השפה הערבית

motorist

New member
השפה הערבית

כמה קרובה השפה הערבית הכתובה המשפה המדוברת. האם אפשר לכתוב את השפה המדוברת ולדבר בשפה הכתובה?
 
בדומה לשפות אחרות, כמו גרמנית למשל

השפה המדוברת בערבית אינה אחידה, ומדובר בדיאלקטים שונים, לפעמים על הגבול של שפות שונות (אם משווים את הערבית המדוברת בעירק ובמרוקו, למשל). גם הבדלים גיאוגרפיים קטנים יכולים להיות מורגשים על-ידי דוברי ערבית מהאיזור (כך שע"י אופן הדיבור ניתן יהיה לזהות את המקור הגיאוגרפי של הדובר). השפה הכתובה היא אחידה בכל המדינות דוברות הערבית, במידה רבה מסיבה דתית - הקוראן, שמאחד שטח גיאוגרפי כל-כך גדול. השפה הכתובה, המכונה "ערבית ספרותית", עשויה להיות שונה מאוד מהשפות המדוברות השונות, והיא בעיקר הרבה יותר מורכבת מבחינה דקדוקית. ישנם מקרים בהם ידברו ערבית ספרותית: מסיבה פרקטית - אנשים מאזורים רחוקים מאוד נפגשים, וזו הדרך היחידה בהם הם יבינו זה את זה. במקרה זה, אין משתמשים בערבית ספרותית על כל כלליה הסבוכים, אלא גרסא פשוטה יותר. סיבה אחרת היא "ערבית רשמית", כמו בנאומים או חדשות. גם אז בדרך-כלל הערבית הספרותית עוברת הפשטה כלשהי. בדרך-כלל אנשי דת מוסלמים ידברו שפה ספרותית גבוהה יותר בנאומים ובדרשות. המקרה ההפוך הינו פחות נפוץ, כלומר, אם כותבים ערבית מדוברת, הרי שזה או לשם שימוש ספרותי כזה, בערך משהו כמו לכתוב עברית מאוד סלנגית, או במקרה אחר - כשהכותב ברמת-השכלה נמוכה, הוא יכתוב בשפה קרובה לשפה המדוברת שלו.
 

Idan91

New member
קצתעל השפה הערבית -

הערבית התפשטה מערב הסעודית אל שאר המזרח התיכון וצפון אפריקה עם התפשטות האסלאם במאה ה-7 לספירה. השפה הייתה שפת הקוראן והספרות הקלאסית. במהלך השנים לא חלו בה כמעט שינויים בגלל מעמדה כשפת קודש. לצד השפה הצפרותית התפתחו להגים מדוברים באזורים שונים, לשימוש יומיומי. השפה הספרותית השתמרה בעיקר כשפה כתובה - כיום היא משמשת בעיקר כשפת תקשורת. בתחילת המאה ה-20, עם שקיעת האימפריה העות'מנית, נוספו לשפה הספרותית אלפי מילים חדשות כדי שתוכל להתאים לתקופה המודרנית. לא ידוע לי על כתיבה בשפה המדוברת - בשיעורי ערבית בתיכון, למשל, כשאנחנו לומדים מדוברת בעזרת דפים - הכתיבה היא באותיות עבריות, בעיקר בגלל העובדה שבערבית קיימים שלושה סימני ניקוד בלבד (םָ, םִ, םֻ), ובשפה המדוברת ישנם גם צלילים שונים.
 
הפלת אותי עכשיו עם החתימה

התגלגלתי באויר, לפרק זמן שנראה אינסופי, ובסוף נחתתי בכיתה ד', שיעור ספרות נהדר, עם מורה נהדרת. היה טוב.
 
הספרותית מאוד מדוברת

לא רק בחדשות ובהרצאות ידברו ספרותית, אלא המורה בכיתה ידבר אל תלמידיו בספרותית ויקבל תשובות בספרותית, כי ככה מכובד. בתום השיעור התלמידים ידברו בינהם רק במדוברת, וכך גם המורים בחדר המורים. הכי מדהים היה לראות ברחוב כמה חברה צעירים יושבים סביב שולחן, ואחד מהם מדקלם שירה וכולם קשובים כאילו שזה הדבר הכי טבעי שיש לחברה צעירים לעשות ביחד. איזה יופי!
 
סימני ניקוד

שלוש התנועות (פתחה, דמה, וכסרא), שווא נח (סוכון) ושלושה סימנים של ניקוד סופי לשם-עצם לא מיודע (תנווין פתחה, תנווין דמה ותנווין כסרא). אני משער שלזה הכוונה.
 
למעלה