בדומה לשפות אחרות, כמו גרמנית למשל
השפה המדוברת בערבית אינה אחידה, ומדובר בדיאלקטים שונים, לפעמים על הגבול של שפות שונות (אם משווים את הערבית המדוברת בעירק ובמרוקו, למשל). גם הבדלים גיאוגרפיים קטנים יכולים להיות מורגשים על-ידי דוברי ערבית מהאיזור (כך שע"י אופן הדיבור ניתן יהיה לזהות את המקור הגיאוגרפי של הדובר). השפה הכתובה היא אחידה בכל המדינות דוברות הערבית, במידה רבה מסיבה דתית - הקוראן, שמאחד שטח גיאוגרפי כל-כך גדול. השפה הכתובה, המכונה "ערבית ספרותית", עשויה להיות שונה מאוד מהשפות המדוברות השונות, והיא בעיקר הרבה יותר מורכבת מבחינה דקדוקית. ישנם מקרים בהם ידברו ערבית ספרותית: מסיבה פרקטית - אנשים מאזורים רחוקים מאוד נפגשים, וזו הדרך היחידה בהם הם יבינו זה את זה. במקרה זה, אין משתמשים בערבית ספרותית על כל כלליה הסבוכים, אלא גרסא פשוטה יותר. סיבה אחרת היא "ערבית רשמית", כמו בנאומים או חדשות. גם אז בדרך-כלל הערבית הספרותית עוברת הפשטה כלשהי. בדרך-כלל אנשי דת מוסלמים ידברו שפה ספרותית גבוהה יותר בנאומים ובדרשות. המקרה ההפוך הינו פחות נפוץ, כלומר, אם כותבים ערבית מדוברת, הרי שזה או לשם שימוש ספרותי כזה, בערך משהו כמו לכתוב עברית מאוד סלנגית, או במקרה אחר - כשהכותב ברמת-השכלה נמוכה, הוא יכתוב בשפה קרובה לשפה המדוברת שלו.