השמנה = מחלה

[sharonoga]

חייבת להגיב

התחלתי להיכנס לפורום בימים האחרונים מבלי להגיב אבל ההודעה מחייבת את התגובה שלי.
זה קרה לי בגיל 14. הגעתי עם אבא שלי לרופא בעקבות סימני מתיחה שצצו לי בירכיים. אני אציין שהמשקל שלי היה 88/9 וגובהי בגיל הזה לקראת המטר 70. מלאה מאד אולי. שמנה? עדיין לא. אני גם אציין שרופא המשפחה שלנו היה מעבר לשמן, מה שנקרא השמנה חמורה.
ובכל זאת, ילדה בת 14, מורידה את מכנסיה ליד אבא שלה ומול הרופא כדי להראות לו, סיטואציה שגם ככה לא נעימה בלשון המעטה, והרופא כתגובה השתלח בי בצורה שעד היום (אני בת 26) לא חוויתי השתלחות שכזו. "את יודעת למה יש לך את זה? כי את שמנה! לא מלאה, לא עם עודף משקל, שמנה!" מיותר לציין שלא היה שום דבר רפואי באותם דברים שאמר לי. אני ואבא שלי היינו בשוק ובשלב הבא אני כבר התחלתי להתייפח בבכי. הרופא: "את יודעת למי לא מאמינים בחיים???" אבא שלי: "לרופאים?!" וכל זה תוך כדי בכי של ילדים כזה, הבכי הזה שמשאיר אותך עם קשיי נשימה. לא אני ולא אבא שלי ידענו איך לאכול התנהגות שכזו ובגלל זה אני גם לא מאשימה את אבא שלי שלא החטיף לו במקום. בשלב הבא כבר יצאתי בריצה מחדר הרופא ואבא שלי אחרי.
לרופא הזה לא חזרנו יותר.

 

[supersonic777]

ה"טייטל" שמן,הוא לא המחלה,אלא מה שמתווסף...

כתוצאה מ...

 

[polegra]

 

[צלמת טבע]

עצם זה שההשמנה נחשבת ל"מגיפה"...

מעידה על זה שאנשים מקשרים באופן מאוד חזק בין השמנה לבין מחלות. עצם זה שגם עולם הרפואה מקשר בין מחלות כמו סוכרת או מחלות לב לבין השמנה (ולא למשל בינן לבין אורח חיים בריא) יוצרת מין קישור אוטומאטי כזה בין השמנה לבין מחלה - ולכן כשיש מחלה הולכים לרופא.

 

[supersonic777]

זה מפני שכל מה שהוא "מביא" איתו...

 

[Blue Rose]

קודם כל- חשוב לשמור על הבריאות אצל ילדים

אם הילדה עלתה הרבה במשקל בטווח זמן קצר- בעוד שהתפריט לא השתנה- כן, זו סיבה ללכת לרופא.
לי זכור משהו אחר...
ישיבה בקיבוץ עם אמא שלי ועוד כמה מבוגרים שאני לא מכירה כדי שיתנו לה כסף לקנות עבורי דיאטה של מרזי מורית. עם הבטחה שאצמד לתכנית...

אבל כן, השמנה מקושרת עם מחלות...ע"י אנשים, ע"י רופאים, ע"י מומחים....שאנילא יכולה להגיד שהם טועים וה*סיכויים* לא בעייתיים יותר....אבל סיכוי לא הופך אותילחולה ואשמח אם יתיחסו אלי בהתאם. לעומת זאת- קל מאוד לאבחן לפי מראה...קל...וקל הופך לדרך חיים.

רוזי! שצריכה עוד לנסח את דעתה בצורה יותר טובה....

 

[PantherettePitz]

אני חייבת לציין

שבעוד שאני מבינה מה פסול בהתייחסות האוטומטית של רופא לאדם שמן כאל אדם חולה (כלומר, חולה כאן ועכשיו), ובוודאי חושבת שהתנהגות מזלזלת/פוגעת/לא קשובה של רופא למטופל מכל סיבה שהיא היא משהו שלא אמור לקרות (וכמו שאני לומדת בימים אלה ממש, גם משהו שפוגע בטיפול הרפואי), היום, כסטודנטית לרפואה אני לומדת על הסיכונים המוגברים שקיימים אצל אדם שמן לחלות במחלות מסוימות רק מעצם העובדה שיש לו עודף שומן ברקמות. הכוונה לא ל-BMI למקרה שמישהו ירגיש צורך להסביר לי שגם אנשים שריריים לא תמיד בטווח התקין, אלא למצב שבו יש יותר שומן מאשר הכמות הרצויה. הרפואה היום מנסה לעסוק לא רק בטיפול במחלות אלא גם, ואולי בעיקר, במניעתן מראש והסברה לגבי השמנת יתר (כמו גם עישון, צריכה עודפת של אלכוהול ועוד הרבה-הרבה דברים) היא חלק מזה. הדברים האלה לא באים אחד על חשבון השני אלא במצטבר, כמו שאם להתייחס למשהו שנכתב בשרשור הזה - מדברים כמובן גם על אכילה נכונה ובריאה וממש לא מתמקדים רק במשקל.

זה רק לגבי מה שעומד מאחורי הדברים. כמובן שבמציאות היישום של מטרות ההסברה והמניעה יכול להיות שגוי מאוד, כמו הרבה, הרבה מקרים של כוונות טובות שהתגלגלו למעשים רעים שהספקתי להיחשף אליהם בזמן הקצר של הלימודים שלי (למשל - אוקי, אמרנו שצריך להסביר. מגיע אלי אדם שמן עם מחלה שאין לה קשר. גם אם נניח שאני רוצה להסביר לו על הסכנות בהשמנת יתר - ולא בטוח בכלל שאני רוצה - לא בשביל זה הוא בא אלי, וזה אחד הדברים הבודדים שאפשר לומר שבהסתברות כמעט מוחלטת הוא כבר יודע. לקשר בין דלקת הגרון שלו להשמנה או לנזוף בו לגבי זה רק יגרום לכך שאולי הוא לא יחזור אלי או בכלל לרופא. מעבר לכך, כפי שמזכירים לנו שוב ושוב - היום התפישה המקובלת היא שהחולה הוא זה שקובע את האג׳נדה של הפגישה הרפואית).
הרופאים שמלמדים באוניברסיטה הם ממש לא רוב הרופאים, כמובן, ולא מייצגים כנראה את רוב הרופאים הפעילים היום, אבל בלימודים שלנו יש דגש מאוד גדול על מה שכתבתי פה ויש לנו הרבה קורסים שעוסקים בפן התקשורתי מול החולה ובהקשבה לו והכבוד כלפיו, וניכר שמנסים לחנך פה רופאים לתפישה וסגנון אחרים מאוד. זה אומר שלפחות היום נראה לי ברור לחלוטין שלא אצעק על מטופל או ארכז את כל הטיפול בהתייחסות לנקודה ספציפית שהיא מניעתית, או אתנהג בדרכים שתוארו כאן, אבל זה לא אומר שאני אתעלם מהידע הרפואי שקיים היום (שזה אומר, התייחסות גם להשפעת משקל ושומן עודף על נושאים שהם חלק ממסגרת הטיפול שהמטופל הגדיר, כמו גם נתונים וגורמי סיכון אחרים).

 

[צלמת טבע]

אבל התשובה שלך מעלה עוד כמה שאלות...

עד כמה שהבנתי את מתייחסת לאחוז שומן בגוף כגורם מסכן לתחלואה. אבל זה ידוע שיש הרבה אנשים שהם רזים מבחינת BMI או משקל - אבל מבחינת אחוזי שומן הם יכולים להחשב לשמנים, וישנם שמנים שמצבם לא כזה גרוע כי יש להם מסת שריר יחסית גדולה (ואז השומן תופס פחות אחוזים מהמשקל). אבל אני לא ראיתי אף פעם משקל שמודד מסת שריר לעומת מסת שומן באף קופת חולים...

ובנוסף, מה ההשפעה של רקמת השומן לעומת השפעת אורח החיים על הסיכון למחלות?

 

[PantherettePitz]

היופי הוא

שדברים לא באים אחד על חשבון השני.
אני יכולה לספר לך שאני רזה מאוד אבל אחוז השומן שלי גבוה יחסית, ואני אכן עולה לקופת החולים שלי כסף כרגע בפיזיותרפיה כי השרירים שלי חלשים ופגועים מאוד.
השאלות שאת מעלה הן טובות והתשובה לדעתי תהיה, למרבה הצער - כסף. קופות חולים הן הרי בעצם חברות ביטוח והן לא ששות להוציא כסף על טיפול באנשים. הצד החיובי הוא שזה דוחף אותן להשקיע ברפואה מונעת (כי טיפול עולה יותר) והצד השלילי הוא שזה גורם להן לנסות לטפל רק במי שצריך. בכמויות כאלה של אנשים זה אומר שפונים לסטטיסטיקה ומה לעשות - הסטטיסטיקה אומרת שאצל שמנים יש יותר מקרים של אחוזי שומן גבוהים וצריכת שומן עודפת מאשר אצל רזים.

מכאן השאלה היא מה עושים עם זה, וכאן אני חושבת שכולם יסכימו איתי שהמצב הקיים רחוק מאידיאלי. יש לכך גורמים מערכתיים וגורמים שקשורים בדגשים שמקבל רופא בהכשרה שלו מעבר לאישיות של הרופא עצמו, וזה מתרכז לכדי העובדה שההסברה לא נעשית במקומות הרלוונטיים ומול מי שמעוניין בכך ולא נעשית בצורה ראויה. אספר לך על עצמי: בתור מתבגרת הייתי בתת משקל גדול באופן טבעי. הרופא שלי הכיר אותי והקפיד לערוך לי בדיקות תקופתיות ומצא שאני בריאה. כשהגעתי לרופאה מומחית כלשהי היא סירבה לטפל בי כי אני רזה מדי (במשהו שלא היה קשור למשקל) וכשהתעקשתי לא הסכימה להסתפק במכתב מרופא המשפחה ושלחה אותי לאק״ג. מאחר שלא הייתה סיבה אמיתית לעשות אותו קבעו לי תור מרוחק מאוד והטיפול, שהייתי צריכה לקבל יחסית בדחיפות, התמסמס. זו דוגמה לרפואה מתגוננת ומניעתית מדי, שמפספסת דברים חשובים שיש מולה (בעיות לב שהיא ניסתה למנוע אין לי; מהמחלה ההיא סבלתי ונדרש יותר זמן לטפל בה).
זו גם דעתי לגבי היחס להשמנת יתר: כל מה שציינתי יכול להיות נכון אצל אדם שמן וגם בהסתברות גבוהה יותר מאשר אדם רזה, אבל אם האדם הספציפי שמולי מקפיד ונבדק והכל תקין, או שמשהו אחר לגמרי גורם לו לחלות, או שהוא לא מעוניין לשנות את המצב ואני חוזרת על מנטרה קבועה באוזניו - אני לא מטפלת בו בצורה טובה והדבר הכי טוב שיכול לקרות לו הוא שיחליף רופא ויתעקש לשמור על בריאותו בהתאם לצרכיו ובתנאים שלו. את יכולה לנחש שהרוב לא יתעקשו כך במצב הנוכחי. מה שמקבלים הוא אנשים שגורמי הסיכון משפיעים עליהם וגורמים לתחלואה אבל הם לא מודעים לכך ולא מקבלים טיפול (שמגיע להם גם אם הם מתעלמים במודע מגורם הסיכון) ובהרבה מקרים גם לא יהיו מודעים לסיכון כי אם יש לך דלקת גרון ומאשימים את ההשמנה שלך את גם תפתחי ספקות בנוגע להיות ההשמנה גורם סיכון בכלל; ותוצאה רעה נוספת של אנשים שמסתובבים עם מחלה לא מטופלת כי הרופא שלהם הפיל הכל על ההשמנה ואולי כי הם אפילו לא הגיעו לרופא כי ׳זה מה שרופאים עושים׳.

 

[עלמה88]

אוהבת את הגישה שלך,אבל...

אין שאלה לגבי העובדה שהשמנה קשורה למחלות כנראה גם גורמת לתחלואה.
קשה לי להאמין שבחברה שלנו אנשים לא מודעים לכך, או לא מודעים לעובדה שהם שמנים ואני חושבת שרובם היו מעדיפים להיות רזים.
הבעיה היא שעוד לא נמצאה הדרך להרזות אנשים. הדרך המוכרת גורמת בטווח ארוך להשמנה, לא להרזיה.
קשה לי עם העובדה שמעבירים את האחריות לפרט בלי לתת לו כלים אמיתיים להתמודד. מבקשים ממנו "אופי" "כוח רצון" "בלי תרוצים" , מבקשים ממנו להתעלם מהגנטיקה, מהשונות הטבעית בין אנשים, ומהעובדה שהדיאטה גרמה לו להשמין. בסופו של דבר מאמשימים אותו בהשמנה.
במקביל אף אחד לא טורח לצמצם את השיווק האגרסיבי של אוכל מעובד, מזיק. אף אחד לא משווק באותה התלהבות אוכל פשוט בריא וזול וצריך הרבה כסף כדי ליהנות מספורט. אני יודעת שאפשר ללכת בפארק, אבל לומר את האמת זה לא כזה מעניין או מהנה ויש אינספור ענפי ספורט מהנים שנעים וקל להתמיד בהם, או לשלב ולגוון פעילות. בשביל זה כבר צריך כסף.
חשוב לעקוב אחרי המצב הבריואתי ולהיבדק.
חשוב לאכול בריא ולהניע את הגוף.
איך עושים את זה? אולי פחות עם הפחדה ויותר עם הסברה....ועם הרבה כבוד וחמלה.
הייתי רוצה שרופאים יובילו קו כזה אבל במצב הנוכחי, כשלרופא יש כל כך מעט זמן להקדיש לחולה, נדמה לפעמים שהכי קל להגיד לו לך תעשה דיאטה, אחר כך נדבר...

 

[PantherettePitz]

תראי,

אין ספק שהמערכת לא בנויה להתמודד עם המצב הזה. בסופו של דבר אנחנו חיים בחברה של שפע עם גוף שמתוכנת למצב של חסר. זה אולי משהו שהרפואה מנסה למצוא לו פתרונות ולשנות אותו אבל זה דבר מאוד בעייתי וברור שזה בכל מקרה ידרוש מהאדם לוותר על אינסטינקטים מאוד בסיסיים שלו. זה לא קל ואני חושבת שהיום יותר ויותר רופאים מבינים את זה.
היום בדיוק דיברנו באחד השיעורים על עיכול של שומן ודיברנו על האפשרויות שעומדות בפני הרופא להמליץ למטופל שרוצה לרדת במשקל. זה מצער לומר שהאפשרויות היעילות ביותר הן ניתוחיות, ושלכולן יש תופעות לוואי.
לדעתי האישית, אני לא חושבת שרופא צריך להפיל על המטופל את האחריות במובן של 'תרזה ואז נדבר', אבל מצד שני אני גם לא חושבת שהרופא צריך לטפל בהשמנה כי באמת שלרפואה אין המון מה להציע כאן והכל כרוך בדברים שהמטופל צריך לבצע (למעט ניתוחים, אבל אני באופן אישי נגד ניתוחים כאלה אלא במקרים חריגים). לדעתי רופא טוב הוא רופא שעוזר למטופל ככל יכולתו, מפנה אותו לאן שצריך וכו' אבל מתמודד עם העובדה שהמטופל שלו שמן כמצב נתון - אם המטופל רוצה לנסות לטפל בכך, אם הוא לא רוצה, אם הוא מעוניין להיות במעקב בגלל הסיכונים הנובעים מכך ואם הוא לא. באופן אישי, אם בעתיד יבוא אלי מטופל שמן שסובל ממחלות שהשמנה היא גורם סיכון שלהן ולא היה מעוניין לנסות לשנות את אורח חייו ולא היה מעוניין להיבדק עד שכבר היה חולה, אני מודה שזה יתסכל אותי (כי אפילו אם הוא היה נשאר שמן יכול להיות שאפשר היה למנוע את המצב או לשפר אותו) אבל אני בהחלט אשאף לשים את התסכול בצד ולטפל בו לא מתוך התפישה של "אתה אשם". כי זו לדעתי הבעיה העיקרית: מטופל שמגיע כשהוא כבר חולה, במחלה שכן קשורה להשמנה, והרופא אומר לו: נו, בטח, מה אתה מצפה שיקרה? כאמור, זה לא גורם סיכון שקל לטפל בו ואני חושבת שרופא צריך להיות מודע לכך ולא להטיל את האשמה על המטופל כי זה בטוח לא מועיל.

 

[עלמה88]

עולמנו מורכב

הרבה אנשים מגיעים לרופא רק כשהם חולים. נדמה לי שזה נכון לגבי הרבה מחלות.
לרב זה לא ניראה. העובדה שהשמנה ניראת לעין גורמת ליחס קשה, משפיל, מתנשא לחולים שמנים.
ראית את זה?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4375858,00.html

אנחנו אכן חיים בחברה של שפע בגוף המותאם לחוסר.
אנחנו חיים בחברה שהערך העליון שלה הוא צריכה מה שאומר שהשפע משווק בלי סוף ובאגרסיביות
תעשיית המזון ותעשיית הדיאטה מרוויחות הון מהבלבול שלנו

יש לנו השפעה על עצמנו. אנחנו לא חייבים לאכול את כל מה שמאכילים אותנו. לא כשמדובר באוכל, לא כשמדובר בדיאטה וגם לא כשמדובר ביחס של רופא.

אני מקוה שירבו רופאים כמוך

 

[PantherettePitz]

תודה

(זו בערך המחמאה הכי טובה שאפשר לקבל בשלב בו אני נמצאת...)

ראיתי את הכתבה, ויש לי הרבה ביקורת על רופאים כאלה. גם מי שפועל מתוך הכוונה הכי טובה לא בהכרח מבין שכרופא הוא נמצא בעמדת כוח של מי שיש לו את הידע מול המטופל, שבמיוחד במקרה של אשפוז בבי"ח אין לו את היכולת לעצור אותו ולמתוח את הגבול. אני מעדיפה לחשוב שהרוב המוחלט של הרופאים באמת רוצה את טובתם של המטופלים אבל זה לא אומר שכולם או אפילו רובם יודעים איך לעשות את זה ואיך לגשת למטופל.
אני כותבת פה גם כדי לספר שיש מודעות לחשיבות של העניין ושמשקיעים הרבה כבר מהרגע הראשון בלימוד שהוא מעבר לידע הרפואי ה"טכני".

ואת צודקת לגבי מה שאת אומרת על המשקל. אדם מעשן יכול לבחור לא להגיע לחדר הרופא מסריח מסיגריות, אם הוא רוצה להימנע מהאפשרות שהרופא יבחר להסביר לו שזה מזיק גם אם הוא לא מעוניין בכך (לא שזה בסדר למקד את הטיפול בנושא הזה ללא רצונו של המטופל, וכמובן - סביר להניח שגם במקרה הזה, הוא יודע). אדם שמן לא יכול להשאיר את משקל גופו בחוץ ורופאים צריכים לזכור יותר שזה לא אומר שהוא בהכרח בוחר להכניס את הנושא הזה לאג'נדה של הטיפול לאותו יום.

 

[עלמה88]

 

[bubq]

הנה פוסט מצוין שקראתי, בנושא הזה :

http://vandersister.wordpress.com/2013/04/29/tuches/