פעם הייתי אופטימי
New member
השנה הקשה בחיי
יומולדת, עוד שנה עברה, השנה הכי מגעילה בחיי. עברתי כבר שנים שבהן נפטרו קרובים אליי, שנים של הפסדים כספיים של ההורים, ועוד דברים לא נעימים. אבל השנה הזאת בהחלט היתה השנה הקשה בחיי. חודשיים שאני עם דמעות בעיניים, חודשיים של כאב עצום. הפסדתי את הכל, את החברה הכי טובה שלי, את האמון באנשים, את העבודה שהיתה לי כל כך חשובה, השקעתי את הנשמה בכל אלה, וקיבלתי את הכל לפנים, זה לא סטירה, זה פיצוץ, התרסקות, הכל ביחד. נשארתי עם הכאב, מי שאומר שהכאב הוא בלב טועה, זה מרגיש כאילו הלב כבר לא שם. מרגיש כאילו כל מחשבה מטילה עוד ק"ג למקום ששם היה הלב. כואב לי, אני מאוכזב, לא יודע לאן ואיך להמשיך. מחפש להחליף את המקום הישן בו עבדתי, אבל לא מוצא מקום שיתאים לי. רוצה למלא את האיכפתיות בחזרה, אבל כבר לא איכפת לי מכלום. לוחץ לי בתוך הגוף, כואב לי מאוד, אבל לא יכול לשתף יותר אנשים, איבדתי את החשובים לי ביותר. מרגיש לבד, מרגיש כבד, מרגיש כואב, מרגיש חוסר טעם להמשיך.
יומולדת, עוד שנה עברה, השנה הכי מגעילה בחיי. עברתי כבר שנים שבהן נפטרו קרובים אליי, שנים של הפסדים כספיים של ההורים, ועוד דברים לא נעימים. אבל השנה הזאת בהחלט היתה השנה הקשה בחיי. חודשיים שאני עם דמעות בעיניים, חודשיים של כאב עצום. הפסדתי את הכל, את החברה הכי טובה שלי, את האמון באנשים, את העבודה שהיתה לי כל כך חשובה, השקעתי את הנשמה בכל אלה, וקיבלתי את הכל לפנים, זה לא סטירה, זה פיצוץ, התרסקות, הכל ביחד. נשארתי עם הכאב, מי שאומר שהכאב הוא בלב טועה, זה מרגיש כאילו הלב כבר לא שם. מרגיש כאילו כל מחשבה מטילה עוד ק"ג למקום ששם היה הלב. כואב לי, אני מאוכזב, לא יודע לאן ואיך להמשיך. מחפש להחליף את המקום הישן בו עבדתי, אבל לא מוצא מקום שיתאים לי. רוצה למלא את האיכפתיות בחזרה, אבל כבר לא איכפת לי מכלום. לוחץ לי בתוך הגוף, כואב לי מאוד, אבל לא יכול לשתף יותר אנשים, איבדתי את החשובים לי ביותר. מרגיש לבד, מרגיש כבד, מרגיש כואב, מרגיש חוסר טעם להמשיך.