום את יכולה להדביק גם אותו. לאן שהולכת תשומת הלב, לשם הולכת האנרגיה, ושם נוצרות התוצאות. אז לפני שהוא מגיע הביתה, מקדי את תשומת הלב שלך בכל מה שאת אוהבת ומעריכה בו, תתרגשי מזה, תרגישי את זה, וזה התדר שתהיי בו. או-אז שהוא מגיע הביתה, תראי איך הוא מגיב. לא מתוך לבחון אותו - הוא לא חייב לך כלום, הוא מגיב איך שהוא מגיב. כשאת בוחנת אותו - את נמצאת במוד של בחינה - ושוב - זהו תדר. מקדי את תשומת הלב שלך בטוב, בשלווה, בשמחה, בפאן, בקירבה. וזה מה שתיצרי בחיים שלך. תהום - הוא מונח דרמטי בלבד. אין לו אחיזה במציאות אני בטוחה שלא ראית מימיך תהום, או אם ראית, אז פעם פעמיים.. אז שימי לב למונחים הדרמטיים שאת פועלת לפיהם - ותחזירי פשטות. רבתם, כל אחד מגיב איך שהוא מגיב. האחריות שלך לשנות את התגובה שלך בלבד. ואז התגובה שלו משתנה באופן טבעי לפי שלך. תחזרו להיות באותו צד זה התחלה טובה.
