השמוצניק"ים בקטמונים

[AYELET1]

השמוצניק"ים בקטמונים

מבנה מט לנפול של קן השומר הצעיר בקטמונים, שעמד להשתדרג למבנה אבן גדול, הביא לכתבה, שלינק אליה מצורף כאן. תוך כדי, עלו כמה נושאים בוערים על"פ השטח, ויצא מן הבקבוק "השד העדתי" . בכתבה מדובר על אנשי הקן, שסברו שהם עושים טובה ומהווים בונוס לשכונות הקטמונים, בהן הם נמצאים, ועל אנשי השכונות הללו הרואים בהם גוף מתנשא. בדיונים הועלו כמה הצעות אופרטיביות. מה דעתכם על דרישת אנשי הקטמונים, לא לנסות להפכם לשמוצניק"ים חדשים, אלא לתרוםלהם ברוח תרבותם? (הפרדה וגטו? כור היתוך?) האם ניתן להביא לכך, שאנשי הקן יתרמו לשכונות, בלא שאלו ירגישו בהתנשאות (לקחו בחשבון את משקע המרירות- בין אם מוצדק כיום וביןאם לא, העובדה שהוא קיים!)? האם עבודה , בדרך הולמת עם הילדים, תביא לקרוב לבבות ואולי גם הבנה זה לזה? מעבר לזה, מה דעתכם על הצעתה של הגב´ מאיר, המציעה קרוב לבבות בנוסח צ´ופרים, כמנהג אנשי חב"ד (בסוף הכתבה). הדברים נשמעים כלקוחים מדיון משנות ה-50, אבל מדובר על כאן ועכשיו, שנת 2002! מוזמנים לחוות דעתכם. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=175541&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0

 

[AYELET1]

בוקר טוב ויום נעים ../images/Emo141.gif

 

[ציפי ג]

עוד אתמול קראתי את הכתבה

ומה יש להגיד - ניכור קיים גם בשנות 2000, רק שהיום לא מתביישים לדבר על זה, בעוד שבשנות החמישים של המאה הקודמת אסור היה להזכיר. הגישה שאנחנו - האשכנזים, נביא את האור לאנשים מהרי החושך - הספרדים, קיימת גם היום. רק השבוע שמענו את חיים חפר מרבה הגיגים בנושא. כאשר מזלזלים בתרבות של הזולת, הזולת מרגיש את זה בורח ממך.

 

[AYELET1]

האמירה של חיים חפר מטופשת ואיומה

השאלה אם ניכור והתנשאות זו הם מדגם מייצג. ממה שראיתי וחוויתי עד היום, ניכור והתנשאות ישנם מ-2 הצדדים , לצערי הרב - אשכנזים וספרדים. השאלה היא , שוב, האם זה מדגם מייצג.

 

[ציפי ג]

אין לי מושג

אני לא מרגישה נכיור מספרדים, וגם חשבתי שאני לא מפגינה שום ניכור לספרדים. אבל נוכחתי, עוד בהיותי בתיכון, כמה שאני טועה. אכלתי סנביץ´ עם גבינה צהובה, ובאה אלי מישהי ספרדיה, ואמרה לי איך את אוכלת גבינה צהובה, אחריה לא תוכלי לאכול בשרי 6 שעות. ואני קפצתי מיד ואמרתי לה, - מאיפה את ממציאה לי דינים חדשים כאלה. אח"כ נקראתי למורה שאמרה לי שהנערה הספרדיה נעלבה ממני מאוד, כי רמזתי לטענתה, שהדינים של הספרדים הם המצאות. מזה למדתי - שהכוונות שלי לא תמיד חשובות, והעלבון הוא בעיני הנעלב, ולא בעיני המעליב. אני הייתי באותה מידה יכולה להעבל שהיא בכלל מתערבת במה שאני עושה, וזה ממש לא העסק שלה, ולפנות למחנכת ולעשות מזה ענין, ולא עלה על דעתי לעשות את זה. אז מה הביצה ומה התרנגולת אני לא יודעת. עובדה היא, שבקטמונים הרגישו שהשומר הצעיר מלגלגים עליהם. ואני אגיד לך עוד משהו - הרבה פעמים רומזים כאן בפורומים שאנשים דתיים, דעתם סתורה, או חסרה. זו התנשאות של ממש, והיא בולטת אצל כאלו המגדירים את עצמם כראש החנית למלחמות דת. ובכל זאת מעולם לא חשתי שדעתי חסרה, או שיש לי מקום להעלב. תמיד חשבתי שאותם אלה שחושבים את זה , סגורים בתוך בועה משלהם וקשה להם להבין שיש אנשים שחושבים אחרת מהם. יכול להיות שזו הסיבה שהספרדים בסיפור נעלבו - הם בעצם הזדהו עם המסר שהעבירו להם השומר הצעיר - שהם מובילי האור, והם החברה אליה הם ראויים להגיע.

 

[vered4]

הפוך על הפוך

היה סיפור, על גננת באשדוד שהעליבה והשפילה ילד אתיופי. כולם הזדעזעו מהפרשה, והגננת פוטרה מיד. בשיחה שהתנהלה (בתקשורת) בנושא היתה אישה, שכמובן הזדעזעה כולה מסיפור החרם ומאזלת היד של הגננת. בסיום השיחה היא אמרה: "אבל האמת שלא הייתי רוצה שיגורו בבנין שלי אתיופים כי באמת יש להם ריחות מוזרים". מיד כולם קפצו על האמירה, עד כמה היא גזענית. לדעתי האמירה מתייחסת למנהגים, אוכל ובישול במקרה הזה. מרוב רגישות, כבר אי אפשר להגיד כלום. אז מה אם אומרים שיש מאכלים של האתיופים, שדרך הבישול שלהם , מדיפה ריח לא נעים? להתעלם מזה זה עדיף? ברור שזה ענין של הרגל, ואם כולם עושים אותו דבר, זה לא מפריע לאף אחד. אבל בשם הנאורות, אסור להגיד כלום, אפילו את הברור והגלוי.

 

[ציפי ג]

ריח

כשהייתי בארה"ב דודתי מכרה את מכוניתה להודים. פעם ראשונה שנתקלתי בהודים מקרוב. והיה להם מה זה ריח משונה. אח"כ אמרה לי דודתי שלתבלינים שלהם יש ריח מיוחד, שנידף בזיעה. לא היה אכפת לי שהודים יגורו בשכנותי, אבל לא הייתי רוצה לאכול ממאכליהם. ומה הגלוי והברור? אני יודעת שהתרבות המרוקאית רחוקה מהתרבות האשכנזית. על האחת אני לא יודעת כמעט כלום, ועל השניה אני יודעת די הרבה. כמו שאיני יודעת דבר על תרבות יהודי מרוקו, כך גם איני יודעת יותר מידי על תרבות יהודי צרפת, או הולנד. האם זה הופך אותם לברי שינוי על ידי? האם משום שאיני מכירה את מנהגיהם, הם פחותים ממני? (וליהודי צרפת והולנד מנהגים שונים ומשונים אחרים לגמרי מיהודי פולין). בהקשר זה, אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר של הרב סבתו - אמת מארץ תצמח. ספר קשה לקריאה, אבל מלמד הרבה מאוד על הקהילה של יהודי חלב ועל תרבותם.

 

[vered4]

בלהתעלם מהגלוי והברור

אנחנו כאילו אומרים שאין שום דבר שמפריע. ההתעלמות הזו, לא גורמת להתקרבות, אלא להתנשאות. ע"י סיווג הדברים במקום הלא נכון (גזענות), סוגרים את הבעיה במין קופסא שחורה, אסור לדבר על זה, כי זה יפגע. ובמקום להתייחס לבעיה האמיתית (והקטנה), לפתור אותה, ולעבור הלאה, עוצרים במקום ולא מתעכבים. אומרים הרי, שלדעת מה הבעיה זה חצי הדרך לפתרון, לא?

 

[vered4]

לא מתעכבים - הכוונה לא מתקדמים

 

[ציפי ג]

אבל כאשר אי הידיעה

נובע מחוסר רצון לדעת, אין גלוי ואין ברור. אף אחד לא יושב ללמוד את התרבות של יוצאי ערב, מכיוון שזה לא מענין אותנו. אנחנו חכמים יותר, משכילים יותר, ויש לנו כמה זוכי פרס ובל. מה, יש לנו משהו ללמוד מהם? וכך אין ברור ואין גלוי, אלא יש התנשאות, המבוססת על בורות.

 

[גליה12]

לכל מטבע שתי צדדים.

לפני שנים הרבה , כשסיימתי י"ב הצטרפתי לשנת שרות במסגרת שנקראת "גרעין עודד"- בנים ובנות למשפחות מההתיישבות העובדת (קיבוצים מושבים וכו´) באנו בהרבה מרץ לעזור- לתת- לתרום... הדרכנו בתנועות נוער- ליווינו ילדים בשיעורי עזר- שמשנו אוזן קשבת לנשים קשות יום (עם כל הנסיון "הרב" של 18 שנותינו) במבט לאחור יתכן והיו במעשינו- או בכל הקונצפציה של שליחתנו לשם "התנשאות"- "ילדי השמנת נשלחים לעזור לילדי עיירות פיתוח"... אבל -בכל זאת אני בטוחה שעשינו המון- ולראיה ספר התודות שעדיין שמור איתי- ואגב- המון למדנו /למדתי גם מהם.

 

[AYELET1]

יש לי המון מה לכתוב בקשר למה שנאמר

בשרשור, אבל אינני שורדת. כנ"ל לגבי השרשור של ההתעודות והציונים. "מחר יום חדש" כדברי סקרלט או´הרה... לילה טוב

 

[bimbo.]

נכון שבין האשכנזים מצויים../images/Emo11.gif

גזענים רבים, אבל בין הספרדים מצויים אנשים ששמחים ללבות את הגזענות הזאת, כדי שיוכלו לזעוק בראש חוצות על קיפוח. זה נותן להם עמדה וכוח פוליטי, ומי יוותר על זה????? ולגליה: אין ברירה. החזקים יותר חייבים לעזור לחלשים. השאלה רק איך עושים את זה. אם זה נעשה נכון וברגישות, אין התנשאות. עובדה - הספר שבידייך יוכיח זאת.

 

[AYELET1]

יש פנים רבות לעניין

צפי, אותה אחת שנעלבה מהגבינה הצהובה, בחרה להעלב . ההעלבות נותנת כוח מסויים: המורה פנתה אליך והשמחה היתה רבה... בקשר להתנשאות מול הדתיים, זה קיים, נכון. קראתי מספיק תכתובות בפורומים. מצד שני, מה אם האמירה על החילונים "כתינוק שנשבה"? מתנשא מעין כמוהו. לורד , בקשר לדברייך, שקשה להעביר ביקורת כי מיד נעלבים- הבעיה היא שכשמברים על הריח, לא מדברים רק על ריח המאכלים, אלא על ריח האנשים עצמם, וזה בהחלט מעליב.

 

[vered4]

הבעיה שלי עם הנושא

היא לא אם משהו מעליב בצדק או לא. גם אני חושבת שסיפור הגבינה הצהובה, מדגים שהקיפוח בא הרבה פעמים מהרגשה סובייקטיבית של המקופח עצמו, ויש לאותו מקופח, אחריות לשנות את מצבו. אלא שכל דבר ישר מסווג תחת כותרת הגזענות, מה שלא נכון. אבל בגלל זה אנשים לא מדברים על דברים שמפריעים, מתעלמים מהם ונוצר ניתוק. כך שהמצב מחמיר במקום שיהיה יותר טוב. זה שלא מדברים על זה, לא הופך את זה ללא קיים , זה שלא מדברים על זה, הופך את זה ללא פתיר. ההתנשאות היא לפעמים גם בכך שלא מדברים על דברים מסוימים כדי ש"הם" (מי שרלוונטי לנושא) לא יפגעו, וזו התנשאות, כי אנחנו מחליטים בשבילם שלא יוכלו לעמוד במה שקורה. לדוגמא נושא של ריבוי ילדים- מי שנגד התמיכה המסיבית של המדינה, נגד, בגלל שהרבה מאלה שבוחרים ללדת הרבה ילדים, מצפים שהמדינה תדאג להם. זה מאוד מכעיס כאלה שעושים חשבון, כמה ילדים יוכלו לגדל, בהתאם ליכולת של המשפחה. אבל ויכוח כזה מיד נופל לכל המקומות הלא נכונים, ואסור להגיד כלום, כדי שמישהו לא יחשוב שזה גזעני/עדתי. אני מעדיפה שדברים יהיו פתוחים, כי רק כך, לדעתי, אפשר להתקרב. וכך לא יוכלו להשתמש ולנצל כל מיני טיעונים לא רלוונטים.

 

[גליה12]

הגדול אני חושבת שאת צודקת

אבל השאלה היא תמיד איך אומרים את הדברים ולמי אומרים אותם. אם את אותו דבר יגידו לי ולך- יתכן ואני תעלב ממנו ואת לא. אם לדוגמא יבוא מישהו ויאמר לי "עשית הרבה ילדים וכעת את נופלת למעמסה על הציבור" אני אעלב וארגיש שפגעת בי על רקע עדתי/דתי. יבוא אותו אדם ויגיד את אותם המילים לך למשל- את תקומי ותגידי שאני טועה-- ושהילדים הם העתיד שלנו וצריך להשקיע בהם וכו´ וכו´. נעשית פה "בחירה" להעלב -אך לא בחירה מודעת- אלא תלוי על איזה משקעים וקונוטציות יש בי...

 

[AYELET1]

../images/Emo45.gif