אוקי, עכשיו
נראה לי שנסכים כמעט לגבי הכל, כי גם לי בהחלט יש ביקורת כלפי מערכת הבריאות (למעשה, מאחר שאני צפויה להשתלב בה בעוד כמה שנים סביר להניח שיש לי יותר ביקורת כלפיה מאשר מי שמסתכל עליה רק מצד המטופל).
בשנים האחרונות, עקב מעבר לרפואה שבה המטופל הוא במרכז והתרחקות מהרפואה הפטרנליסטית, יש גם הכרה בכך שהרופאים שעובדים היום במערכת לעתים קרובות מתקשים להפנים את השינויים בה. זה בהחלט יכול לגרום לכך שבמקום לתת למטופל את המידע ולבחור בעצמו רופאים מפעילים לחץ לכיוון הדעות והאמונות שלהם אפילו מבלי להיות מודעים לכך.
אני אתן דוגמה הפוכה למה שאת מתארת: הגינקולוג שמטפל בי (שאפשר לומר שנבחר בפינצטה: אני נוסעת מרחק של שעה לעיר אחרת כדי להגיע אליו), למשל, הסביר לי על משטח פאפ, עשיתי אותו כמה פעמים ומאחר שאני נשואה עכשיו וגם התחסנתי החלטתי לקחת את הסיכון ולהיבדק לעתים רחוקות יותר, הסברתי לו את זה והוא מכבד את ההחלטה שלי לחלוטין, בלי להפעיל עלי כל לחץ. מנגד, אני מכירה כמה אנשים שלא רצו ללכת לקולונוסקופיה והרופאים שלהם לחצו עליהם וכמעט איימו עליהם לגבי ההשלכות עד שהם התרצו והלכו. אין ספק שקשה למצוא רופא שמפנים ומבין איך לפעול במסגרת "כללי המשחק" החדשים מאחר שרובם הוכשרו לפני שהתפישה הזו נעשתה דומיננטית ובטח לפני שחוקק חוק זכויות החולה בארץ שנותן לתפישה הזו ביטוי חוקי.
לגבי הדגש על רפואה מונעת, מערכת הבריאות גורמת כאן לבעיה מסוימת: המערכת נגישה לכולנו ונחזית לרפואה ציבורית, אך למעשה, הרפואה בה אנחנו נתקלים בטיפול בהקילה (במסגרת קופ"ח) היא בעצם רפואה פרטית לכל דבר, והרופאים המטפלים הם שכיריה. זה טוב, מצד אחד, כי יש נגישות לרפואה גם לאנשים שידם אינה משגת; זה רע, מצד שני, כי כאשר הרופאים הם שכיריה של חברת הביטוח הם כפופים הרבה יותר לשיקולים חיצוניים מאשר לוּ היו רופאים פרטיים לכל דבר וחברת הביטוח רק הייתה משלמת בסוף (שיטה שנהוגה בהרבה מדינות בעולם, ושוב - החיסרון העיקרי שלה הוא אי-נגישות של המערכת להרבה אוכלוסיות). איך אמרו כבר כמה מרצים שלי - רופא בקופ"ח ננזף בחודש הראשון שבו הוא חורג ממכסת ההפניות שלו ל-MRI, מקבל הערה לתיק האישי בחודש השני, וכבר לא שם בחודש השלישי. למעשה, הרפואה שממומנת על-ידי חברות הביטוח שואפת להיות כמה שיותר רפואה מונעת (יקר הרבה יותר לממן טיפול במחלות), אך היא מוטה משיקולים כספיים בצורה כזו שבהחלט ראוי להעביר עליה ביקורת. למשל, אם יש בדיקה שמאפשרת גילוי מוקדם של מחלה שמסכנת הרבה אנשים אך הטיפול בה זול יחסית אם היא מתפרצת, קופות החולים יעדיפו לא לממן אותה אלא בדיקה למחלה שמתפרצת לעתים הרבה יותר נדירות אך הטיפול בה יקר מאוד. לשם כך ועדת סל הבריאות אמורה להחליט לגבי הטיפולים שנכנסים לסל ונמצאים בה נציגים של כל מיני קבוצות, אבל ברור שזה לא מספיק. אפשר להעיר בנוסף, שהנתח התקציבי שמוקדש לעניין הוא מלכתחילה קטן מדי וגם זה פוגע באפשרות לספק רפואה מונעת איכותית למי שאין לו נגישות לרפואה פרטית שתמומן מכיסו.
והתייחסות לדברים הספציפיים שציינת:
לגבי שיטת הקנגורו: זו שיטה שהולכת נעשית יותר ויותר מוכרת בפגיות בבתי-החולים. יש לי כמה חברים שהם הורים לפגים ואת כולם עודדו להשתמש בה בפגיה. אני עדיין רחוקה מלהכיר את כל הפגיות בארץ, כמובן, אבל לא נתקלתי בשנים האחרונות (הכוונה 2-3 שנים) בפגיה שדוחה את השיטה הזו. בארצות אחרות ככל שאני יודעת הנושא מוכר ומוערך (בכל זאת, כשמדברים על "רפואה" אפשר לחרוג גם מה-Scope הצר של הרפואה בישראל).
לגבי לידה ביתית מול לידה בבי"ח: בכתבה שצירפת לא מצאתי הפניות שאני יכולה להגיע אליהן ברשת. קראתי את המחקר שצירפת שנראה יסודי בהחלט. המסקנות שלו מעט שונות ממה שאת מציינת: המסקנות שלו הן שניתן להמליץ לנשים שזו לא לידתן הראשונה לתכנן לידה ביתית עם נגישות לבי"ח או לידה בבי"ח במחלקת יולדות, לפי רצונן, מפני שלא נמצא שוני סטטיסטי בכמות של סיבוכים ספציפיים (שכיחים יחסית) ומיתות של היולדת/ולד במהלך הלידה בין שתי השיטות. לגבי יולדות שזו הלידה הראשונה שלהן, דווקא נמצא סיכון מוגבר מעט ללידות ביתות. אכן, כפי שציינת, נמצאו יותר התערבויות בלידות שאירעו בבית-החולים וזה לא ממצא מפתיע. לכן, בהתאם למסקנת המחקר אישה שזו לידתה השנייה והלאה בהחלט יכולה לבחור להימנע מהאפשרות הזו אם היא מעדיפה.
שני סייגים משמעותיים שצריך לציין פה - ראשית, המחקר נעשה על 250 לידות שזה לא הרבה. זה לא אומר שהתוצאות לא נכונות אבל כן אומר למשל לגבי הממצא על נשים שזו לידתן הראשונה שצריך מחקר גדול יותר כדי להעריך את המשמעות שלו. שנית, מה שהמחקר אומר נכון אך ורק לסטנדרטים שהמחקר הציב - לידה משבוע 37 ומעלה, בתנאים רפואיים ספציפיים, עם נגישות מיידית לבי"ח ובליווי מיילדת מוסמכת בלבד.
לגבי הארץ, חשוב לציין שלא מצאתי מחקר דומה אבל כן מצאתי בחיפוש בגוגל את ארגון מיילדות הבית ובעיקרון התנאים שהן מביאות שם (מתוך חוזר של משרד הבריאות) הם זהים לתנאי הסף להשתתפות במחקר שהבאת. מעבר לכך שהייתי שמחה אם מחקר כזה יתבצע, גם פה צריך לשאול את השאלה כמה לידות ביתיות בארץ מתבצעות בתנאים האלה וכמה לא. אם רוב המקרים הם בתנאים האלה, אכן אפשר יהיה לומר שמי שזו לא לידתה הראשונה ורוצה להפחית את הסיכוי להתערבות יכולה לבחור בלידה ביתית בתנאים הבסיסיים שהוצבו במחקר, בלי להגדיל בצורה מובחנת את הסיכון לסיבוכים (אם כי עדיין, כדי שיהיה אפשר לומר את זה בצורה רצינית יותר צריך מחקר שיכלול יותר מקרים).
